וישלח יעקב מלאכים

בתחילת הפרשה יעקב שולח מלאכים אל עשו[1]. מהפסוקים נראה שיעקב חושש מהמפגש עם עשו. למרות שהיה  זמן רב אצל לבן, (וחזר עם יוסף – שטנו של עשו), הוא עדיין "מגשש" מרחוק עם מלאכים לראות מה לעשות. הוא מנסה למצוא חן בעיני עשו ושולח מנחה[2], מכין את עצמו למצב שעשו יצליח להרוג אותו ולכן מחלק את המחנה לשניים שיהיה פליטה[3], ומבקש מה' שיציל אותו מעשו כי הוא ירא ממנו[4]. כך הוא מנסה לפייסו בזה שלא נעשה שר וחשוב ולא נתקיימו בו הברכות[5]. כלומר, עדיין יעקב לא רכש את הברכות באופן שלם.

מדוע זה כך? מה עוד צריך יעקב להשלים כדי לנצח את עשו? מה חסר כדי שהברכות יחולו באופן שלם? נראה שיש פרט חשוב המופיע בהתחלה- שיעקב שלח מלאכים ממש. אנו נתבונן במשמעות הדבר וננסה להבין את היתרון ואת החיסרון שבדבר:

 

מלאכים ממש – יעקב ומלאכים

יעקב שולח מלאכים אל עשו, ומבאר רש"י שהכוונה למלאכים ממש[6]. מלאכים אלה הם המלאכים שיעקב פוגש מהפרשה הקודמת[7], שהם מלאכי ארץ ישראל שבאו ללוותו[8], והם מונים אלפים רבים[9].

יעקב באופן כללי רגיל עם מלאכים, הוא חולם עליהם והם מלווים אותו[10], ואף עוזרים לו אצל לבן[11], הוא פוגש בהם וכאן הוא שולח אותם אל עשו. יש כאן מעלה גדולה של יכולות רוחניות גבוהות וזה אפילו משמש אותו בעולם.

מצד שני, רואים שזה לא מספיק והא עדיין ירא מעשו. העובדה שיעקב שולח מלאכים ממש זה לא במקרה. זה בדיוק המעלה של יעקב,  אך זה גם החיסרון בהתמודדות מול עשו. המלאכים האלה הם לא ממשיים מספיק בעולם הזה. יעקב רצה לשלוח אנשים אך הם פחדו ויעקב "נאלץ" לשלוח מלאכי שרת[12]. ההתמודדות מול עשו (וגם על הברכות) צריכים להתממש במציאות. עד שזה לא יקרה יהיה קושי לנצח.

 

ויאבק איש עמו

יעקב נאבק עם איש[13] – הוא שרו של עשו[14]. איש זה הוא מלאך לכל דבר, שצריך לומר שירה ביום, ושמותיו לפי השליחות[15]. מצד שני הוא נדמה כאיש ויש כאן מאבק אמיתי.

ניתן ללמוד מכאן כי כל התמודדות פיזית צריכה קודם להתמודד עם הכוח העליון של אותו אויב. יש צורך בהתמודדות "אידיאולוגית" עם יכולת לנצח את הכוח האלוהי האמיתי של הדבר שאיתו מתמודד האדם.

בד בבד יש כאן מאבק ארצי, ובזכות זה יעקב מקבל את שמו ישראל שכביכול מקבל את הברכות עכשיו לא בעקבה ובמרמה אלא בשררה ואף מציין המלאך שהוא נלחם עם אנשים – עשו[16]. מנגד, רואים שזה לא היה בשלימות, כי יעקב לא באמת נלחם בעשו האמיתי הארצי של עולם הזה. גם אחרי הניצחון על שרו של עשו, יעקב חוצה את המחנה שלו לשניים[17], כמו שחצה בתחילה שיהיה פליטה[18]. כמו כן, הוא נפגע וצולע על יריכו[19]. כלומר, לא היה ניצחון מוחלט.

ניתן לומר שאם מקודם יעקב שולח בעזרת מלאכים, כאן הוא נאבק עם "איש-מלאך". הצעד הבא הוא מפגש עם עשו:

 

וישקהו

במפגש של יעקב ועשו יש רגע שיא של איחוד ומנשק אותו, יש אומרים שזה היה בלב שלם[20]. איחוד זה כל כך שלם עד שיעקב נענש על זה שלא נתן את דינה לעשו לאישה[21]. כך גם במאבק עם שרו של עשו היה שם חיבוק והעלו אבק עד כסא הכבוד[22]. ניתן לומר שהניצחון הנצחי הוא היכולת להכיל את הכוח של הצד השני עד כדי שהוא בעצמו כלול בך ומודה לעליונות הכוח שלך, הוא כבר לא נלחם אבל לא בגלל שהתבטל אלא בגלל שכפף את כוחו (האמיתי) אל הצד המנצח. אכן, עשו מודה לו כאן על הברכות[23]. זהו הניצחון המוחלט בעולם הזה.

 

ויבא יעקב (כמעט) שלם

מכאן יעקב ממשיך והוא מגיע שלם לעיר שכם, שלם בגופו, ממונו ותורתו[24]. הוא מחונן את פני העיר בשווקים מרחצאות ומטבע[25], ומתנהג בשלימות עם המציאות בעולם הזה באופן מרשים (אפילו את עשו זה היה מרשים…). שלימות זו היא אפילו כלפי מעלה והקב"ה קראו ליעקב "אל"[26].

אולם נראה שהסיפור הוא "תם ולא נשלם":

איחודו של יעקב עם עשו אינו מגיע לשימות ויעקב עדיין ירא שינסה להרע לו, רק בימות המשיח הדבר יתוקן לגמרי[27]. דינה נופלת בשכם כי חיבורו עם עשו אינו מגיע לשלימות[28]. ועל אף שיעקב נתרפא מצלעתו, בני ישראל לא אוכלים את גיד הנשה עד היום הזה[29], כלומר זה לא נתרפא לגמרי, וכך בכיבוש ירושלים העורים המייצגים את יעקב מונעים את כיבוש העיר ירושלים[30].

 

סיכום

בפרשת וישלח יעקב עור כברת דרך אל השלימות. מהשלימות של מלאכים, ועד גישוש במציאות הפיזית. התמודדות עם "מלאך-אדם" שהיא גם מאבק רוחני וגם ממשי.  ובסיום ניצחון על עשו הממשי, כאשר הוא מודה לו על הברכות והם מגיעים לאיחוד ו"חיבוק" ויעקב כולל  בתוכו את עשו. שלימות זו ממשיכה אל פועלו של יעקב בשכם, וגם כלפי הקב"ה. יעקב מגיע (כמעט) שלם- כי השלימות הסופית עדיין מחכה עד לימות המשיח.

 


[1] בראשית פרק לב ד':

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם:

 

[2] בראשית פרק לב ה':

וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: (ו) וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ:

 

[3] בראשית פרק לב ח':

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: (ט) וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה:

והיה המחנה הנשאר לפליטה – על כרחו כי אלחם עמו. התקין עצמו לשלשה דברים לדורון, לתפלה ולמלחמה. לדורון להלן (פסוק כב) ותעבור המנחה על פניו. לתפלה (פסוק י) אלהי אבי אברהם. למלחמה והיה המחנה הנשאר לפליטה:

 

[4] בראשית פרק לב:

(י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְקֹוָק הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ: (יא) קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: (יב) הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים: (יג) וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב:

 

[5] רש"י בראשית לב':

גרתי – לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני (לעיל כז כט) הוה גביר לאחיך, שהרי לא נתקיימה בי…

 

[6] רש"י בראשית לב' ד':

וישלח יעקב מלאכים – מלאכים ממש:

 

[7] שפתי חכמים בראשית פרק לב  א:

דאם לא כן מלת לפניו למה לי, והכי פירושו וישלח יעקב מלאכים לפניו, רצה לומר אותן דכתיב לפני השליחות דהיינו ויפגעו בו מלאכי אלהים וגו'.

 

[8] בראשית פרק לב, ב-ג

(ב) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים: (ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם:

רש"י: ויפגעו בו מלאכי אלהים – מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ:

 

[9] בראשית רבה פרשה עה סימן י:

וישלח יעקב מלאכים, בוא וראה מה כתיב למעלה מן הענין (שם /בראשית/ לב) ויאמר יעקב כאשר ראם, כמה היה מחנה אלהים שני אלפים רבוא ממלאכי השרת…מלמד שנתנו לו ליעקב ארבעת אלפים רבוא מלאכי השרת ונדמו לחיילות של מלך, מהן לובשי ברזל ומהן רוכבי סוסים ומהן יושבי קרנות…

 

[10] בראשית פרק כח, יב

וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ:

רש"י:

עולים ויורדים – עולים תחלה ואחר כך יורדים, מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוצה לארץ ללותו:

 

[11] רש"י בראשית פרשת ויצא פרק לא י':

והנה העתודים – אף על פי שהבדילם לבן כולם שלא יתעברו הצאן דוגמתן, היו המלאכים מביאין אותן מעדר המסור ביד בני לבן לעדר שביד יעקב:

 

[12] מדרש (אייזנשטיין) ילמדנו:

וישלח יעקב מלאכים (בראשית ל"ב), היה מבקש לשלוח שלוחים אצל עשו ולא היה אדם רוצה לילך שהיו מתייראים, עמד ושלח מלאכי השרת.

 

[13] בראשית פרק לב, כה-לג :

ַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר:

 

[14] רש"י בראשית לב':

ויאבק איש – … ופירשו רבותינו ז"ל שהוא שרו של עשו:

 

[15] בראשית פרק לב:

(לא) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי

רש"י: כי עלה השחר – וצריך אני לומר שירה ביום:

למה זה תשאל – אין לנו שם קבוע, משתנין שמותינו, הכל לפי מצות עבודת השליחות שאנו משתלחים:

 

[16] בראשית לב' כט':

וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל:

רש"י: ועם אנשים – עשו ולבן:

 

[17] בראשית פרק לג, א

וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת:

 

[18] בראשית פרק לב, ח-ט

(ח) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:(ט) וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה:

 

[19] בראשית פרק לב:

(כו) וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ… (לב) וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ: (לג) עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה:

 

[20] בראשית פרק לג, ד

וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ:

רש"י: ויחבקהו – נתגלגלו רחמיו כשראהו משתחוה כל השתחוואות הללו:

וישקהו – נקוד עליו, ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי (בהעלותך סט), יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו. אמר ר' שמעון בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו:

 

[21] רש"י בראשית פרשת וישלח פרק לב כג':

ואת אחד עשר ילדיו – ודינה היכן היתה, נתנה בתיבה ונעל בפניה שלא יתן בה עשו עיניו, ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב, ונפלה ביד שכם:

 

[22] רבינו בחיי בראשית פרק לב פסוק כה:

ויאבק איש עמו. על דרך הפשט כמו: ויחבק, אותיות אחע"ה מתחלפות…

 

מסכת חולין דף צא עמוד א

וריב"ל אמר אמר קרא בהאבקו עמו כאדם שחובק את חבירו וידו מגעת לכף ימינו של חבירו…ורבנן האי בהאבקו עמו מאי דרשי ביה מבעי ליה לכאידך דר' יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע ב"ל מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד כתיב הכא בהאבקו עמו וכתיב התם וענן אבק רגליו

 

[23] בראשית פרק לג, ט :

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ:  רש"י: יהי לך אשר לך – כאן הודה לו על הברכות:

 

[24] בראשית פרק לג, יח-כ:

(יח) וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר:

רש"י:(יח) שלם – שלם בגופו, שנתרפא מצליעתו. שלם בממונו, שלא חסר כלום מכל אותו דורון. שלם בתורתו, שלא שכח תלמודו בבית לבן:

 

[25]מסכת שבת דף לג עמוד ב:

דכתיב ויבא יעקב שלם ואמר רב שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו ויחן את פני העיר אמר רב מטבע תיקן להם ושמואל אמר שווקים תיקן להם ורבי יוחנן אמר מרחצאות תיקן להם.

 

[26] בראשית פרק לג, כ:

(כ) וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: ס

רש"י: ויקרא לו אל אלהי ישראל – …ורבותינו דרשוהו שהקב"ה קראו ליעקב אל. ודברי תורה (ירמיה כג כט) כפטיש יפוצץ סלע, מתחלקים לכמה טעמים, ואני ליישב פשוטו ושמועו של מקרא באתי:

 

[27] בראשית פרק לג, יד :

יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה:

רש"י: עד אשר אבא אל אדני שעירה – הרחיב לו הדרך, שלא היה דעתו ללכת אלא עד סכות. אמר אם דעתו לעשות לי רעה ימתין עד בואי אצלו, והוא לא הלך. ואימתי ילך, בימי המשיח, שנאמר (עובדיה א כא) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו.

 

[28] רש"י בראשית פרשת וישלח פרק לב כג':

ואת אחד עשר ילדיו – ודינה היכן היתה, נתנה בתיבה ונעל בפניה שלא יתן בה עשו עיניו, ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב, ונפלה ביד שכם:

 

[29] בראשית פרק לב, לג

עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה:

 

[30] רש"י שמואל ב פרק ה  ו':

אל היבוסי – מצודת ציון נקראת יבוס ומזרעו של אבימלך היו והיו להם שני עבודת כוכבים אחד עור ואחד פסח שנעשו על שם יצחק ויעקב ובפיהם השבועה שנשבע אברהם לאבימלך ולכך לא הורישום…

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.