מדינת ישראל הפרדיגמה התרבותית – מקוצר – להורדה בקובץ PDF – לחץ כאן
מדינת ישראל הפרדיגמה התרבותית – מפורט – להורדה בקובץ PDF – לחץ כאן
מדינת ישראל – הפרדיגמה התרבותית – מקוצר
פרדיגמה זו, מגיעה כמענה לשני אירועים המטלטלים קשות את החברה הישראלית.
האחד – אירועי השבת השחורה שמחת תורה
השני – המשבר הזהותי של החברה הישראלית ומאבקי הכוח שבעקבותיה.
המצב הנוכחי הולך לכיוון אבסורדי ומסוכן. למרות הקצנת היחסים בתוך החברה הישראלית ולמרות המכה הקשה שספגנו מן החמאס, הצפי הוא שהנהגת המדינה תהיה אשר תהיה תמשיך להתנהל על פי תפיסות העבר אף שהוכחו כמביאות אסון, מתוך הקושי שלה לבצע שינוי חשיבה ושינוי תפיסה מן היסוד.
הפרדיגמה המוצגת להלן, נועדה להוביל את השינוי הזה: הטיית מרכז הכובד בהבנת נקודת המוצא של הקונפליקטים והפתרונות שלהם, מתפיסות מדיניות, פוליטיות, ביטחוניות ולעיתים כוחניות, ליסודות תרבותיים קיומיים.
מנקודת המוצא הזו, אנו גוזרים 8 עקרונות יסוד.
- המאבק בין מדינת ישראל לבין האסלאם והמאבק החברתי בתוך מדינת ישראל הם מאבקים השזורים זה בזה, שליבתם היא תרבותית קיומית.
- הדתות בכלל ולענייננו הדת היהודית והדת האסלאמית, הן תרגומים של יסודות קיום ודפוסי תודעה שנוצקו לתבניות של דת[1] ועלינו מוטל להשיבם מחדש לתודעה.
- גם התרבות המערבית הליבראלית היא אחת מיסודות הקיום האנושי. אחת מדתות העולם כדוגמת הדת היהודית והאסלאם.
- תרבויות קיומיות הן בעלות שורשים עמוקים הנוגעים ביסודות הקיום האנושי. משום כך, לא ניתן להכחיד או לסרס אף אחת מן התרבויות הללו. הניסיונות של כל אחת להשליט עצמה על האחרת, לעצב את דמותה וגבולותיה או להכחידה, חסרי סיכוי.
- עתיד מדינת ישראל בנוי על שלשה יסודות תרבותיים – התרבות היהודית, התרבות האסלאמית והתרבות המערבית-ליבראלית, שכן הן אחוזות האחת בשנייה ואי אפשר לנתקן זו מזו, מן הסיבות הבאות:
- היסוד היהודי. תלות הזהות היהודית בהולדה מן האם היא עדות לקיום תודעת גוף כגורם זהות בסיסי של האדם. חיוב זהות זו להיות מחוברת לאדמה, מלמד על קיום אינטראקציה תודעתית בין האדם לאדמה בחיים אלו. כל תכניה של התרבות היהודית נועדו לפתח תקשורת תודעתית זו באדם ובינו לבין כל צורות החיים השונות הנוצרות מן האדמה ושיתופה של תודעה זו עם שאר העולם. מן הצד הזה, יש לתרבות היהודית פוטנציאל חיבור עם התרבות המערבית שבמהותה שואפת אל מחוזות חיים חדשים. מצד שני, זהו היסוד התרבותי היחידי שמסוגל להתחבר גם אל האסלאם, שיש לו הכרה בישות היהודית אך ורק מצד שייכותה הדתית אל "אַהְל אל-כִּתַאבּ" ("אנשי הספר").
- היסוד האסלאמי, אף שנגלה כדת לפני כ 1300 שנה, שורשיו ומקורותיו מתחילים מדמויות הגר וישמעאל בתורה, שהן התבנית ה"דתית" העתיקה שלו. מאופן הקשר שבין דמויות אלו לאבות התרבות היהודית, נובע גם הקשר והתלות ההדדית שבין העמים. התודעה הישמעאלית – תודעת גוף אינטואיטיבית שהדת נושאת אותה בעוצמה רבה, עד כדי השתלטות על כל אדמה בה היא נוכחת להופכה ל"דאר אל אסלאם", אך חסרת גבולות ועידון. לעומת זאת התודעה הישראלית – שברירית, התלויה בקיומה באדמה מסוימת (אדמת ארץ כנען), נוטה בנקל לאבד עצמה מול תרבויות זרות ולהפוך לווירטואלית ולפולקלור דתי, אך תקשורתית יותר, בעלת עידון ויכולת יצירה מבנית מורכבת.
- היסוד הליבראלי גם הוא רכיב בלתי נפרד מהתרבות הישראלית מעצם העובדה שהקמת מדינת ישראל והתפתחותה עד עתה לא הגיעו מכוחה של הדת אלא מכוח העצמאות, הסקרנות, האקטיביות, התנועה והשאיפה לעתיד שבאופייה של תרבות זו. מצד שני תלוי היסוד הליבראלי בשורשיות האתנית של היסוד היהודי, אשר מעניקה לו גם את החיבור אל יסוד הדת האסלאמית.
המטרה הראשונה: להנחיל את יסודות פרדיגמה זו, דרך הקמת "מכון אסטרטגי אנתרופולוגי" שעוסק ביעוץ והכוונה לגורמי ממשל, צבא ומשפט. מכון אשר בניגוד למכונים הקיימים (כדוגמת "המכון הישראלי לדמוקרטיה" ו"פורום קהלת"), יעצב את התפיסה שלו על היסודות הקיומיים של התרבויות מעבר ליסודות הסוציולוגים, הפוליטיים או אסכולות מתחום מדעי המדינה, שמתעלמים או מזלזלים ביסודות התרבות הדתיים והאתניים של העמים, והחשוב מכול הוא – מכון השואף להביא להרמוניה מלאה בין התרבויות בלא להשליט את אחד מן השותפים על השני.
המטרה השנייה: ליצור גוף פוליטי שיוביל את המגמות הנובעות מתוך היסודות שהצבנו לעיל. להלן קווי מתאר, שנועדו לצייר מהלך אפשרי למימוש מטרה זו.
- הגדרת מדינת ישראל כישות אתנית מן ההולדה – מתוך הזיהוי כי קביעה "דתית" זו היא פתח לגילוי תודעת הגוף שהוזכרה לעיל וההתחדשות התרבותית שבעקבותיה.
- ריבונות מלאה על הארץ – בהמשך להכרת מדינת ישראל את עצמה כישות אתנית מן ההולדה, היא מחויבת להחיל ריבונות מלאה על אדמת הולדתה (גם ביהודה שומרון ועזה באופן שיפורט בסעיף הבא), מפני היות האדמה גורם מחולל של תודעת הגוף. מהלך זה פותח פתח לשינוי תפיסה של העולם כולו ביחס שבין הלאום לאדמתו, כקשר מעצים תרבות. ההכרה בהתחדשות התרבותית הגלומה בקשר הזה ותרומתו לעולם, יאפשרו עמידה איתנה ונחישות מול לחצים חיצוניים למנוע את מימוש הריבונות הזו. במקביל תאפשר ההתעניינות העולמית בפרדיגמה זו, פתרון לטלטלת העולם בין גלובליזציה נטולת אפיון פרטיקולרי לבין תפיסות ימניות גזעניות קיצוניות.
ריבונות מלאה, היא גם תנאי לקיום קשר חיובי עם האסלאם, הבז לעם שאינו דבק באדמתו.
- האסלאם בתפיסת החזון של מדינת ישראל – על בסיס עקרונות היסוד התרבותיים שהצבנו לעיל, המעטפת האסלאמית המזרח תיכונית וההתיישבות האסלאמית בתוך מדינת ישראל, הינן גורמים מפרים בקשריהן עם הישות היהודית. על כן מדינת ישראל תאפשר ותעודד קיום אוטונומיה תרבותית אסלאמית בתוכה. היכולת להחיל ריבונות על כל חלקי הארץ כולל יהודה, שומרון ועזה, תלויה בהכרת הערך המוסף של התודעה התרבותית האסלאמית לזו היהודית, וביכולת ההכלה של תרבות זו מתוך רצון ולא מתוך הכרח.
מגמה זו ערה לעובדה כי מצד האסלאם אין זכות קיום לישות יהודית עצמאית ויש להציג עמדה זו באופן מפורש. שיתוף הפעולה של ישראל עם האסלאם, יתבסס על כן, על הסכם הודנה בלבד שיקבע לזמן משמעותי של ארבעים שנה, ללא צורך בהכרה במדינת ישראל או בזכותה על אדמתה. את הוודאות בקיומה העצמאי של מדינת ישראל, במימוש הסכם שיתוף הפעולה שבין התרבויות והקשר העתידני שביניהן, אנו שואבים מתוך וודאותה ועוצמתה הקיומית העתיקה של הישות הישראלית, ומתוך זיהוי הקשר הזה בתורה בתרגומה לתרבות.
- תפיסה ביטחונית על בסיס יסודות הלאום האתני – בתפיסת הלאום האתנית, לא כלי נשק וצבא הם המכריעים מאבק, אלא הנאמנות לתרבות הקיומית. על כן, הצעדים הביטחוניים במדינת ישראל חייבים להיגזר על יסוד תפיסה זו. רק על גביה, ניתן להתחשב בתפיסת ה"פרט" המערבית ולערבה בשיקולים הביטחוניים. קיום הקשר עם האסלאם שהצגנו בסעיף הקודם תלוי אף הוא בהתנהלות ביטחונית זו, כיוון שהיא אבן בוחן לנאמנות התרבותית של מדינת ישראל לעצמה. למותר לציין כי ביסוד תפיסה זו אין מקום למשא ומתן על חטיפות או הכלה של פעולות טרור. היסוד האתני אינו מאפשר כניעה למצוקת הפרט על חשבון עקרונות קיומו. ההכרה באסלאם ושיתוף הפעולה עימו, יאפשרו אף הם הקשחת עמדות מול המנסים לפגוע בניסיון החיבור הזה.
- התרבות הליבראלית בפרדיגמה התרבותית המתחדשת – מתוך ההכרה בכוחה של תרבות זו להתחדשות ופריצה אל העתיד. חובה לאפשר יכולת הבעה מלאה של התרבות הליבראלית ללא כל פעולות העלולות להתפרש ככפיה דתית. מעבר לכך, הצורך בתרגום הדת היהודית לתודעה קיומית, פוטנציאל הפריצה הקיים בתרגום זה אל מרחבי התודעה הגופנית העלומה והשפעתה על מעגלי התרבות העולמיים, נצרכים ליכולת ההבטה למרחוק וליצירתיות של התרבות הליבראלית, זאת בתנאי שהתייחסותה ליסודות ה"דת" היהודית והאסלאמית תהיה כאל תרבות קיומית לגיטימית בלא לסרס את יסודותיהן כדי להתאימם אל עצמה.
- התניית פיתוח הקשר היהודי בהר הבית, בהסכמה ובשותפות אסלאמית וליבראלית – ההבנה היא, כי הר הבית הוא שלב התפתחותי מתקדם של התודעה הגופנית המשותפת ליהדות ולאסלאם. על כן חייבת תודעה זו, לעבור כצעד ראשון את השלב האינטואיטיבי הבסיסי האסלאמי, כשעל גביו השלב המורכב המבני (היהודי), שיעשה מתוך הסכמה, בהשלמה ובשיתוף מלא של יכולות הדמיון והיצירה של התרבות הליבראלית. שלב זה מצריך סבלנות רבה, רוגע ואמון הדדי בין התרבויות. על מנת לאפשר זאת, תיסוג מדינת ישראל מן האחיזה הדתית הפולחנית שיש לה בהר הבית, לטובת תהליכי העומק שהזכרנו עד כה.
- התחשבות הרשות השופטת בשינויי הפרדיגמה בפסיקותיה – היכולת להתקדם בפרדיגמה התרבותית האתנית המוצגת בדף זה, מחייבת הרפיה מצד הגורמים הקובעים כיום את צביון תרבותה של מדינת ישראל מן הכפייה הליבראלית, על מנת ששיתוף הפעולה המשולש הזה יוכל להתפתח. בלא כך, ישלוט הניכור התרבותי היהודי והאסלאמי אל מול השליטה זו והקיטוב המשולש שהזכרנו למעלה, רק ילך ויחריף.
למדינת ישראל הפרדיגמה התרבותית – מפורט – לחץ כאן
[1] "לכל נשמה יש דת, שזו רק מילה נוספת לקיומה" (אוסוואלד שפנגלר – שקיעת המערב).