כדי להבין את משמעות מעמד הר גריזים והר עיבל יש צורך להשוות אותו למעמד הר סיני. בכך יתחדדו ההבדלים והייחודיות של כל מעמד. ממילא נוכל להבין את המטרה ואת החידוש שבמעמד הר גריזים והר עיבל.
במעמד עכשיו בארץ ישראל כותבים את התורה על האבנים, לעומת הר סיני ששם נכתבו בכתב אלהים ומעשה ניסים אלוהי. ניתן לומר שהמגמה היא הופעת התורה בארץ באופן מובהק.
בהר סיני עם ישראל למטה ואפילו אסור לו לעלות. כאן, העם למעלה והכהנים והארון למטה. בעצם למי מיועד הטקס? מי המטרה ומי התפאורה? ההבדל ברור- העם כאן הוא במרכז הבמה.
בהר סיני עם ישראל מקבל בכפייה את התורה ומתייבים בתחתית ההר. כאן, העם מקבל על עצמו באלה ובשבועה. כמו שבנדרים האדם מקבל על עצמו תורה ומחייב את עצמו במשהו, כך כאן יש הסכמה והאדם קושר את עצמו אל הדבר. יש כאן השלמה רצונית לעומת הקבלה הכפייתית. טקס זה הוא הרבה יותר הרמוני עם המציאות.
בהמשך לכך- כאן העם עונים אמן. גדול העונה אמן יותר מן המברך כי העונה אמן מחיל את אותה הופעה עליונה במציאות. מלך בלי עם אינו מלך. שם ה' לא יופיע בשלימות עד שלא יהיה עם שיקבל, עם כל אנושיותו וארציותו, את התורה. בהר סיני ה' "יעננו בקול" והצטרף לקולו של משה. פה המכה בפטיש, ה"חלות" הוא בידים של עם ישראל.
מתוך ההבדלים נראה שמעמד הר גריזים והר עיבל זה המעמד הר סיני של ארץ ישראל.
| מעמד הר גריזים והר עיבל | מעמד הר סיני | |
|
|
דברים פרשת כי תבוא פרק כז:
(א) וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:(ב) וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד:…(ח) וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב: רש"י: באר היטב – בשבעים לשון: |
שמות לב':
(טו) וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים:(טז) וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת: רש"י: משני עבריהם – היו האותיות נקראות, ומעשה נסים היה: מעשה אלהים המה – כמשמעו הוא בכבודו עשאן. |
|
2. מי למעלה ומי למטה |
דברים כז':
(יא) וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:(יב) אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן:(יג) וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי:(יד) וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם: רש"י:(יב) לברך את העם – כדאיתא במסכת סוטה (לב א) ששה שבטים עלו לראש הר גריזים, וששה לראש הר עיבל והכהנים והלוים והארון למטה באמצע… |
שמות יט':
(ג) וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְקֹוָק מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:…(יב) וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת: |
|
3. אופן קבלת העם |
דברים כז':
(ט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:… רש"י:היום הזה נהיית לעם – בכל יום יהיו בעיניך כאילו היום באת עמו בברית:
דברים כז': (כו) אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: רש"י:אשר לא יקים – כאן כלל את כל התורה כולה וקבלוה עליהם באלה ובשבועה:
דברים כח': (סט) אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב: רש"י: לכרת את בני ישראל – שיקבלו עליהם את התורה באלה ובשבועה: מלבד הברית – קללות שבתורת כהנים שנאמרו בסיני:
רש"י כט' כח': …שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן משקבלו עליהם את השבועה בהר גרזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לזה: |
שמות יט':
(יז) וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר:
שבת פח' עמוד א': ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם. |
|
4. העונים אמן! |
דברים כז':
(יד) וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם: ס (טו) אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת יְקֹוָק מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן:
סוטה לג' עמוד א': ואלו נאמרין בלשון הקודש: מקרא ביכורים וחליצה כו' עד מקרא ביכורים כיצד? וענית ואמרת לפני ה' אלהיך, ולהלן הוא אומר: וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל, מה ענייה האמורה להלן בלשון הקודש, אף כאן בלה"ק. ולוים גופייהו מנלן? אתיא קול קול ממשה, כתיב הכא: קול רם, וכתיב התם: משה ידבר והאלהים יעננו בקול, מה להלן בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש.
נזיר סו' עמוד ב': רבי יוסי אומר: גדול העונה אמן יותר מן המברך, וא"ל רבי נהוראי: השמים! כך הוא, תדע, שהרי גוליירים מתגרין במלחמה וגבורים נוצחין!
|
שמות יט':
(יט) וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל: |