הקדמה – גלגולי הארץ
בפרשיות בראשית-נוח רואים הרבה תמורות ושינויים שעוברים על העולם. אנחנו נעקוב אחר שינויים שעוברים על הארץ עצמה. מעקב זה יכול ללמד אותנו רבות על העולם שאנו חיים בו ולאן אנחנו שואפים להיות.
בבריאת העולם וחטא הארץ
בבריאת העולם ה' ציווה על הארץ להוציא "עץ פרי" והאדמה הוציאה "עץ עושה פרי"[1]. בעקבות כך האדמה נתקללה בחטא אדם הראשון. ניתן לראות שהארץ היתה במדריגה גבוהה מאוד שדומה למציאות של בחירה חופשית. כך גם רואים מכך שהארץ נשאה קל וחומר.
בבריאת האדם – עפר מן האדמה
האדם נברא מן העפר. דבר זה מאפשר לו להיקלט בכל מקום לקבורה וכן מאפשר כפרה שלקחו מעפר המזבח[2]. גם לחומר הגלם של האדם יש השפעה על האדם.
קללת האדם והארץ
כשהאדם נתקלל גם הארץ נתקללה שתוצאי קוצים ודרדרים. האדם יידרש לעבודה מרובה כדי להוציא פירות[3]. הארץ פחות מבורכת. עונש האדם מקביל לעונש האדמה "עד שובך א האדמה כי עפר אתה ואל עפר תשוב". לעתיד לבוא גם אילנות סרק יעשו פירות[4]. נראה שיש בכך תיקון לחטא האדמה בבריאה.
קין והבל – רועה צאן ועובד אדמה
קין היה עובד אדמה והבל היה רועה צאן. רש"י מבאר שהבל פרש מעובדת האדמה מכיוון שראה שהאדמה נתקללה[5]. רואים כאן עוד תוצאה מ"נפילת" מעמד הארץ. נראה לפי זה שקין עוד ניסה להיאחז במדרגת האדמה הקודמת.
קללת קין והאדמה (שוב)
כאשר מענישים את קין מענישים אותו שהאדמה "לא תוסף תת כוחה לך". כמו כן, שוב פעם האדמה כאן מתקללת יותר ממה שנתקללה בעבר[6]. מכאן צריך להסיק שאכן גם כאן האדמה "שותפה" בחטא של קין. האדמה היא זו שהעניקה לקין את כוחו לרצוח והיא גם מואשמת בכך שפצתה את פיה לבלוע את דמו של הבל. לא במקרה זה בא ביחד. העונש של קין הוא גלות ושכל מקום שהיה הולך הארץ היתה מזדעזעת. כלומר, לא היה לו מקום ולא היה לו יכולת להיאחז בכוחה של הארץ. גם אחרי החטא של קין (וחטא האדמה אצל קין) אנחנו ממשיכים למצוא את התכונה הזאת בארץ- בקבלת המצרי שהרג משה ובעקבות כך משה לא מבצע את מכת כינים[7], ובבליעת קורח ועדתו על ידי "פצתה הארץ את פיה"[8]. ניתן לומר, שתכונה זו נשארה אך היא "רדומה".
מנוחת הארץ מהקללה על ידי נוח
כאשר מגיע נוח הוא מביא איתו "מנוחה" ו"נחמה" לקללת הארץ של אדם הראשון. עד ימיו הארץ הייתה מוציאה קוצים ודרדרים ובימיו נחה[9]. משהו מהתכונה העליונה הקדומה חוזרת – "חוזר וניעור".
חטא הארץ בדור המבול
בתיאור של דור המבול התורה מייחסת את ה"אשמה כלפי הארץ- "ותשחת הארץ", ותמלא הארץ", "את הארץ והנה נשחתה"[10]. ברור שהחוטאים בפועל היו בני האדם, אולם מניסוח זה צריך להבין שהיה כאן ענין כללי יותר שנבע מתכונת העולם והארץ. החטא של אנשי המבול (והאדם נוצר מן האדמה) היה בעקבות כוחו ותכונתו הארצית של האדמה. בגלל זה גם המים של המבול ממחים שלושה טפחים של ארץ ולא מסתפקים רק בהריגת בני דור המבול אלא גם את כל העולם.
שינוי תכונת הארץ לאחר המבול
לאחר המבול העולם והארץ לא חוזר להיות מה שהיה. כעת הארץ "כפוף" לחוקי הטבע של עונות השנה. בניגוד לתחילת הסיפור שהארץ "מרד" ועשה על דעתו וכו", עכשיו עונות השנה וגלגלי החמה מכתיבים לו את מה שיעשה- קיץ, חורף, קציר וזרע[11]. העולם עכשיו מקום בטוח יותר מחטאים אך גם מדולל מכוחותיו שהיו עוצמתיים ובחיריים (ובגלל זה יצאו מכלל שליטה).
ארץ ישראל – "שמורת טבע" מלפני המבול עד לגאולה
האם העולם שלפני המבול נכחד? האם אנחנו רוצים או צריכים לחזור למציאות שהייתה?
רבי יוחנן סובר שהמבול לא ירד על ארץ ישראל[12]. ניתן לומר שה מלמד שארץ ישראל מהווה "שמורת טבע" של המציאות שהייתה קודם המבול. הכוחות המיוחדים שתיארנו ממשיכים להתקיים בה (אולי באופן "רדום").
בפרשת אחרי מות אנו רואים שארץ ישראל מקיאה את עוברי העבירה מתוכה[13]. כלומר, היא מגיבה ולא רק סטטית. רק למי שמתאים לה היא מקבלת.
בסוף מסכת כתובות אנו מוצאים שאמוראים היו מנשקים את הסלעים של ארץ ישראל ומתגלגלים בעפרה. בהמשך, הגמרא אומרת שעתידה אילני סרק בארץ ישראל להוציא פירות[14]. המהרש"א מסביר שזה קשור אחד בשני. בגאולה ארץ ישראל תיתן פירות בזמן קיבוץ גלויות בדור שבו בן דוד בא[15]. לפי זה, נראה לומר שבאמת אנחנו אמורים לחזור באופן מסוים למציאות של לפני המבול. (ואולי זה גם קשור לתחיית המתים).
[1] בראשית פרשת בראשית פרק א
(יא) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: (יב) וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:
רש"י:
עץ פרי – שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא (פסוק יב) ותוצא הארץ עץ עושה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה:
ותוצא הארץ וגו' – אף על פי שלא נאמר למינהו בדשאין בציוייהן, שמעו שנצטוו האילנות על כך, ונשאו קל וחומר בעצמן, כמפורש באגדה בשחיטת חולין (חולין ס א):
[2] בראשית פרשת בראשית פרק ב
(ז) וַיִּיצֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:
רש"י:
עפר מן האדמה – צבר עפרו מכל האדמה מארבע רוחות, שכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה. דבר אחר נטל עפרו ממקום שנאמר בו (שמות כ כא) מזבח אדמה תעשה לי, אמר הלואי תהיה לו כפרה ויוכל לעמוד:
[3] בראשית פרשת בראשית פרק ג
(יז) וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:(יח) וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה: (יט) בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב:
[4] ויקרא פרק כו
(ד) וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ:
רש"י: ועץ השדה – הן אילני סרק, ועתידין לעשות פירות:
[5] בראשית פרשת בראשית פרק ד
(ב) וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה:
רש"י: רועה צאן – לפי שנתקללה האדמה, פירש לו מעבודתה:
[6] בראשית פרשת בראשית פרק ד
(יא) וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ: (יב) כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ: (יג) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל יְקֹוָק גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא: (יד) הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי: (טו) וַיֹּאמֶר לוֹ יְקֹוָק לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם יְקֹוָק לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ: (טז) וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְקֹוָק וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן:
רש"י:
(יא) ארור אתה מן האדמה – יותר ממה שנתקללה היא כבר בעונה, וגם בזו הוסיפהו לחטוא:
אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך וגו' – והנני מוסיף לה קללה לא תוסף תת כחה:
(יב) נע ונד – אין לך רשות לדור במקום אחד:
(טז) קדמת עדן -…דבר אחר בארץ נוד, כל מקום [שהיה הולך] היתה הארץ מזדעזעה תחתיו והבריות אומרות סורו מעליו, זהו שהרג את אחיו:
[7] שמות פרשת וארא פרק ח
(יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
רש"י: אמר אל אהרן – לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה לפי שהגין עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול ולקה על ידי אהרן:
[8] במדבר פרשת קרח פרק טז לב:
וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ:
מסכת סנהדרין דף לז עמוד ב
ואמר רב יהודה בריה דרבי חייא: מיום שפתחה הארץ את פיה וקיבלתו לדמו של הבל – שוב לא פתחה, שנאמר דמכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק, מכנף הארץ ולא מפי הארץ. איתיביה חזקיה אחיו: ותפתח הארץ את פיה! – אמר ליה: לרעה – פתחה, לטובה – לא פתחה. ואמר רב יהודה בריה דרבי חייא: גלות מכפרת עון מחצה, מעיקרא כתיב ווהייתי נע ונד ולבסוף כתיב וישב בארץ נוד.
[9] בראשית פרשת בראשית פרק ה
(כט) וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְקֹוָק:
רש"י:
זה ינחמנו – ינח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו, ינח ממנו. ואם לא תפרשהו כך, אין טעם הלשון נופל על השם, ואתה צריך לקרות שמו מנחם:
[10] בראשית פרק ו
(יא) וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס: (יב) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ: (יג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ:
רש"י:
את הארץ -…דבר אחר את הארץ עם הארץ, שאף שלשה טפחים של עומק המחרישה נמוחו ונטשטשו:
[11] בראשית פרשת נח פרק ח
(כא) וַיָּרַח יְקֹוָק אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי: (כב) עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ:
רש"י:
(כב) עוד כל ימי הארץ וגו' לא ישבתו – שש עתים הללו שני חדשים לכל אחד ואחד, כמו ששנינו חצי תשרי ומרחשון וחצי כסליו זרע, חצי כסליו וטבת וחצי שבטו קור וכו':
רש"ר הירש פרשת נח פרק ח פסוק כב':
עוד כל ימי הארץ. …אמור מעתה: טיב הארץ, מעמדה ואקלימה היו שונים לפני המבול; והנחה זו מתאשרת גם על ידי תוצאות המחקר הגיאולוגי והפיסיקלי – גיאוגרפי…
[12] מסכת זבחים דף קיג עמוד א
אמר לו רבי יוחנן: והלא כל א"י בדוקה היא. במאי קמיפלגי? מר סבר: ירד מבול לא"י, ומר סבר: לא ירד…דבן אדם אמר לה את ארץ לא מטוהרה היא לא גושמה ביום זעם – רבי יוחנן סבר: אתמוהי מתמה קרא, א"י מי לא מטוהרה את? כלום ירדו עליך גשמים ביום זעם?
[13] ויקרא פרשת אחרי מות פרק יח
(כה) וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ:(כו) וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם: (כז) כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ: (כח) וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם:
[14] מסכת כתובות דף קיב עמוד א
ר' אבא מנשק כיפי דעכו. ר' חנינא מתקן מתקליה. ר' אמי ורבי אסי קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא. ר' חייא בר גמדא מיגנדר בעפרה, שנאמר: כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. אמר רבי זירא אמר רבי ירמיה בר אבא: דור שבן דוד בא, קטיגוריא בתלמידי חכמים. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר: צירוף אחר צירוף, שנאמר: בועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער. תני רב יוסף: בזוזי ובזוזי דבזוזי. אמר רב חייא בר אשי אמר רב: עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות, שנאמר: גכי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם.
[15] מהרש"א חידושי אגדות מסכת כתובות דף קיב עמוד ב
עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל כו'. עיין דברי התוס' לפי שרוצה לסיים בדבר טוב נקט לה הכא ולא כו' עכ"ל ע"ש והוא דחוק ולולי דבריהם נראה דנקט לה הכא שפיר דגם זה סימן לדור שבן דוד בא וכמ"ש פרק חלק אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל דהיינו שההרים בכלל גם אלו שאין בהם אילן מאכל רק אילני סרק ישאו פרים לישראל וכדאמר הכא גם מהאי קרא כי עץ נשא פריו וגו' ונראה לפרש עוד דבין הכא ובין התם משמע ליה דבאילן סרק איירי מדכתיב בהו נשיאת פרי דר"ל גם שהוא אילן סרק דלפי טבעו אין ראוי לגדל בו פרי מכל מקום ישא פרי שלא בגידול וזה הוא סימן לדור שבן דוד בא ובכן במהרה בימינו אמן סלה: