איך שומרים את אש האהבה? האם חוקים סותרים את הספונטניות ואת הזרימה?
תשובה לדבר ניתן למצוא בפרשתנו.
קריאה א': להגביל את הספונטניות והזרימה:
אפשר לקרוא את תחילת הפרשה וסדר עבודת יום הכיפורים באופן הזה:
נדב ואביהו טעו. זרימה וספונטניות ללא ציווי זה לא טוב. לעומת זאת, יש את עבודת יום הכיפורים. הקב"ה מחליט – מי, מתי, כמה ואיך. רק אהרון ורק ביום הכיפורים ייכנס לקודש הקודשים. יש עבודה מדוקדקת וקפדנית. יש בגדים מיוחדים. גם זה יהיה בענן המבדיל ביניכם ובין הקב"ה. זה תשובת הנגד להגביל את הספונטניות. ככה לא תמותו כמו שהם מתו[1].
קריאה ב': לאפשר את שימור האש:
אפשר לקרוא את תחילת הפרשה וסדר עבודת יום הכיפורים באופן הזה:
מה שנדב ואביהו עשו זה טוב. בעקבות מה שהם עשו (ובזכותם?) מגיעה פרשת עבודת יום הכיפורים. אבל יש בעיה, האש הזאת לא יכולה להישמר, או שהיא תשרוף את עצמה או שהיא תדעך. בואו ננסה להמשיך אותה. בואו נאפשר לה להופיע. איך? עם עבודת קרבנות- כך אפשר לבוא אל הקודש. אפשר להיכנס ולהקטיר קטורת. שמה בפנים יהיה ענן. זה לא ענן בשביל להבדיל ולהרחיק. זה ענן בשביל לשמר את הסוד, את הספונטניות. גם הזיווג של איש ואישה בקדושה צריכה להיות בחושך. הענן מאפשר ייחוד גמור. אפילו המלאכים לא יכולים להיות באוהל מועד כאשר כהן הגדול נכנס. באופן הזה כתוב שה' שוכן איתם בתוך טומאותם, כי זה כבר לא תלוי במעשים שלהם.
בשיא של עבודת הכהן יש שימוש בגורלות. כלומר, נעשה שימוש באקראיות ה"חופשית". ואז יקריבו את השעיר מחוץ לכותלי בית המקדש (ושמא אף מחוץ לכותלי בית המדרש…?), והוא יתגלגל בהר עד שיעשה איברים איברים, ללא חוקיות מוגדרת.
אם נשים לב לדבר מעניין נוסף, רק בסוף הפרשייה כתוב שזה בתאריך ספציפי – בעשור לחודש השביעי. הגר"א מפרש שלאהרון הכהן היה מותר להיכנס בכל יום שהיה רוצה אם היה עושה את עבודת היום המפורשת בפרשה. כל יום יכול להיות "יום כיפור". פירוש זה ממחיש עד כמה הפרשה נועדה להסביר לנו איך נכנסים ולא כדי להסביר לנו רק איך לא נכנסים[2]. ככה אש האהבה תמשיך לעולם.
שבת שלום!
[1] מקורות:
ויקרא פרשת אחרי מות פרק טז
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְקֹוָק וַיָּמֻתוּ:(ב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת:(ג) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה:(ד) כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם
רש"י:
וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו' – מה תלמוד לומר, היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא. אמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב. בא אחר ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני. זה זרזו יותר מן הראשון, לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן:
ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא – שלא ימות כדרך שמתו בניו:
כי בענן אראה – כי תמיד אני נראה שם עם עמוד ענני. ולפי שגלוי שכינתי שם, יזהר שלא ירגיל לבא, זהו פשוטו. ומדרשו לא יבא כי אם בענן הקטרת ביום הכיפורים:
בזאת יבא אהרן וגו' – ואף זו לא בכל עת, כי אם ביום הכיפורים, כמו שמפורש בסוף הפרשה (פסוק כט) בחדש השביעי בעשור לחודש:
ויקרא פרשת אחרי מות פרק טז
(יג) וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי יְקֹוָק וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת:
ויקרא פרשת אחרי מות פרק טז
(כט) וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם:… (לד) וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
בזאת- יבא!
ויקרא פרשת אחרי מות פרק טז
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְקֹוָק וַיָּמֻתוּ:(ב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת:(ג) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה:
בענן – אראה!
ויקרא פרשת אחרי מות פרק טז
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְקֹוָק וַיָּמֻתוּ… (יג) וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי יְקֹוָק וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת… (טז) וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם:(יז) וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל:
רש"י:
השכן אתם בתוך טמאתם – אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם:
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת יומא פרק א
וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו אפילו אותן שכתב בהן [יחזקאל א י] ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד
שולחן ערוך סימן רמ סעיף יא:
אסור לשמש לאור הנר אע"פ שמאפיל בטליתו. וכן אסור לשמש ביום, אלא אם כן הוא בית אפל.
גורלות ודחייה לצוק
ויקרא פרשת אחרי מות פרק טז:
(ח) וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַיקֹוָק וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל:
משנה מסכת יומא פרק ו משנה ו':
ודחפו לאחוריו והוא מתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים.
אהרן נכנס בכל עת שירצה
תורת כהנים, אחרי מות, א' ח':
ואל יבא בכל עת וגו' – בכל עת – זה יום הכיפורים, אל הקודש – לרבות שאר ימות השנה.
תורה תמימה ויקרא פרק טז, הערות אות ד':
גם יש לומר הפירוש לרבות שאר ימות השנה על פי מש"כ הרד"ל בהגהות למ"ר פרשה זו (פ' כ"א אות י"ב) בשם הגר"א בבאור לשון וכונת המדרש שם דלאהרן עצמו הורשה לבא אל הקודש בכל שעה ושעה מימות השנה רק שיכנס בסדר המבואר בפרשה זו, יעו"ש. וזו ג"כ כונת התו"כ בלשון לרבות שאר ימות השנה, ודו"ק:
ספר גביעי גביע הכסף (תלמיד הגר"א), ויקרא:
ואל יבא בכל עת אל הקודש…ואמר רבינו הגאון ז"ל…ולכך מתוק מאוד פשט הפרשה שבכל הפרשה לא נזכר רק אהרן בזאת יבא אהרן וכמה פעמים עד שנאמר והיה לכם כו' בעשור לחודש כו' וכפר הכהן אשר ימשח תחתיו וז"ש בסוף הפרשה והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה ר"ל לכם דייקא ולא לאהרן שהיה מותר לו ליכנס כסדר הזה כל השנה אלא לדורות הוי פעם אחת בשנה לכפר ביו"כ…
מפירושי הגר"א על התורה, ויקרא טז' ה':
"…ועוד קשה מה דכתיב והיתה זאת לכם לחקת עולם דמשמע דקאי אעבודת היום ואחר כך כתיב בעשור לחדש תענו את נפשותיכם מה ענינו לכאן…ונראה לתרץ מהא דאמר בתורת כהנים אהרן בבל יבוא ואין משה בבל יבוא, ואחר כך איכא למימר ואף אהרן אינו בבל יראה אלא כשאינו עושה אותן הקרבנות אבל כשעושה אותן הקרבנות מותר אפילו בשאר ימות השנה, ואחר כך קאמר והיתה זאת לכם לחקת עולם כו' דמה שיהיה לכם לחקת אינו אלא מה שכתוב באהרן דהיינו להקריב כן בכל עת שירצה אלא אחת בשנה ואותו אחת בשנה תענו את נפשותיכם ומותר אפילו לכל כהן…"