היצמדות לדיבור של ה'
בתחילת הפרשה ה' מדבר אל אברהם שילך מארצו, מולדתו ובית אביו[1]. אברהם בגודל אמונתו עוזב הכל והולך לכאורה אל ה"לא נודע". עד כדי כך, שהקב"ה אפילו לא מגלה לו לאן הולכים כדי להרבות שכרו ולתת לו שכר על כל פסיעה ופסיעה[2]. כך דרכו של ה' שמתלה את עיניהם של צדיקים ורק בסוף מגלה טעמו של דבר[3]. נראה שהמטרה הוא ההצמדות ה"עיוורת" לדבר ה'.
לך לך – להנאתך, הברכות וההבטחות!
רש"י הראשון בפרשה מבאר לך-לך הכוונה "להנאתך ולטובתך"[4]. כלומר לך בשבילך. כבר ברגע הראשון הקב"ה מבטיל את השכר ואת ההנאה המוחשית בקיום והיצמדות לדיבור- בנים, עם גדול, ירושת הארץ, עושר ואפילו כבוד ושם.
האם זה לא מוריד מרך הניסיון?
נראה שאמונה אין פירושה ציות עיוור לפרדוקס. אמונה פירושה אמונה בדיבור עצמו של ה'. האדם צריך לשמוע, לקבל ולתת אמון בדיבור עצמו של ה'. האדם צריך להוציא את הדיבור מן הכוח אל הפועל, לחיות את זה. ה- "לך"(בצירי) הוא באמת "לך" (בשווא) בשבילך כי הדיבור עם ההבטחות והתכלית אכן מאוחדים עם חייו של האדם מעצם קיומו. המבחן הגדול זה עד כמה האדם מוציא את המציאות הזאת (שהיא מציאות לכל דבר!) של הדיבור אל הפועל במציאות המוחשית של חייו (הנאתו וטובתו). הניסיון הגדול יהיה כאשר אנו נפגשים עם המציאות הכואבת:
המציאות הכואבת
המציאות רחוקה מהדיבור וההבטחות האלוקיות. שרה עקרה[5]. הכנעני שולט בארץ[6]. יש רעב כבד בארץ[7], ואברהם אפילו נאלץ ללוות כסף[8]. איך אמורי להתקיים הדיבור של ה'?
קביעת יתדות וסגירת מעגלים
עבודתו של אברהם מתחילה בניסיון לקבוע "יתדות" בנקודות, לציין ציוני דרך. כך הוא מתפלל בשכם על בניו לעתיד, מתייחס למקום קבלת התורה, קובע מזבח במקום שקיבל את בשורת הזרע וארץ ישראל, ומתפלל על בניו שעתידין ליפול בעוון עכן[9]. האחיזה של אברהם בנקודות אלו מאפשר לו ולבניו (ולדורות הבאים- לנו) לחזור ולהשלים את המעגלים שנפתחו. כך באמת אברהם עושה כאשר חוזר ממצרים טעון בכסף ובזהב חוזר לאותו מזבח שהקריב שם בראשונה[10]. אברהם אבינו סוגר מעגל ראשון. כך גם מתרחש בירידה למצרים- קביעת יתדות וסגירת מעגלים:
הירידה למצרים
אברהם יורד למצרים בעקבות רעב כבד בארץ[11]. במצרים הוא אומר לשרה שתגיד שהיא אחותו "למען ייטב לי בעבורך"- יתנו לו מתנות[12]. כשאברהם חוזר ממצרים הוא אכן כבד מאוד במקנה, בכסף ובזהב[13]. הדיבור האלוקי מתחיל להתממש. למרות זאת, התהליך שהתחיל עם ירידתו לצרים לא הושלם לגמרי, ובהמשך הפרשה בברית בין הבתרים מודיע הקב"ה לאברהם שבניו ירדו לשעבוד במצרים לארבע מאות שנה, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול[14]. הרמב"ן מסביר שכל סיפור ירידתו של אברהם למצרים הוא רמז למה שיקרה לבניו, אברהם מכשיר את הדרך לבניו והכל יארע גם לבנים[15]. פירוש הדבר שיש כאן "מעשה אבות סימן לבנים". לא רק שההיסטוריה חוזרת על עצמה, אלא יש תהליכים שצריכים להתממש ומעגלים שצריכים להיסגר סופית.
התפתחות הופעת השכינה באברהם
במהלך הפרשה אפשר לזהות התפתחות מדהימה באופני התגלות ה' אל אברהם. צעד אחר צעד אברהם זוכה לכך וגם פועל לכך שהופעת השכינה תתממש יותר ויותר במציאות. הדיבור האלוקי יוצאת יותר ויותר אל הפועל. הרש"ר הירש מבאר שכל חייו ומגמתו של אברהם אבינו הייתה להחזיר את השכינה לשובת לתחתונים, זו המטרה הכללית של ההיסטוריה האנושית כולה. זה היה קיים בגן עדן ולאחר אלפיים שנה היא אמורה לחזור על ידי אברהם בארץ ישראל[16]. מרתק לראות ולנסות לזהות את השלבים שבהם זה קורה:
שלב א' – לפני הדיבור
לפני פרשת לך-לך ה' עדיין לא דיבר עם אברהם. אף על פי כן הוא משבר את הפסלים של תרח אביו[17] וכבר מפיץ את האמונה בייחוד ה'. הרמב"ם מבאר את האופן שאברהם הגיע לזה בכוח השכל, שהתחיל לחשוב, ולבו משוטט ומשיג מתבונתו הנכונה- והוא בן ארבעים שנה[18]. הראב"ד מביא בשם המדרש שזה היה בגיל שלוש[19]. ניתן לומר שע"פ הרמב"ם זה מכוח השכל, ולראב"ד מכוח אמונה טבעית ("ילדותית"). אפשר גם לבאר שהרמב"ם מדבר על סוף התהליך והראב"ד על תחילתו. בכל אופן, מדובר על קומה בסיסית ביותר של אמונה שהיא לפני כל התגלות של ה'.
שלב ב' – הדיבור
בתחילת הפרשה ה' מדבר אל אברהם. הדיבור הוא דורש מאברהם לעזוב הכל וללכת ל"ארץ אשר אראך"[20]. הקב"ה לא מגלה לו כדי לתת לו שכר על כל דיבור ודיבור[21]. בשלב זה ההיצמדות לדיבור ולציווי האלוקי הוא המטרה.
שלב ג'- ה' הנראה אליו
כמה פסוקים אחר כך הקב"ה "נראה אל אברהם", ואברהם מיד בונה מזבח[22]. הרמב"ן מסביר שאברהם מודה לה' הגילוי ש"נראה אליו" – על המעבר שבין מדריגת רוח הקודש או החלום אל מדריגת הנבואה של מחזה ומראה[23]. יש כאן גילוי מוחשי יותר. לפי זה נראה שבניית המזבח נועדה לקבע את הקומה הזאת. רש"י מסביר שהוא בונה את המזבח בעקבות הבשורה על הזרע ועל ירושת הארץ[24]. ניתן להסביר לפי זה שאין בדל מהותי בין הדיבור הקודם לבין "ה' הנראה אליו", או ניתן להסביר שבשורת הבנים וארץ ישראל זה עצמו התגלות ה'[25]. לפי זה, ככל שהגילוי יותר מוחשי כך התוצאה בארץ גם כן יותר מוחשית.
שלב ד' – שא נא עיניך וראה
אחרי שלוט נפרש מאברהם הקב"ה מבטיח לאברהם את הארץ ולזרע כמו עפר הארץ. כאן ה' אומר לו שישא עיניו ויראה את כל הארץ אשר אתה רואה. גם כאן אברהם בעקבות כך בונה מזבח[26]. בשלב זה הדיבור כבר מתחיל להתייחס למציאות באופן יותר גלוי.
שלב ה' – מחזה וברית
בהמשך הפרשה בברית בין הבתרים אנו פוגשים כבר התגלות במחזה. זהו קומה מיוחדת של התגלות ה' מוחשית. באופן זה אברהם כבר מבקש סימן לקיום ההבטחה, לא בגלל קטנות אמונתו אלא בשביל לקבע את זה כמה שיותר במציאות. כך הקב"ה מעביר את שלוחו של מקום – את האש – כדרך כורתי הברית[27]. כאן יש כבר מחזה וברית.
שלב ו' – ברית בבשר – הצדיקים מרכבתו של מקום
בסוף הפרשה ה שוב נראה אל אברהם ומקבל את הציווי על ברית מילה, "בריתי בבשרכם לברית עולם"[28] כאן הברית עצמה והתגלות הברית עם השכינה כבר בגוף האדם. זה שיא מבחינת ההתחלה הערטילאית והרוחנית יותר עד ששלב אחר שלב זה מתממש בארץ. בהתגלות זו אברהם נופל על פניו, רש"י מבאר שזה בגלל שלא נימול[29]. הפנים יפות מסביר שכל עוד ה' נגלה אליו באספקלריא שאינה מאירה, אברהם לא נפל[30]. לפי זה- כעת, שההתגלות היא באספקלריא המאירה יש כבר תביעה ודרישה לבשר מזוכך וקדוש ולכן רק כאן אברהם נופל על פניו, אף על פי שגם לפני כן ה' נגלה אליו. בסוף המאורע מתואר "ויעל אלהים מעל אברהם" ומבאר רש"י שהצדיקים הם מרכבתו של מקום[31]. לא במקרה ביטוי זה מגיע דווקא כאן ובעבות ברית המילה.
[1] בראשית פרק יב פסוק א':
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:
[2] רש"י בראשית פרק יב פסוק א':
אל הארץ אשר אראך – לא גלה לו הארץ מיד, כדי לחבבהו בעיניו, ולתת לו שכר על כל דבור ודבור. כיוצא בו (בראשית כב ב) את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, כיוצא בו (כב ב) על אחד ההרים אשר אומר אליך, כיוצא בו (יונה ג ב) וקרא עליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליך:
((י) רעב בארץ – באותה ארץ לבדה, לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של הקב"ה שאמר לו ללכת אל ארץ כנען, ועכשיו משיאו לצאת ממנה).
[3] בראשית רבה פרשת לך לך פרשה לט ט:
ולמה לא גלה לו, כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה …דאמר רב הונא משם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי משהה הקב"ה ומתלא עיניהם של צדיקים ואח"כ הוא מגלה להם טעמו של דבר כך.
[4] רש"י בראשית פרק יב פסוק א':
לך לך – להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול, וכאן אי אתה זוכה לבנים. ועוד שאודיע טבעך בעולם:
(ב) ואעשך לגוי גדול – לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים ממעטת פריה ורביה, וממעטת את הממון, וממעטת את השם, לכך הוזקק לשלש ברכות הללו שהבטיחו על הבנים, ועל הממון, ועל השם.
ואברכך – בממון:
[5] בראשית פרק יא פסוק ל':
וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד:
[6] בראשית פרק יב פסוק ו':
וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ:
[7] בראשית פרק יב פסוק י':
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ:
[8] רש"י בראשית פרק יג פסוק ג':
וילך למסעיו -…דבר אחר בחזרתו פרע הקפותיו:
[9] בראשית פרק יב פסוק ו'-ח':
(ו) וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ:(ז) וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק הַנִּרְאֶה אֵלָיו:(ח) וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְקֹוָק:
רש"י :
עד מקום שכם – להתפלל על בני יעקב כשיבאו להלחם בשכם:
אלון מורה – הוא שכם, הראהו הר גריזים והר עיבל ששם קבלו ישראל שבועת התורה:
ויבן שם מזבח – על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראל:
ויבן שם מזבח – נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן והתפלל שם עליהם:
[10] בראשית פרק יג פסוק ב'-ד':
וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב:(ג) וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי:(ד) אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְקֹוָק:
[11] בראשית פרק יב:
(י) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ… (יג) אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ:
[12] רש"י ראשית פרק יב:
למען ייטב לי בעבורך – יתנו לי מתנות:
[13] בראשית פרק יג:
וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה: (ב) וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב:
[14] בראשית פרק טו:
(ח) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱקֹוִק בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה: … (יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: (יד) וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:
רש"י:ברכוש גדול – בממון גדול, כמו שנאמר (שמות יב לו) וינצלו את מצרים:
[15] רמב"ן בראשית פרק יב
(י) ויהי רעב בארץ -…ורמז אליו כי בניו ירדו מצרים מפני הרעב לגור שם בארץ, והמצרים ירעו להם ויקחו מהם הנשים כאשר אמר (שמות א כב) וכל הבת תחיון, והקב"ה ינקום נקמתם בנגעים גדולים עד שיוציאם בכסף וזהב וצאן ובקר מקנה כבד מאד, והחזיקו בהם לשלחם מן הארץ. לא נפל דבר מכל מאורע האב שלא יהיה בבנים. והענין הזה פרשוהו בבראשית רבה (מ ו) רבי פנחס בשם רבי אושעיא אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם צא וכבוש את הדרך לפני בניך, ואתה מוצא כל מה שכתוב באברהם כתוב בבניו, באברהם כתוב ויהי רעב בארץ, בישראל כתיב (להלן מה ו) כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ:
[16] רש"ר הירש בראשית פרק יב:
וירא, אז התגלה לו ה' במראה ואמר וכו'. ההדגשה היא על ההתגלות במראה…הנה, ה' יצא מהסתר הפנים ונראה לאברהם רק כאן; אולם, חיי אברהם היו קודש לה' זה חמש ושבעים שנה; הוא פעל וסבל למען ה' וגם במולדתו כבר שמע את קול ה'. ואף על פי כן, בארץ הזאת נראה לו ה' בפעם הראשונה. וכך הורו לו משמים, שהארץ הזאת נבחרה בידי ה', ובה תחל שכינה לשוב לתחתונים; והן זו המטרה הכללית של ההיסטוריה האנושית כולה. בארץ הזאת התהלכו בני האדם לראשונה; בה או בסביבתה היה גן עדן; היא ניצלה – על פי המסורת – משואת המבול (בראשית רבה לב, טז) והיתה אפוא כעין קרקע בתולה; והארץ הזאת נבחרה בידי ה', ובה החלה שכינה לשוב אל הארץ. והנה, המקום הזה, בו החלה שכינה לשוב לתחתונים אחרי אלפיים שנה,
[17] רש"י בראשית פרשת נח פרק יא פסוק כח: (וכן בתרגום יונתן בן עוזיאל שם)
על פני תרח אביו – בחיי אביו. ומדרש אגדה יש אומרים שעל ידי אביו מת, שקבל תרח על אברם בנו לפני נמרוד על שכתת את צלמיו והשליכו לכבשן האש…
[18] רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק א הלכה ג
כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו, ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו… ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו… ושיבר הצלמים …כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן…
[19] השגות הראב"ד שם:
ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. א"א יש אגדה בן שלש שנים שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי מנין עקב.
[20] בראשית פרק יב, א:
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:
[21] רש"י בראשית פרשת לך לך פרק יב
אל הארץ אשר אראך – לא גלה לו הארץ מיד, כדי לחבבה בעיניו, ולתת לו שכר על כל דבור ודבור.
[22] בראשית פרק יב, ז
וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק הַנִּרְאֶה אֵלָיו:
[23] רמב"ן בראשית פרק יב
(ז) וטעם לה' הנראה אליו – כי הודה לשם הנכבד וזבח לו זבח תודה על שנראה אליו, כי עד הנה לא נראה אליו השם ולא נתודע אליו במראה ולא במחזה, אבל נאמר לו "לך לך מארצך" בחלום הלילה או ברוח הקדש. ויתכן שירמוז "הנראה אליו" על סוד הקרבן (עיין רקאנטי כא ב). והמשכיל יבין:
[24] רש"י בראשית פרשת לך לך פרק יב
(ז) ויבן שם מזבח – על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראל:
[25] שפתי חכמים בראשית פרשת לך לך פרק יב פסוק ז אות מ
דקשה לרש"י למה בנה עכשיו מזבח, דאי משום גילוי שכינה כדמשמע בקרא א"כ היה לו לבנות ג"כ מזבח בחרן, כי שם נראה לו השם יתברך ג"כ באמרו לו לך לך ואף על פי שלא נכתב שם וירא ה', מכל מקום גילוי שכינה היה, לכן פירש רש"י על הזרע ר"ל על הבנים, ועל הארץ שאמר לזרעך אתן את הארץ, הרי שניהם בשורת הבנים ובשורת הארץ: ועוד י"ל דהוכחתו היא מדכתיב לה' הנראה אליו, דקשה לרש"י הנראה אליו מיותר, אלא להכי כתב הנראה אליו כי בנין המזבח היה על המראה שנראה אליו עכשיו דהיינו בשורת הבנים ובשורת הארץ וק"ל:
[26] בראשית פרק יג, יד-יח
(יד) וַיקֹוָק אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה: (טו) כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם: (טז) וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה: (יז) קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה: (יח) וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק: פ
[27] בראשית פרק טו, א-כא
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד… (ח) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱקֹוִק בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה: (ט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל…(יז) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה: (יח) בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְקֹוָק אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:
[28] בראשית פרק יז, א-כב:
(א) וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים: (ב) וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד: (ג) וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר … (יג) הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם:
[29] רש"י פרשת לך לך פרק יז פסוק ג':
ויפול אברם על פניו – ממורא השכינה, שעד שלא מל לא היה בו כח לעמוד ורוח הקודש נצבת עליו, וזהו שנאמר בבלעם (במדבר כד ד) נופל וגלוי עינים. בברייתא דרבי אליעזר מצאתי כן:
[30] פנים יפות בראשית פרק יז פסוק ג
ויפול אברם על פניו וגו'. אף דכבר כתוב לעיל היה דבר ד' אל אברם במחזה לאמר ולא כתוב ביה ויפול על פניו. י"ל דהיינו כמשחז"ל בסוף פרק החולץ [יבמות מט ב] במ"ש למשה [שמות לד, כ] כי לא יראני האדם וחי, היינו באספקלריא המאירה. וה"נ י"ל כיון דכשנגלה אליו במחזה שהוא לשון חזיון בחלום, כמ"ש [במדבר יב, ו] אם יהיה נביאכם ה' וגו' בחלום אדבר בו, והיינו באספקלריא שאינה מאירה לא היה צריך ליפול על פניו, וזה היה יותר מדרגה ממה שכתוב בבלעם [שם כד, טז] מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים, שאפילו מדרגות מחזה שהיה בחלום, אפ"ה היה צריך ליפול על פניו, אבל כשנגלה אליו באספקלריא המאירה לא נתגלה אליו אלא בבחינות שם אלהים, והיה צריך ליפול על פניו:
[31] בראשית פרק יז, כב':
וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם:
רש"י: מעל אברהם – לשון נקיה הוא כלפי שכינה, ולמדנו שהצדיקים מרכבתו של מקום: