פתיחה
בתחילת פרשת ויצא יש התגלות ה' מיוחדת ליעקב. במאמר זה ננסה להבין את אופי ההתגלות, מה גרמו לו ומה אופיו.
ויפגע במקום
יעקב אבינו יוצא לחרן[1]. לא היה בכוונתו בכלל לעצור, ויש אומרים שאפילו כבר הגיע לחרן ולא נתן ליבו להתפלל במקום שהתפללו בו אבותיו[2]. הקב"ה גורם לשקיעת השמש טרם זמנו כדי שילין שם[3], כלומר יש התערבות של ה', ואילולי כן יעקב לא היה ישן שם. הוא "פוגע" במקום בהפתעה, כמו אדם שפוגע בחבירו[4]. על אף שהאבנים מריבות זו עם זו מי יניח עליו הצדיק את ראשו, יעקב מבחינתו אוסף את האבנים בשביל להגן על עצמו מחיות רעות[5] ולא מסיבה עמוקה יותר. ואכן כשמתעורר יעקב הוא מופתע ואומר שלא ידע מקדושת המקום לפני זה[6].
מה זה אומר? האם זה לכתחילה קרה כך?
ההתגלות וההבטחות
ואכן יעקב זוכה להתגלות נבואה מיוחדת- מלאכי אלוהים עולים ויורדים בסולם, הבטחה לכיבוש הארץ לו ולזרעו, הבטחה לזרע כעפר הארץ, ושמירה בכל אשר ילך והבטחה שישוב לארץ הזאת[7].
אם נדקדק בדברים נראה שאין כאן מקרה. דווקא אופן המפגש של יעקב עם המקום הוא הוא גורם לאופן הזה של ההתגלות, וזה מתבטא גם בפרטי ההבטחה:
אפיון ההתגלות – הארץ אשר אתה שוכב עליה
דווקא המצב הזה שיעקב ישן הוא מצב של "לא מודע" מצב זה מאפשר ליעקב להתחבר באופן יותר עמוק ובלתי אמצעי עם קדושת המקום.
האבנים שרבות מי יניח הצדיק את ראשו[8] זה לא סתם כי הוא צדיק אלא כי הם רוצים במצב זה להיות חלק מהתהליך הקדוש שהולך לקרות כאן בשנתו של יעקב, הם רוצים להיות ה"כרית" של יעקב כי זה מוקד ההתרחשות האלוהית. אפשר גם לבאר שהאבנים רצו להיות ה"מתווכים", כלומר, המחברים את יעקב למקום.
הקב"ה לא רק מבטיח שיירש את הארץ אלא "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך"- כלומר, יש קשר בין השכיבה על הארץ לבין ירושתה. כך הקב"ה מקפל את כל ארץ ישראל תחתיו כמו ד' אמותיו של אדם[9]. יעקב אבינו מתחבר לשורש של כל הארץ ובכך, דווקא בשכיבתו מתחזק הקשר שלו לארץ. חז"ל מלמדים שיעקב פגע כאן באבן השתיה שהיא הטבור של הארץ שממנו נמשכך כל העולם[10]. יעקב חושף כאן שיש D.N.A. משותף לכל הארץ בעולם.
משכיבה זו של יעקב למדו במדרש שהקונה עשר שדות בעשר מדינות, כיון שהחזיק באחת מהן קנה את כולם, ולמדו זאת מיעקב כאן שקונה את כל הארץ על ידי שכיבה במקום אחד, כי "סדנא דארע חד הוא"[11]. יעקב חושף כאן את ה"סדנא דארעא אחד".
במדרש אחר מובא שיעקב שכב כאן ללא בגדים ודווקא מפני ששכב על עפר הארץ זרעו יהיה כעפר הארץ[12]. כלומר הבטחת הזרע מגיעה בעקבות ומפני השכיבה הבלתי אמצעית למקום.
במדרש אחר מובא שאם ייקבר בארץ יזכה שבניו ישבו בארץ "אם שכב את עליה הרי היא שלך"[13]. על פי דברינו זה מובן כי השינה גם היא אחד משישים במיתה, ולפי זה יוצא שיעקב "קצת נקבר" עכשיו בשנתו בארץ. במצב זה של שינה, המודעות לא "מפריעה" והוא כל כולו מחובר לקדושת המקום.
על פי כל הנ"ל יוצא, אופי ואפיון ההתגלות נובעים לחלוטין מכל הנסיבות המיוחדות שנוצרו כאן.
הקמת המצבה
אחרי ההתגלות הזאת יעקב מקים מצבה[14], ולמעשה מייסד את אבן הפינה של בית המקדש, שהיא חיבור שער השמים עם תשתית הארץ של אבן השתיה[15].
הדרך לימוד התורה – לחלום בהקיץ
הערה מעניינת שמדייקים חז"ל שבאותו לילה שכב אבל ארבע עשרה שנה בבית מדרש הוא לא ישן[16]. ניתן ללמוד מזה שבשביל לזכות לכאלה התגלויות וחיבור לקדושת המקום יש צורך במאמץ גדול בתורה. ניתן גם ללמוד מכך שיש הקבלה בין לימוד התורה לבין החלום שלו זוכה יעקב. כלומר, גם בלימוד תורה יש התגלות של חלום מסויים, חלום בהקיץ.
[1] בראשית פרשת ויצא פרק כח י':
וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה:
רש"י:וילך חרנה – יצא ללכת לחרן:
[2] רש"י בראשית כח יז:
כי אם בית אלהים – … וכלפי שאמרו רבותינו שאמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה, ועוד אמרו יעקב קראה לירושלים בית אל וזו לוז היא ולא ירושלים ומהיכן למדו לומר כן. אומר אני שנעקר הר המוריה ובא לכאן, וזהו היא קפיצת הארץ האמורה בשחיטת חולין (חולין צא ב), שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל, וזהו ויפגע במקום. [ואם תאמר וכשעבר יעקב על בית המקדש מדוע לא עכבו שם, איהו לא יהיב לביה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו, ומן השמים יעכבוהו, איהו עד חרן אזל כדאמרינן בפרק גיד הנשה (חולין צא ב), וקרא מוכיח וילך חרנה, כי מטא לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו, יהב דעתיה למהדר וחזר עד בית אל וקפצה לו הארץ]:
[3] בראשית פרשת ויצא פרק כח
(יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא.
רש"י: כי בא השמש – היה לו לכתוב ויבא השמש. כי בא השמש, משמע ששקעה לו חמה פתאום שלא בעונתה כדי שילין שם:
[4] רש"י מסכת חולין דף צא עמוד ב
ויפגע במקום – כאדם הפוגע בחבירו שבא כנגדו ודרשינן ליה נמי לשון תפלה כדכתיב (רות א) אל תפגעי בי.
[5] רש"י, וישם מראשותיו – עשאן כמין מרזב סביב לראשו שהיה ירא מפני חיות רעות. התחילו מריבות זו עם זו, זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת עלי יניח, מיד עשאן הקב"ה אבן אחת, וזהו שנאמר (פסוק יח) ויקח את האבן אשר שם מראשותיו:
[6] בראשית פרשת ויצא פרק כח
(טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְקֹוָק בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי: (יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם:
רש"י:ואנכי לא ידעתי – שאילו ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה:
[7] בראשית פרשת ויצא פרק כח
(יב) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ: (יג) וְהִנֵּה יְקֹוָק נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ: (יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ: (טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ:(טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְקֹוָק בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי: (יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם:
[8] רש"י בראשית פרשת ויצא פרק כח:
וישם מראשותיו – עשאן כמין מרזב סביב לראשו שהיה ירא מפני חיות רעות. התחילו מריבות זו עם זו, זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת עלי יניח, מיד עשאן הקב"ה אבן אחת, וזהו שנאמר (פסוק יח) ויקח את האבן אשר שם מראשותיו:
[9] מסכת חולין דף צא עמוד ב:
הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו' – מאי רבותיה? אמר רבי יצחק: מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו, שתהא נוחה ליכבש לבניו.
רש"י: שתהא נוחה ליכבש לבניו – כד' אמות.
רש"י בראשית פרשת ויצא פרק כח
שכב עליה – קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו, רמז לו שתהא נוחה ליכבש לבניו:
[10] פרקי דרבי אליעזר פרק לה:
וְיָשַׁב יַעֲקֹב לִלְקֹט אֶת הָאֲבָנִים, וּמָצָא אוֹתָם כֻּלָּם אֶבֶן אַחַת, וְשָׂם אוֹתָהּ מַצֵּבָה בְּתוֹךְ הַמָּקוֹם, וְיָרַד לוֹ שֶׁמֶן מִן הַשָּׁמַיִם וְיָצַק עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יח] וַיִּצֹּק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נָטָה רֶגֶל יְמִינוֹ וְטָבְעָה הָאֶבֶן עַד עִמְקֵי תְהוֹמוֹת, וְעָשָׂה אוֹתָהּ סְנִיף לָאָרֶץ כְּאָדָם שֶׁעוֹשֶׂה סְנִיף לַכִּפָּה. לְפִיכָךְ נִקְרֵאת אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה, שֶׁמִּשָּׁם הוּא טַבּוּר הָאָרֶץ, וּמִשָּׁם נִמְתְּחָה כָּל הָאָרֶץ, וְעָלֶיהָ הֵיכַל ה' עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כב] וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים. וְנָפַל יַעֲקֹב עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה, וְהָיָה מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר, רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, אִם תְּשִׁיבֵנִי לַמָּקוֹם הַזֶּה בְּשָׁלוֹם, אֶזְבְּחָה לְפָנֶיךָ זִבְחֵי תוֹדוֹת וְעוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כ] וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר.
[11] מדרש לקח טוב (מובא בתורה שלמה), פרשת ויצא:
הארץ אשר אתה שוכב עליה- מיכן אמרו רז"ל כי אם מכר לו עשרה שדות בעשרה מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה הכל, שהרי יעקב אבינו שוכב במקום אחד וקנה כל ארץ ישראל ומאי טעמא כולהו סדנא דארעא חד הוא.
תורה תמימה הערות בראשית פרק כח אות טו :
ובמדרש לקח טוב יליף מכאן דהקונה עשר שדות בעשר מדינות והחזיק באחת מהן קנה כולם, … אבל זה צ"ע מאגדה שלפנינו שקפלה הקב"ה לכל א"י והניחה תחתיו א"כ אין ראיה לדעלמא , אך אין משיבין מדברי אגדה.
[12] מדרש נר השכלים כת"י (מובא בתורה שלמה כאן אות צז'):
כיון שברח יעקב פגעו בו עשו ואליפז בנו…ומיד נטלו כל מה שיש לו והניחוהו ריקם ואפילו לבושו והלך ושכב על הארץ שנאמר הארץ אשר אתה שוכב עליה, מלמד שאין בין גופו ובין הארץ כלום, ומיד נגלה הקב"ה ליעקב ואמר לו בשביל שאתה שוכב על העפר והיה זרעך כעפר הארץ…
[13] משנת רבי אליעזר פרשה יט (ובתורה שלמה בשם מדרש הגדול):
ד"א לפי שאמר לו הקב"ה, הארץ אשר אתה שכב עליה. אם שכב את עליה, הרי היא שלך, ואם לאו אינה שלך.
[14] בראשית פרק כח, יא-כב
(יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא…(יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ…(כב) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:
[15] רש"י בראשית כח':
ויפגע במקום – לא הזכיר הכתוב באיזה מקום אלא במקום הנזכר במקום אחר, הוא הר המוריה שנאמר בו (לעיל כב ד) וירא את המקום מרחוק:
פרקי דרבי אליעזר פרק לה:
וְיָשַׁב יַעֲקֹב לִלְקֹט אֶת הָאֲבָנִים, וּמָצָא אוֹתָם כֻּלָּם אֶבֶן אַחַת, וְשָׂם אוֹתָהּ מַצֵּבָה בְּתוֹךְ הַמָּקוֹם, וְיָרַד לוֹ שֶׁמֶן מִן הַשָּׁמַיִם וְיָצַק עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יח] וַיִּצֹּק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נָטָה רֶגֶל יְמִינוֹ וְטָבְעָה הָאֶבֶן עַד עִמְקֵי תְהוֹמוֹת, וְעָשָׂה אוֹתָהּ סְנִיף לָאָרֶץ כְּאָדָם שֶׁעוֹשֶׂה סְנִיף לַכִּפָּה. לְפִיכָךְ נִקְרֵאת אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה, שֶׁמִּשָּׁם הוּא טַבּוּר הָאָרֶץ, וּמִשָּׁם נִמְתְּחָה כָּל הָאָרֶץ, וְעָלֶיהָ הֵיכַל ה' עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כב] וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים. וְנָפַל יַעֲקֹב עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה, וְהָיָה מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר, רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, אִם תְּשִׁיבֵנִי לַמָּקוֹם הַזֶּה בְּשָׁלוֹם, אֶזְבְּחָה לְפָנֶיךָ זִבְחֵי תוֹדוֹת וְעוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כ] וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר.
ילקוט אור האפלה כת"י (מובא תורה שלמה בראשית כח' הערה קנח'):
והאבן הזאת שתהיה האבן בתוך קדש הקודשים.
[16] רש"י בראשית פרשת ויצא פרק כח:
וישכב במקום ההוא – לשון מיעוט באותו מקום שכב, אבל ארבע עשרה שנים ששמש בבית עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה: