אז מה הם העקרונות עליהם צריך לעמוד הציבור הדתי לאומי, על מנת שאמונתו ותפיסותיו יוכלו לצאת אל הפועל? חוק ההסדרה? קבלה מלאה של המלצות וועדת השופט העליון אדמונד לוי? ואפילו חוק לקיצוץ כנפי האקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון? כל אלו, חוקים נקודתיים מידי ולא יחזיקו כאשר בסיס הקיום שלנו במדינת ישראל אינו מוסדר. כל התערבותו של בג"צ, הינה תוצאה מן הריק שהשאיר המחוקק, בהגדרת היסודות הללו. את זה אנחנו צריכים לתקן!
את דרישת החקיקה הנצרכת אחלק לשלשה חלקים המחויבים כולם, על מנת לאפשר שינוי.
העדפה אתנית יהודית, מכוח חוק השבות
חלק ראשון – חיוב חקיקת "חוק לאום" עם שיניים, שאינו מגומגם, המורה על ההעדפה אתנית של העם היהודי במדינת ישראל על פי עיקרון חוק השבות, גם בתוך מדינת ישראל, ולא כפי שהוביל נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק, שהעצים על דעת עצמו את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק ל"חוקי על", שהפכו למעשה את תוך מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה (ראו בג"צ קעדאן, שקבע כי החכרת קרקע ליהודים בלבד, גם ביישובים יהודיים, מהווה אפליה אסורה).
חלק שני – החזרת שני חוקי היסוד הנ"ל אל כוונת המחוקק המקורית – שוויון במרחב החיים הפרטי (שכר הוגן, מתן שירותים נאותים לכל המגזרים באופן שווה וכן הלאה), ולא כהגדרה לאומית.
אולם ברור ששני חלקים אלו בלבד, אינם אפשריים וגם בלתי ניתנים למימוש. אם כאן אנו עוצרים, אנו לא שונים מכל חברה גזענית הרואה עצמה עליונה על חברותיה. וזו הרי הסיבה שאין לנו את האומץ לממש באופן אמיתי ומלא את חוק השבות! הצדקת ההעדפה האתנית בתוך מדינת ישראל, יכולה להתקיים אך ורק אם תהיה חלק בלתי נפרד מן העולם שסביבנו ותשרת אף את צרכיו. כאן מגיע הערך המוסף של החלק השלישי.
שייכות לתרבות האתנית המזרח תיכונית
החלק השלישי – הגדרת השייכות שלנו לתרבות האתנית המזרח תיכונית [שיסודותיה הם הקשר של האדם אל האדמה והופעת תכונות הלאום דרך מעשה ההולדה, שני יסודות מרכזיים אף באמונה המוסלמית, הנעדרים כבר שנים רבות בלאומים המערביים הרואים בלאום כלי שימוש רצוני למדינת כל אזרחיה]. הצהרה גלויה והובלת מדיניות חוץ המתחברת אל מדינות האסלאם מתוך השייכות שלנו למרחב האתני הזה. הדגש זכות העדפה האתנית שלנו בתוך מדינת ישראל, מכוח השייכות והמחויבות שיש לנו לתרבות המזרח תיכונית שאנו חלק בלתי נפרד ממנה. הבהרה, כי אין לנו שום צורך להיפרד משום פלסטינים, גם מאלו שבשטחי C, מתוך שאף הם חלק בלתי נפרד מהגדרת הלאום שלנו, במרחב המזרח תיכוני.
פריצת דרך, תרבותית, מדינית ופוליטית
לכאורה נשמע עמוק מידי, שונה מידי, רחוק מידי מהפוליטיקה העכשווית. אבל זהו מהלך מוכרח!
אם לא נתעקש על היסודות, אם לא נדע להציב את עצמנו במרחב הגדול ולדרוש להוביל מגמה זו ברמה הפוליטית המעשית ביותר, אנחנו ניפול, כמו שנפלו כל שאר אבירי הימין לפנינו.
מאידך, הערך המוסף של תפיסה פורצת מוסכמות, הרואה בפעם הראשונה באסלאם גורם תרבותי חיובי ובמדינות ערב שותפות לחזון התרבותי המזרח תיכוני בלא לאבד את הקו אינדיבידואלי של מדינת ישראל, כל אלו, סיבות נהדרות להצלחה. זו גם תהיה הפעם הראשונה שמדינות ערב לא יצטרכו להמשיך ו"להמציא" את העם הפלסטיני, על מנת לשמר את האינטרסים שלהם בארץ ישראל.