התשתית האידיאית

 

החוקים הנגזרים מן התשתית האידיאית

 

הזהות היהודית

  1. הגדרת "מיהו יהודי" וחוק השבות הנגזר ממנה – אך ורק ביחס לאלו הנולדים מאמא יהודיה. כל הרחבה מעבר לקביעה זו, פסולה, כיוון שהיא משנה את היסוד הלאומי של ישראל מיסוד תולדתי ליסוד הסכמי. בעלי זיקות חלקיות אל עם ישראל יוכלו לעבור הליך גיור (כפי שיובא להלן), על מנת לקיים בהם את התנאים האתניים הנ"ל.
  2. זוגיות תוגדר ותוכר במדינת ישראל, רק זו המתקיימת בין איש ואישה – בהיותה נגזרת מיסוד ההשלמה שהובא לעייל.
  3. יוכר רק מעשה הגירות האורתודוקסי, מתוך היותו היחיד הפועל את הגירות על הבסיס התולדתי של האדם (להעצים את הפן התולדתי היהודי הקיים בכל אדם), ולא כהכרה הסכמית משפטית או חברתית. 
  4. יוכרו רק גיורים שיש בהם חיוב לקבלת מצוות, שהם הגורם היחיד הפועל על הצד התולדתי של האדם ולא על "תודעתו".

הזיקה לעמי האסלאם

  1. כתרבות המושכת את יסודה מן הקשר התולדתי, למדינת ישראל ישנה שותפות אמיצה עם עמי האסלאם, שהיסוד התולדתי בהגדרתם הלאומית והתרבותית, הוא עמוק אף יותר מזה שבישראל. הסכסוך הערבי הישראלי ואף התחזקות האסלאם הקיצוני ובכלל זה דאעש, נובעים ישירות מהתרחקות התרבות הישראלית מיסודות תרבות זו, והתדבקותה ביסוד ההסכמי של התרבות המערבית, התולה את השייכות הלאומית והתרבותית על פי קבלת האדם את הנהגות אותה התרבות.
  2. על בסיס קביעה זו, יעודפו ויקודמו הקשרים ובכלל זה הקשרים הדיפלומטיים, עם הלאומים האסלאמיים. החיבור אל המערב, יתמקד בעיקרו ביחס למימוש היכולות הטכנולוגיות והמדעיות של מדינת ישראל ובשמירת זכויות הפרט, כפי שיובא להלן.
  3. רמת ודרג הקשרים עם הלאומים השונים, יקבעו ביסודם מכוח השותפות עימנו בקשר הלאומי התולדתי ורק לאחר מכן, מכוח המשותף בצורות המשטר והטכנולוגיה.

הזיקה שבין הלאום והארץ

  1. מתוך הגדרת היחס אל הארץ, כתוצר הקשר התולדתי אליה, ולא מן הכוח ההסכמי כדוגמת החלטות האו"ם, תוחל ריבונות מלאה על כל שטחי הארץ ללא תלות בהסכמת העמים, שאינה רלוונטית לעניין זה וללא חשש או מניעה מצד ריבוי התושבים הערביים שם, בהיותם כאמור לעייל, שותפים טבעיים לבסיס התרבות התולדתית.
  2. על בסיס יסוד קיום הייחודיות האתנית, כתנאי ליצירת השלמה בין הלאומים, תועדף באופן גלוי האתניות הישראלית במדינת ישראל, הן ביחס לעידוד ההולדה והן ביחס לפיתוח ההתיישבות. במסגרת זו, יאומץ דו"ח השופט העליון אדמונד לוי.

זכויות הפרט

  1. אימוץ הקשר התולדתי, יסוד ההשלמה וצורך העצמת ייחודיות המינים והלאומיים, כבסיס לקיום והתפתחות הלאום והתרבות, מחייב את ביטול הפרשנות הרחבה ומעמד העל שקבע נשיא בית המשפט העליון השופט אהרן ברק, לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק והחלתם ברמת הפרט בלבד, מתוך שברמת הלאום הם גורמים להרדדה תרבותית וניוון הלאומים.

מערכת החינוך

  1. זיהוי הקשר התולדתי כמחולל הלאום והתרבות, מחייב את ביסוס תוכניות הלימודים של ילדי מדינת ישראל על התרבויות האתניות השונות. ביסוס החינוך היהודי על המוטיבים היהודיים, החינוך הערבי, על המוטיבים האסלאמיים. כך גם ביחס לתתי התרבויות, כדוגמת התרבות.החרדית.
  2. מכוח הקביעה בסעיף הקודם, יבוטלו כל תוכניות הליבה במשרד החינוך, תינתן עצמאות לדרכי החינוך השונות ושליטה שלהם באופן הוצאת תקציבם.
  3. ביחס לצורך התעסוקתי, יינתנו כלי הכשרה מקצועית, לימודים אקדמיים וכלים למציאת תעסוקה, לאותם המסיימים את חוק חינוכם, לקראת יציאתם לעבודה.

הר הבית

  1. הקשר אל הר הבית, הינו תוצר הקשר התולדתי בין האדם לאדמה (שבסיסו אבן השתייה). אין הוא תוצר של הזכות הריבונית של מדינת ישראל על אדמותיה (שהינה כאמור לעייל, מבוססת על הכוח ההסכמי המשפטי בין העמים). מתוך כך, החיבור אל הר הבית ומימוש חזון המקדש, לא יקודמו מכוח השליטה הריבונית במקום, אלא מתוך העמקת ההכרה הציבורית במרכזיות החיבורים התולדתיים. כיוון שישנה זיקה חזקה בין התרבות האסלאמית והתרבות הישראלית, דווקא בהקשר ליסוד זה, הרחבת הקשר עם הר הבית, תתבצע אך ורק מתוך קשר הסכמה והשלמה עם עמי האסלאם שסביבנו למהלך זה. 

 

לנוסח המורחב – לחץ כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.