בפיגוע אתמול מדווחת לנו התקשורת, נשבר "שיא" בגיל המרצחים המחבלים. שני הרוצחים של טוביה ינאי ויסמן הינם בני 14 בלבד.
רק יומיים לפני כן, הרמטכ"ל אייזנקוט מתנגד בחריפות לכלל "הבא להורגך השקם להורגו", ובאמירתו "לא רוצה שחייל ירוקן מחסנית על נערה עם מספרים", מציב עמדה, המחנכת לנטרול מינימאלי של התוקף הלאומני, במיוחד אם המדובר בנער או נערה צעירים.
בצמד האירועים החדשותיים הללו, מרוכזת תמצית העימות שבין התרבות המערבית לבין זו המזרח תיכונית, אותה אנו חווים כיום בארץ – ב"גל הטרור", ובעולם – בעימות מול דעאש.
התרבות המערבית, רואה את התודעה הלאומית והתרבותית, כתודעה שכלית. זו מופיעה באופן משמעותי, אך ורק מעת בגרותו של האדם, ועל פי בחירתו הרצונית.
נער או נערה בגיל העשרה שתודעתם השכלית לא הגיע לשלמותה, לא יכולים על כן, להגיע לבשלות רצון ולשייכות לאומית. ממילא גם אחריותם למעשים לאומניים היא מוגבלת.
משום כך, את מעשי הרצח של הנערים בני ה14 מחייבת תרבות זו לשייך להשפעות של "הסתה ברשתות החברתיות". חסרון האחריות המיוחס כלפי הצעירים הרוצחים, הוא שגורר תרבות זו להתייחס ולהגיב כלפי אלימות זו, בתגובה מינימאליסטית של "נטרול", כפי שהציג הרמטכ"ל בדבריו.
אולם כנגד התפיסה המערבית הזו, התרבות המזרח תיכונית, מזהה בקיום הגופני של האדם את מרכז הכובד בהופעת הלאומיות והתרבות. זו "מציצה" מגופו כבר בגיל הנערות. תולדה לאומית גופנית זו, יכולה "ליצור" "מתנגדי משטר" בני 14 ואף פחות. היא גם מסוגלת לתקוף ללא מצפון תינוקות, נשים וגברים לא חמושים מן הלאום השני, כי הלאום טבוע בבשר ולא בעשייה הרצונית.
משום כך, ההתנגדות הלאומית שמופיעה מן התשתית הגופנית, מחייבת תגובות מלחמתיות מלאות מעבר למעשה "נטרול", גם כלפי נערים ונערות. "הקם להורגך השכם להורגו", מבוסס על התשתית הלאומית הבשרית הזו.
הכפירה של המערב בקיום הגוף והבשר איכויות לאומיות ותרבותיות, היא הגורם לעימות רב השנים מול הטרור האסלאמי.
מכאן יוצא האבסורד הגדול. דווקא ההתעקשות שלנו לקיים במדינת ישראל את תפיסת המוסר המערבי – להסתפק בתגובת ה"נטרול", וצמצום האחריות למעשי רצח של בני 14 לרמה של "הסתה", לא רק שאינם משדרים מוסר כלפי הצד שכנגד ואינם מביאים לרגיעה, אלא הם אלו המביאים את גלי הטרור הבלתי נפסק. כי הם מבטאים את הזלזול ביכולת הגוף להביע לאומיות ותרבות. ממילא לא נותר לגוף זה, אלא להביע את עצמו בהרג ורציחה.