"חוק הלאום" שהנוסח הראשון שלו הוגש לפני יותר מארבע שנים על ידי חבר הכנסת אבי דיכטר, עבר השבוע בקריאה טרומית. לכאורה מהלך מצוין של בית המחוקקים.
אולם תרשו לי, כמי שעמד בפעם שעברה על אווריריותו של חוק ההסדרה וחוסר התוחלת שתצא ממנו, וכן על אפסיות הסכם הממשלה מול מתיישבי עמונה על הסדרת יישוב חלופי בחלקה 38, לעמוד גם עתה על כך שחוק זה לא עתיד להביא כלל את קידום מעמדה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.
חוק מעורפל שאינו מחייב
יש לכך כמה סיבות. על מנת להגיע לקונצנזוס על הצעת החוק דאגו לערפל ולעקר מניסוחו את אותם היסודות הבאמת משמעותיים שלו.
- החוק קובע כי מדינת ישראל היא מדינה יהודית, בעלת משטר דמוקרטי. אולם הוא אינו קובע במפורש כי הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית קודמת להיותה דמוקרטית, דמוקרטיה שפורשה על ידי השופט ברק באקטיביזם השיפוטי שלו דמוקרטיה ליברלית קרי – מדינת כל אזרחיה.
- חוק לאום זה אינו קובע את היחס שבינו לבין חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, המעגן במדינת ישראל את זכויות הפרט מעבר להגדרת הלאום. משמעות הדבר היא, שבית המשפט יוכל להמשיך להתייחס בפסיקותיו לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו כחוקה הבסיסית של מדינת ישראל ובכך להמשיך ולהתעלם מחוק הלאום החדש.
- חוק הלאום הנוכחי מחק שלא כמקרה את הסעיף של חבר הכנסת אבי דכטר המתייחס לזכות הלאום להתיישבות קהילתית נפרדת. פיסקה שנתנה מענה לבג"צ קאדן (שנת 2000) שאילץ את הישוב קציר בגליל, לקבל לתחומו משפחה ערבית. מי שיסתכל בפסיקתו של אהרן ברק שם יראה, שאת הזכות הזו הוציא ברק דווקא מהיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית… מה שמוביל אותי לסעיף הבא.
- חוק הלאום אינו מגדיר מהו "יהודית", ומי זכאי להגדיר מהי יהדותה של מדינת ישראל. כל מי שמצוי בנבכי המשפט הישראלי, יודע גם יודע שכיום בית המשפט האזרחי הוא הקובע את ההגדרה הזו והוא המחליט מה מתוך היהדות האורתודוקסית, כלול בהגדרת יהדותה של מדינת ישראל. ידועה תפיסתו של אהרן ברק שעוגנה בתקדימי פסיקות בית המשפט העליון, ש"יהודית" הכוונה היא ל"רוח" היהדות שעל פי תפיסתו הנה איך לא – רוח דמוקרטית…!
כך יצא לצערנו, שמתוך הרצון של המחוקקים לצאת ידי חובת כולם ושלא להתעמת עם בית המשפט העליון, הוא שוב מוציא תחת ידו חוק חיוור, שלא ייתן מענה למצב כיום שמדינת ישראל בחוקיה, אינה יהודית ואינה דמוקרטית. אינה יהודית, כיוון שהגדרת יהדותה אינה אורתודוקסית ואינה דמוקרטית כיוון שנכפתה עליה דמוקרטיה ליברלית הרואה במדינה אמצעי לקיום זכויות הפרט שבה ללא הבדל לאום או דת – קרי מדינת כל אזרחיה.
מה כן "נרוויח" מן המהלך הזה? רק קיתונות של ביקורת הן בארץ והן בעולם. כפי שכבר הזכרתי על אותו יהודי שגם אכל את הדגים המקולקלים , גם קיבל מלקות ובסופו של דבר, גם גורש מן העיר.
אז מה האלטרנטיבה? מה כן אנו צריכים להוביל כחוק יסוד המגדיר את מעמדה של מדינת ישראל?
מדינת לאום אתנית שיסודה פטריארכלי
התשובה היא – הגדרת מעמדה של מדינת ישראל כמדינה שיסודה פטריארכלי – מדינת לאום אתנית, שזיקת ההולדה המשותפת מן האם, הוא יסוד הגדרתה.
הגדרת לאום זו, לא רק שמעגנת באופן אמיתי את מעמדה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, אלא היא מציגה תבנית לאום שניתנת ליצוא למדינות אירופה ואף ארצות הברית העומדות כיום חסרות אונים מול איבוד מעמדן כמדינות לאום, בעקבות הדמוקרטיה הליבראלית, שמחקה מן הפרטים את זהותם הלאומית. הגדרת לאום שיש בכוחה להחזיר את העומק התרבותי של מדינות הלאום, שאבדו את זהותם במכבש הגלובליזציה.
להלן סעיפי ההצעה האלטרנטיבית:
1. מדינת ישראל הינה מדינה אתנית, שיסוד הלאום שלה הוא התולדה המשותפת לדורותיה, מן האם.
2. דפוס שלטונה של מדינת ישראל, הינו דמוקרטי. המאפשר שוויון הזדמנויות בתרבות, השכלה ותעסוקה לכל אדם, למעט באותם הנושאים הפוגעים בזהותה האתנית.
3. מכוח הגדרת הלאום, מזיקת התולדה אל האם – מתקיימת הגדרת הלאום של מדינת ישראל, בזיקה דומה – אל האדמה.
4. שינוי חוק השבות רק לאלו הנולדים מאם יהודייה, כפי ההגדרה האורתודוקסית, שהיא היחידה המשתיתה את היסוד התרבותי של עם ישראל על תרחיש ההולדה הקבוע, מן האם.
5. מתוך גזירת השייכות של הלאום הישראלי אל האדמה, מן השייכות התולדתית הלאומית המשותפת מן האם – החלת החוק הישראלי על כל שטחי מדינת ישראל, שהיא קודמת לכל שייכות קניינית או משפטית אזרחית.
6. הגדרת התא המשפחתי שבין גבר ואישה, כתא היחיד המוגדר "משפחה", מתוך היותו היחיד המאפשר את קיום המעמד האתני של הפרט בתוך הגדרת הלאום.
7. החזרתו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, מ"חוק על" למעמדו המקורי שקבע המחוקק – כחוק רגיל, המתייחס לרמות הפרקטיות של השוויון – בתחומי התעסוקה, השכר, יחס הולם ושירותים, אך לא בהקשר הלאומי או המשפחתי.
8. קידום הזיקה, בין מדינת ישראל לבין מדינות האסלאם שסביבה, מתוך הזהות וההתאמה שבהגדרתן הלאומית כזהויות לאומיות תולדתיות.
9. שמירה על ייחודיות הזהויות האתניות השונות בתוך מדינת ישראל, במקום מגוריהן, מוסדותיהן, מחנכיהן ומנהיגיהן, בלא כפיית לימודי "ליבה" כלשהם ובלא כפיית ערבוב אתני עליהן.
10. עידוד לימודי הטכנולוגיה, הלימודים האוניברסיטאיים ולימודי המקצוע והתעסוקה, על בסיס החינוך האתני לנגזרותיו השונות ולא כתחליף אליו.