מתוך עבודת יום הכיפורים של כהן הגדול בבית המקדש נוכל ללמוד על תהליך הכפרה של כולנו.
יש שני "שיאים" בעבודת כהן הגדול, אחד בפנים – הקטרת הקטורת בקודש הקודשים. והאחד בחוץ- בשעיר המשתלח. נתבונן בהבדלים שביניהם ובמשמעות ההבדל.
עבדות הפנים – קטורת לפני ולפנים
כל עבודת המקדש שנעשית בפנים היא לכפר על טומאת מקדש וקדשיון. כלומר, על מי שנכנס בטומאה לקודש. כל התיאור של העבודה מובאת כאופן שבו יכול אהרון להיכנס אל הקודש – "בזאת יבוא אהרון…". כלומר המטרה מתרכזת פנימה. הכפרה הוא בעצמו על הקודש מטומאות בני ישראל. [i]
ומה מכפר על העבירות?
על כל העבירות כולם, מכר השעיר המשתלח[ii]. גם על עבירות הכהנים הוא מכפר[iii]. בעוד עבודת הפנים מכפרת על עבירות הפנים, כל השאר בחוץ.
ניתן לומר שיש צורך קודם כל לתקן את הפנים ורק אחר כך לעבור לחוץ. בתוך הקודש פנימה נשמר "הרמטיות" וצריך שיהיה כל כולו "טהור".
יש הבדל נוסף הדקדוק:
הצורך בדקדוק של הסדר – היכן?
הצורך בדקדוק הוא רק בעבודת הפנים, שם יש קפידא שישמרו על הסדר[iv]. בחוץ זה מחוץ לקודש הקודשים (לרמב"ם זה מחוץ לעזרה[v]). אם שינה בעבודת הקטורת חייב מיתה[vi].
ההבדל בין הפנים לחוץ
עבודת החוץ- שעיר המשתלח
לעומת עבודת הפנים, בעבודת החוץ בחירת הקרבן נעשה באקראי על ידי גורל[vii]. "הקרבתו" נעשית בחוץ במדבר, ו"שחיטתו" נעשית על ידי גלגולו בהר עד שמתפרק לאיברים איברים[viii]. דווקא בעבודת החוץ מתכפרים העוונות.
אפשר לומר שבשעיר המשתלח אנו מכפרים על העולם ה"אמיתי" זו שבחוץ העובדת עם האינואיציה והיצרים ולא זו שעובדת על פי הכללים של הספר. אם כן, שני השיאים של יום הכיפורים מתייחסים למישורים שונים כאשר מתחילים בפנים ועוברים לחוץ ששם עיקר הכפרה.
[i] ויקרא פרק טז:
(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ: (ב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת: (ג) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה: (ד) כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם: (ה) וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה: (ו) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ:…יא) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ:(יב) וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה' וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת:(יג) וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה' וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת:(יד) וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ:(טו) וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת:(טז) וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם:(יז) וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל:(יח) וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלָיו וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:(יט) וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (כ) וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי:
רש"י:
(יא) וכפר בעדו וגו' – וידוי שני עליו ועל אחיו הכהנים, שהם כלם קרוים ביתו, שנאמר (תהלים קלה יט) בית אהרן ברכו את ה' וגו', מכאן שהכהנים מתכפרים בו, וכל כפרתן אינה אלא על טומאת מקדש וקדשיו, כמו שנאמר (פסוק טז) וכפר על הקדש מטומאות וגו':
(טז) מטמאת בני ישראל – על הנכנסין למקדש בטומאה ולא נודע להם בסוף, שנאמר לכל חטאתם, וחטאת היא שוגג:
ומפשעיהם – אף הנכנסין מזיד בטומאה:
השכן אתם בתוך טמאתם – אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם:
[ii] רמב"ם הלכות תשובה פרק א הלכה ב
שעיר המשתלח לפי שהוא כפרה על כל ישראל כהן גדול מתודה עליו על לשון כל ישראל שנאמר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל, שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה הקלות והחמורות, בין שעבר בזדון בין שעבר בשגגה, בין שהודע לו בין שלא הודע לו הכל מתכפר בשעיר המשתלח, והוא שעשה תשובה, אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות, ומה הן הקלות ומה הן החמורות, החמורות הן שחייבין עליהם מיתת בית דין או כרת, ושבועת שוא ושקר אף על פי שאין בהן כרת הרי הן מן החמורות, ושאר מצות לא תעשה ומצות עשה שאין בהן כרת הם הקלות.
[iii] מסכת מנחות דף צב עמוד א
דתניא: וכפר את מקדש הקדש – זה לפני ולפנים, ואת אהל מועד – זה היכל, מזבח – כמשמעו, יכפר – אלו העזרות, כהנים – כמשמען, על כל עם הקהל – אלו ישראל, יכפר – אלו הלוים, הושוו כולן לכפרה אחת שמתכפרין בשעיר המשתלח, דברי רבי יהודה; רבי שמעון אומר: כשם שדם שעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל על טומאת מקדש וקדשיו, כך דם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו; כשם שוידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות, כך וידוי של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות.
רש"י:כהנים והקהל והלוים הושוו – שכולן מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות וכיון דמתכפרין בו הכהנים הויא סמיכה בבעלים.
[iv] מסכת יומא דף ס עמוד א
תנו רבנן: כל מעשה יום הכפורים האמור – על הסדר. אם הקדים מעשה לחבירו – לא עשה כלום. אמר רבי יהודה: אימתי – בדברים הנעשין בבגדי לבן מבפנים, אבל דברים הנעשין בבגדי לבן מבחוץ, אם הקדים מעשה לחבירו – מה שעשה עשוי. רבי נחמיה אומר: במה דברים אמורים – בדברים הנעשים בבגדי לבן, בין מבפנים בין מבחוץ, אבל בדברים הנעשים בבגדי זהב מבחוץ – מה שעשה עשוי.
רש"י:
מבפנים – לפני ולפנים.
בבגדי לבן מבחוץ – כגון הגרלה וידוי ושפיכת שירים, וכל מתנות הפרוכת ומזבח הזהב, אם הקדים להן דבר מאוחר – אין אלו מעכבין עליו לפוסלו, אבל בשחיטה ובחפינה – מודה הוא דצורך פנים כפנים דמי.
[v] רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ההלכה א
כל עבודות שעובד בבגדי לבן בפנים בהיכל צריך לעשותן על הסדר שביארנו, ואם הקדים בהן מעשה לחבירו לא עשה כלום.
לחם משנה הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ה הלכה א
כל עבודות שעובד וכו'. בפ' הוציאו לו (דף ס') א"ר יהודה אימתי בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים אבל דברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ וכו' ופירש"י ז"ל מבפנים לפני ולפנים אבל רבינו ז"ל שכתב בפנים בהיכל משמע דאינו מפרש כפירוש רש"י ז"ל אלא בפנים הוי פירושו בהיכל ובחוץ אית ליה דפירושו בעזרה.
[vi] ויקרא פרק טז
(יג) וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה' וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת:
רש"י: ולא ימות – הא אם לא עשאה כתקנה, חייב מיתה:
[vii] ויקרא פרק טז':
(ז) וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: (ח) וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל: (ט) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַה' וְעָשָׂהוּ חַטָּאת: (י) וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה:… (כ) וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי: (כא) וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי ידו יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה:
[viii] רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ג הלכה ז
… כיצד היה עושה חולק לשון של זהורית שבקרניו, חציו קושר בסלע וחציו קושר בין שתי קרניו, ודוחפו לאחוריו והוא מתגלגל ויורד, לא היה מגיע לחצי ההר עד שהוא נעשה איברים איברים…