לקראת פרדיגמה תרבותית – תקציר למפגש ראשוני
אשמח מאוד לפתוח את הדיון ולהגיע לקהלים נוספים, במפגשים פרונטאליים, ביתיים או אחרים או בזום. מוזמנים ליצור ולייצר קשר בסביבתכם הקרובה או הרחוקה
שמעון אור – 054-4862496
מטרת המפגש אתמול: ליצור בעזרתו ובעזרת מפגשים נוספים, קבוצה אזרחית, לקידום היכולת להתמודד מול האתגרים המדיניים, הביטחוניים, הפוליטיים והחברתיים, על בסיס שינוי הפרדיגמה הלאומית של מדינת ישראל לפרדיגמה תרבותית.
להלן, תקציר מן המפגש שהיה שלשום ולינק להקלטת הזום.
הקדמה
את הפוגרום שהתרגש עלינו כולנו חווים. על כך שהכניסה לעזה גם אם תהיה, לא תביא לחיסול הבעיה הפלסטינאית. גם את זה אנחנו יודעים. על סכנת אירועים מסוג זה גם בתוך הארץ כפי שחווינו בזעיר אנפין ברחבי הארץ ב2021 גם זה ברור. הנקודות להלן, מתוות דרך אחרת להתמודדות, שיש בכוחה לדעתנו לתת מענה לקונפליקט הבלתי נפתר הזה.
נקודות עקרוניות
1. ההתמודדות אינה התמודדות לאומית, או צבאית, אלא התמודדות בין תרבויות (סמואל הנטינגטון – התנגשות הציביליזציות).
2. חוסן לא מגיע מן הצבא (שהרי צבאית אנחנו חזקים פי כמה מן החמאס) אלא מכוח התרבות שמכוחה אנחנו פועלים.
3. היהדות ומדינת ישראל, מוגדרים כנעדרי תרבות עצמאית, היות ואנחנו מתבטלים לתרבות המערבית (סמואל הנטינגטון – התנגשות הציביליזציות). כאן נעוץ חוסר הבטחון שלנו בהתמודדות מול החמאס וחיזבאללה.
4. התרבות המערבית כוחה הוא דווקא בחוסר היציבות המכוננת שבה, שממנה הגיעו כל ההתפתחויות הטכנולוגיות והמדעיות. הערעור על הקיים, הוא הבסיס להתקדמות אל העתיד. אולם המחיר – חוסר יציבות קיומית (Charles Hirschkind- Is there a secular body? ) .
5. כוחה של הדת היא בהיותה בעלת יסוד קיומי מוצק (יהודה שנהב – "היהודים הערבים")
6. הדתות הן צורת ביטוי של תרבות (Oswald Spengler – שקיעת המערב). אף שהתרבות המערבית מנסה לצייר אותן שלא כך (Charles Hirschkind). על כן עיון עמוק בכתבי הדת, בצורה רחבה, מאפשר להגיע אל יסודות התרבות שלה (Clifford Geertz)
7. כך גם ביחסים בין הדתות. היחס התרבותי שבין ישראל לאסלאם, טמון על כן, בסיפורי הדת של אברהם, הגר וישמעאל. שם התברר שהיסוד הקיומי של ישמעאל חזק יותר מזה של ישראל. והתפתחות עם ישראל, מגיעה מתוך הזיקה אל הגר וישמעאל.
8. גם האסלאם, רואה קשר מיוחד בינו לבין היהדות, מצד היות היהודים "בני עם הספר" (שייח יוסוף אל-קרדאווי). הזלזול בעם ישראל ומדינת ישראל הוא מצד הזלזול והמרידה של היהודים בדת היהודית ובנביאים שלהם עצמם. קיום מדינת ישראל משנת 48 מכוח החלטת האומות המאוחדות והגדרת הלאום המערבית, אינו נחשב לגביהם למְאוּם. "קורי עכביש" כהגדרותו של נסראללה בשנת 2000.
מענה לאיומים המידיים
עיגון היסוד הקיומי מכוח התרבות השורשית המעוגנת בדת, עתיד לתת מענה וכוח הן לאיומים העכשוויים והן לאתגרים לטווח הארוך.
א. הורדת החשש מלייצר מתקפה מוחצת מול האסלאם הקיצוני הן בצפון והן בדרום. מתוך הוודאות הקיומית שבנו והזיקה שיש לנו לאסלאם.
ב. יכולת קבלת אחריות תמידית על עזה בלא לחשוש לחיינו. אלא להפך.
ג. הסרת ההתלבטות בשאלת הגדרת מדינת ישראל כמדינה רב לאומית מפאת היות האסלאם בתוכנו. הצגת המדינה כמדינה אתנית יהודית, תהיה בגלוי וללא גמגום. כי מעתה היא לא תשדר גזענות, אלא מערכת תרבותית של חיבורים בין תרבויות.
ד. יצירת שיח בתוך הקונפליקט התרבותי שאנחנו נמצאים בתוכו בשנתיים האחרונות.
משימות
על בסיס שינוי הפרדיגמה בתפיסת הבטחון הקיומי של ישראל על היסוד התרבותי, עלות משימות כדוגמת:
1. משא ומתן עם הגורמים המובילים את התודעה התרבותית במדינת ישראל (כולל בית משפט עליון), לשחרר מהאחיזה הבלעדית של מדינת ישראל כמדינה ליבראלית מערבית ולקבל את היותנו מדינה אתנית בעלת יסודות תרבותיים הולדתיים הנובעים מהגדרת הדת אותנו כתרבות. בלא לפחד שהדת תשליט את עצמה כ"דת" ולא כתרבות.
2. עמל על תרגום הדת היהודית כתרבות, כגון תרגום היסוד הבסיסי של התרבות היהודית התלויה בלידה מן האישה (יהודי הוא הנולד מאמא יהודייה) והזיקה לאדמה מסוימת. מה משמעותם התרבותית לנו ולכלל העולם.
3. מימוש הזיקה התרבותית שיש לנו עם האסלאם, בקביעת האסלאם כבני ברית שלנו האולטימטיביים, כתנאי להמשך שגשוגנו. משמעות הדבר – יצירת קשר עם גורמים אסלאמיים בתוך מדינת ישראל לשיתוף פעולה שלטוני. בלא לוותר על היותנו מדינה אתנית יהודית.