כידוע, אחת הסיבות להילולת ל"ג בעומר מתייחסת לרבי שמעון בר יוחאי שביום זה – יום פטירתו, גילה את סודות הזוהר לעולם.
אולם, פחות ידוע המהלך שהביא לגילוי הזה. תחילתו של המהלך, היא בויכוח שהתגלה בין התנאים ביחס להתייחסות הראויה למעשה היצירה והבניה של הרומאים. רבי יהודה אמר – "כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות". לעומתו רבי שמעון בר טען, כי "כל מה שתקנו, לא תקנו אלא לצורך עצמן. תקנו שווקין – להושיב בהן זונות, מרחצאות – לעדן בהן עצמן, גשרים – ליטול מהן מכס". מתוך כך שלל כליל את כל מעשה הבניה והיצירה שעשו.
על כך נרדף רבי שמעון בר יוחאי, הגיע להסתתר במערה ושם גילה את סודות הזוהר.
אולם הסיפור אינו נגמר בכך. הגמרא במסכת שבת ממשיכה ומספרת כי כשיוצא רבי שמעון בר יוחאי מן המערה, הוא מנסה להתדמות ליעקב שבעת הגעתו לשכם עשה ויצר לטובת העולם. על יעקב מספרת הגמרא כי בהגעתו לשכם תיקן להם מטבע, שווקים ומרחצאות. באופן מפתיע, בדיוק כמעט גמור למה שעשו גם הרומאים. אולם רבי שמעון בר יוחאי נכשל בניסיונו. ולא במקרה!
בעולמה הקדום של התורה, שהוא גם חזונה, היה האדם כל כך מחובר אל מקור היווצרו עד שכל מעשה הידיים שלו היה נאמן למקורו, כמו יצירת אומנות המביעה באופן מלא את יוצרה. כך היה הדבר אצל יעקב. על כן כשרצה לחבר את עמי העולם אל התשתית התרבותית של ישראל, עשה זאת דרך מעשה הידיים. תיקן מטבע, תיקן מרחצאות ותיקן שווקים. לימוד התורה שימש כאמצעי על מנת להביא את מעשה הידיים לשיא יכולת הבעתם את מקורו של האדם.
אולם כשהזהות עם מקור ההיווצרות נעלמה, הפך האדם להיות מנצל את העולם סביבו. את הנפילה הזו מזהה רבי שמעון בר יוחאי ועל כך הוא אומר – כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן. אין זו רק נפילה של הרומאים, אלא של כל העולם מלהביע את עצמו במעשה היצירה, בעקבות נפילתם של ישראל.
מאותו הרגע מדיר העולם היהודי את עצמו ממעשה הידיים. העולם הנגלה עם העשייה שבו כבר אינו מצליח לגלות את מקור חייו של האדם ורבי שמעון בר יוחאי מוביל את עם ישראל אל תורת הנסתר. מאותו הזמן, גם מבטל רבי שמעון בר יוחאי את הדיינות בישראל בדיני ממונות.
העיסוק המרכזי שנותר נוגע ב"ליבת" האדם, נשאר לימוד התורה. לשם נסוגה היהדות בהשאירה את כל העבודה, מעשה הידיים וממילא גם את הלימודים הקשורים בכך, כאילוץ וצורך של בדיעבד.
מעשה היצירה הפיזי היחיד שנותר נאמן למקור, הוא מעשה הילודה. את החסר הזה ביכולת היצירה, פיצתה הישראליות בריבוי הילודה. .
את המציאות הזו, הקודמת למהלכיו של רבי שמעון בר יוחאי ואת הסיבות שהביאו אתו למהלכו הרדיקאלי, חשוב מאוד להבין, לפני שאנחנו מתייחסים אל השוויון בנטל, לימודי הליבה וגם הקיצוץ בקצבאות הילידים.
האם נכון לכוף "תוכנית ליבה" במציאות שעוד אינה מקיימת בה את תכונת הליבה? האם נכון לפגוע בליבת התורה למען מעשה הידיים, בעוד מעשה הידיים לא הגיע עוד למעלתו המקורית? מה אנחנו יכולים לעשות על מנת לגשר על התהום העמוקה שנפערה בין לימוד התורה, מטרות בית המדרש ומעשה הידיים? אין כל ספק, כי הכרת התהליך שהוביל להפרש הזה, יש בכוחו להביא הבנה ומתינות בקידום צמצום הפער שבין העולמות.