עשרות אם לא מאות מאמרים כבר נכתבו נגד
העסקה לשחרור גלעד שליט. אין מי שלא מכיר בארץ את הטיעונים הכבדים כנגד העסקה. על
כן לא בטיעונים הביטחוניים ואפילו לא המוסריים יעמוד מאמר זה, אלא על התנאים המחויבים על מנת שהתנגדות
לעסקה שכזו תוכל להתקיים.
יהיה זה זלזול באינטליגנציה של הציבור
בישראל אם נאמר כי הוא עיוור לסכנות העתידות להופיע עם החזרת המחבלים תמורת גלעד
שליט. נראה כי דווקא אינטואיציה בריאה היא זו שנתנה לו את ההרגשה כי במצב הנתון
אין ברירה אלא להסכים עם העסקה. לציבור המפוקח ברור כי התנגדות לעסקה אינה משתלבת
עם נורמות ההתנהלות ותפיסת העולם השולטות כיום במדינת ישראל. הוא יודע, שלולא
שינוי בסיסי בהן, לא תוכל ההתנגדות לעסקה לתת פרי.
אופן התנהלות, כדוגמת היחס הלא שוויוני
אל המרצחים בכלא הישראלי מול זה הניתן לאלו הנופלים בידיהם של החמאס או החיזבאללה
והזרמת הכספים והמשאבים לשלטון בעזה בעודו מחזיק בשבי חייל צה"ל, אינם
מקריים. הם תוצרים ישירים מן השוויון המוחלט אותו גורס בית המשפט העליון בין בני הלאומים
השונים במדינת ישראל והשמירה על זכויות הפרט ללא קשר לזיקתו הלאומית והתנהלות
מנהיגיו הלאומיים. מתפיסה עקרונית זו אנו עולים אל שאלת המפתח האם מדינת ישראל היא
מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה. אולם גם פה אנו לא נעצרים. שאלת יהדותה של מדינת
ישראל אינה רק שאלה פנימית של אזרחי מדינת ישראל. היא חורגת אל מעבר לגבולותיה. גם
אם נרצה להכריע כי מדינת ישראל הינה מדינה יהודית, נשארת שאלת הגדרתה בעיני העמים
שסבבנו פתוחה. מדוע שיהיה לעמי העולם אינטרס לתמוך בקיום מדינה יהודית כאשר העולם
כולו עובר תהליך של גלובליזציה. הכרה זו של עמי העולם בלאומיותה של מדינת ישראל
אינה חיצונית לנו. ללא היא, חסרה מדינת ישראל מעוצמתה השלמה הגלובאלית. נצרכותה
לעולם אינה גלויה וממילא יכולתה לפעול מעבר לגבולות והמגבלות אותם קבעו העמים
לעצמם, אינה קיימת.
מן ההשפעה הישירה של מהות הגדרתה של
מדינת ישראל אפילו בעיני עמי העולם על יכולת התמודדותה כנגד פעולות הנעשות כנגדה,
עולה כי שאלת היכולת שלנו להתנגד לעסקה כדוגמת עסקת שליט ולתת להימצאותו בשבי
פתרון אפקטיבי, אינה מתחילה אפילו מהגדרת יהדותה של מדינת ישראל אלא מהגדרת
ייעודה! יעודה אמור להיות כזה המאפשר תגובה יעילה מול מצבי איום כדוגמת חטיפתו של
גלעד שליט, מתוך עוצמת מעמדה בלא שתאלץ להתיישר לכללי התנהלות הנכפים עליה.
אזרחי מדינת ישראל מזהים וחשים כי הבעייתיות
בטיפול בסוגיית שליט, שורשה עמוק וכי אין מי ממנהיגי ישראל כיום ומאלו הרואים עצמם
מיועדים לכך, המסוגלים לשנות את תפיסת העולם השלטת, לכזו שעמידה עיקשת כנגד שחרור
מחבלים תשתלב בה ולא תהווה התעקשות מקומית שאין לה תקווה. כיוון שהציבור בישראל
מזהה כי אין בכוח מנהיגיו להתוות דרך וייעוד כוללים שכאלו, הוא מבקש לעצמו פורקן
ותחושת הצלחה במעגלים הקרובים והמיידיים. השמחה על חזרת שליט למשפחתו היא מין
פורקן ושמחה שכאלו. הציבור אינו טיפש. הוא יודע כי שחרורם של יותר מאלף אסירים
ובתוכם גדולי הרוצחים יביא לעוד ועוד הרוגים. אולם הוא לא רואה מוצא מן המצב
המורכב שבתוכו נמצאת מדינת ישראל ועל כן הוא
מסתפק בשמחה רגעית, גם אם היא מפוקפקת.
מכאן עולה, כי יכולת הציבור בישראל לתמוך
בהתנגדות לעסקה כדוגמת זו של גלעד שליט תוכל להתקיים, רק אם היא תהיה משולבת בחזון
המציב את יעדיה של מדינת ישראל הן כלפי פנים והן כלפי חוץ באופן שההתנגדות היא הנגזרת
ממנו ולא להיפך. רק מתוך כך, יהיה לציבור אמון בהנהגה כי תיתן פתרונות אמינים וברי
קיימא למצבים שעלולים להיווצר מתוך התנגדות שכזו.
דרך החיים המובנית היחידה בעלת חזון, המסוגלת
להתנגד לעסקה כדוגמת עסקת גלעד שליט, שאינה כבולה ל"כללי המשחק" של עמי
העולם ומתוך כך יש לה את החופש להביא לסיום פרשיה שכזו כשידינו על העליונה, היא הדרך
התורנית הציונית המשלבת מצד אחד דבקות בגורם החיים העליון המחייבת מתוך כך הגדרת
לאום נפרדת של ישראל מן העמים, אולם בד בבד מתוך היותה מתממשת ברמה וסדרי חיים של
לאום היא משתפת בתוצרי דבקותה הזו את העמים כולם[1].
שיתוף זה של עמי העולם בתוצרי לאומיותה המיוחדת של ישראל, היא שנותנת לנו את הזכות
וגם את הכוח לעמוד על שלמות לאומיות זו מול ההתנגדויות להתגבשותו ובכלל זה הטרור
האסלאמי, מתוך ההכרה החזקה כי עמידה זו אף כנגד הכללים על פיהם קובע העולם את
מדיניותו, משרתת לא רק את האינטרסים הלאומיים שלנו, אלא אף את האינטרסים של עמי
העולם עצמם.
אין ספק כי אזרחי מדינת ישראל גם אם אינם
יודעים להגדיר לעצמם את מבנה המנהיגות הנצרך על מנת שעסקה כדוגמת עסקת שליט לא
תוכל להיכפות עלינו, ידעו להבחין בהנהגה שיעדיה אינם מצומצמים להיות יעדי מגננה אלא
כוח התנגדותה נובע מעוצמת החזון שבה שמהיותו כולל, יש בכוחו לקבוע את "כללי
המשחק" ולא להיות משועבד לאלו הקיימים כיום. לא באזרחי מדינת ישראל תלוי
העיכוב בהוצאתה אל הפועל של מנהיגות זו, הבעיה הקשה באמת היא חוסר האמון שעוד יש
לנו בעצמנו, ליצור ולהוביל את האלטרנטיבה הזו לבחירתו של הציבור בישראל.
יוזמת "ישראל ייעודית " נוצרה על מנת למלא את הצורך
הזה. עסקת שליט היא ההוכחה לנחיצותה ודחיפותה לחברה הישראלית כולה.
[1] אמנם, רמת הזיקה הזו שבין ישראל לעמי העולם
אינה מספקת. בכדי לחזק את זיקת העולם לייעודי עם ישראל, נצרך הקשר של עם ישראל אל
ההוויה האלוהית לצעוד צעד משמעותי נוסף מן המצב בו הוא נמצא כיום. ההוויה היהודית
הבנויה על הדבקות ב"מֵצַוֵוה" במעשה המצוות נצרכת לקדם את אפיק הקשר אל
ה"אלוהי" מקשר של "דת" ומרות, לקשר שה"אלוהי" מופיע
בו כמוצַא החיים שתוצרתו היא לידה, יצירה ופריחה של החיים, תוך תרגום המעשה המצוותי
לטבעֵי חיים. רק כך יגיע שיתוף עמי העולם בהוויה הישראלית וממילא התמיכה שלהם בה,
למצבה המקסימאלי. אופן נגישות זה לאלוהות היא שהובטחה ליעקב בעת שינוי שמו
ל"ישראל", בהבטחת ה' לו – "גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ"
(בראשית ל"ה, י"א).
{להרחבה
– "שדי – אספקלריא המאירה בבשר " פרק "כוח מעשיו הגיד לעמו – כוח ה'
שבאדם" עמ' 17.}