אתמול פגשתי את אחד מתושבי "עוטף עזה" מישוב נתיב העשרה, שנאלץ לעקור עם משפחתו מביתו בעקבות המלחמה ו"זכיתי" להכיר בעדות ממקור ראשון את משמעות כריית המנהרות המאסיבית של החמאס לכיוון שטח ישראל.

וכך אמר לי אותו תושב. "תאר לעצמך, שאתה הולך לישון או קם בבוקר עם ידיעה ברורה שמתי שהוא, במקום כל שהוא סמוך לביתך, יצוצו מבטן האדמה אנשים כמו חפרפרות, ייקחו לך את הילד שלך ויחזרו חזרה אל בטן האדמה".

 

תגובתנו כבני התרבות המערבית לאסטרטגית המנהרות הזו (בה השתמש החמאס גם בחטיפתו של גלעד שליט, ובה השתמשו גם החזבאללה במלחמת לבנון השנייה, במה שכונה "שמורות טבע"), נעה בין תחושת דחיה מדרך הפעולה הנבזית, שאינה פועלת על פי דרכי הלחימה המקובלות, לבין התמקדות בפרגמטיות שבה, המאפשרת לחמאס ליצור מרחב התמודדות שאינו בשליטתה המוחלטת של ישראל.

 

אולם דווקא תיאורו המוחשי והציורי כל כך, של אותו תושב נתיב העשרה, מוביל למסקנה כי המדובר בסוג של תרבות ואופי של עם! עם שצץ ועולה שוב ושוב מתוך האדמה. דווקא התיאור הזה מבהיר לנו, עד כמה אנחנו רחוקים מלהכיר את אלו שאנו מחשיבים אותם כיום לאויבינו המרים ביותר.

כן! יש עמים כאלו וסוג של תרבות כזו, שאת כוחם הם מקבלים מן האדמה. אדמה היא הרחם האימהי, אליה הם שבים וממנה הם נולדים לכל אורך חייהם! על כן, לעולם הם אינם פוחדים מן המוות. לא כיוון שאין חייהם שווים בעיניהם למאום, אלא כיוון שיחסם האינטימי הרציף שיש להם עם האדמה משאיר אותם בסוג של חיי אלמוות. מסיבה זו, הם גם אינם מבדילים את החברה האזרחית מפעולותיהם הצבאיות. בתרבות זו, הצביון האתני נטבע בעת הלידה. הוא המגדיר את עוצמת לאומיותם, ולא יכולת הפעולה, המבשילה באדם רק לעת הבגרות ובמתרכזת ביתר שאת באנשי הצבא (על "שמורות הטבע" של החזבאללה שמתחת לפני האדמה ומשמעותן, ראה –  "הסכסוך הישראלי הערבי – חזרה אל תרבות המזרח התיכון הגנוזה", עמ' 25).

 

בתרבות הזו, הטובעת כיום בתוך ים של רוע, שותף עם ישראל.
הדברים מוצנעים אמנם בשפה ציורית – "וכיון שמכירין בהם המצרים, רצו להורגן. נעשה להם נס ונבלעים בקרקע ומביאים שוורים וחורשים על גביהן…ולמחר מבצבצין ויוצאין כעשב השדה…"[1], אולם בסיס התרבות הוא אותו הבסיס!

 

ברור, שלו היינו מכלכלים את מעשינו, הן הצבאיים והן המדיניים, על פי הכרת עומק זו, התגובות לתרחישים השונים והחזון המדיני שהיינו מציעים, היו שונים לחלוטין. היינו מסוגלים לחשוב על הכלת עזה בתוכנו במציאות קבועה של קשר ושלטון, בלא להרגיש בכך איום על קיומנו הדמוגראפי או התרבותי. היינו יכולים להיות בשליטה תמידית במצב, בלא כל צורך לצאת למבצעים מיוחדים שגובים קורבנות רבים משני הלאומים, אינם מביאים להכרעה כלשהי ומהווים "פרומו" לפרק ההתנגשות הבא. ובעיקר – היינו יכולים לרקום חזון של יצירה ועתיד משותף עם כל עמי האסלאם שסביבנו, במקום להתעמת עם המוות שמביאה תרבות זו כיום במנהרותיה.

 

על בסיס הצורך הזה, לקבוע את עתיד מדינת ישראל מכוח עומק תרבותה, ולא מתוך תפיסות פוליטיות רדודות או פופוליסטיות קצרות טווח, קמה יוזמת "ישראל ייעודית", המציבה את היעדים התרבותיים, המדיניים והאזרחיים העתידיים של מדינת ישראל, במסגרת הצעת חוק ייסוד, שהיא מעיין המצע האזרחי שלה.

 

לעיון בהצעת חוק הייסוד – לחץ כאן.

 

כיוון שאנו מכירים בכך, שהעולם יותר משהוא מושפע מן ההיגיון, הוא מושפע מכלי הפעולה פוליטיים, נקבע כי קידום האג'נדה התרבותית, המדינית והאזרחית הזו, תעשה על ידי השגת תמיכה אזרחית רחבה.
לשם כך אנו מקיימים רישום אינטרנטי שמטרתו בשלב הראשון – קיום מפגש היכרות ראשונית עם היוזמה, עריכת שינויים ושיפורים בה, על בסיס הצעות המשתתפים וגזירת פעילות להמשך, לשם יצירת התמיכה האזרחית הנ"ל.

 

תאריך המפגש נקבע לב' אלול (28.8) שעה 18:30 ב"בית אורות" שבהר הצופים.
פרטים נוספים ופרוט דרכי הגעה יפורסמו בסמוך למועד המפגש.

 

לרישום הגעה למפגש –  לחץ כאן

 

 

 

 


[1] שמות רבה פרשת שמות פרשה א'

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.