יום כיפור הוא סליחה וכפרה , מכפר עלינו ומטהר אותנו "לפני ה'"[1].

 

"אך"

 

בפסוק שמביא את יום כיפורים, מופיע המילה :"אך":

 

כז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִֽקְרָא־קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַהֽ':

 

"אך" זה מילה של ניגוד, כמו "אבל". הייתי אמור להגיד משהו ו"עצרתי" את עצמי ואמרתי אחרת. הראשונים מסבירים שהאך הזה בא לשלול את ההבנה שזה יום טוב שצריך לאכול ולשתות ולהתענג[2].

מדוע היינו חושבים כך?

כי זה יום סליחה וכפרה. היינו עלולים לחשוב שזה יום חג.

 

ומה למסקנה?

 

התורה כן מכנה אותו "מקרא קודש", ומבאר רש"י שזה לכסות נקיה ותפילה[3].

 

יום כיפור כיום טוב

 

מצאנו בכמה הלכות שיום כיפור הוא יום טוב:

 

נוהגים להרבות בנרות כי "באורים כבדו ה'" ו"לקדוש ה' מכובד". יש אומרים להציע את השולחנות.[4]

ביום כיפור אין ללבוש שק (בגד לתשובה) כי הוא יום סליחה.[5]

חולה שאכל אומר יעלה ויבוא בברכת המזון (ולא מקדש על יין).[6]

בערב יום כיפור אין נופלים על פניהם, ולא אומרים לנמנצח. נחלקו המנהגים אם להגיד אבינו מלכנו.[7]

 

אכילה בתשיעי – כאילו התענה תשיעי ועשירי

 

ביטוי חיובי ליום טוב שביום כיפור ניתן לראות בתשיעי בעשירי. בתשיעי יש מצווה להרבות באכילה, וכל האוכל בתשיעי כאילו התענה תישעי ועשירי[8]. יש שהסביו שזה כדי שיהיה כוח לצום בעשירי והוא מאהבת ה' אותנו וכו'[9]. יש שהסבירו שזה כנגד העשירי שתאורטית היינו אמורים לאכול בו אלא שאי אפשר ולכן אוכלים בתשיעי[10]. מעצם זה שהשכר הוא כמו עינוי מוכח שתכלית העינוי בעשירי אינו הסבל כשלעצמו. האכילה בתשיעי היא ההוכחה והביטוי לכך.

 

"אך"  – רק לשבים

 

רש"י מביא הווא אמינא נוספת שבעקבותיה מגיע ה"אך":

מכפר רק לשבים ולא לשאינם שבים[11].

 

מה היתה ההווא אמינא?

 

נראה שבהווא אמינא הכוח של "עיצומו של יום" כל כך חזק שהוא מכפר באופן טוטאלי על כולם. אפשר לומר שים הכיפורים גם מתייחס למישור הנשמתי העמוק שקיים בכל יהודי ומשם מביא את הכפרה, ועל שם כך נקרא "יום הכיפורים". ההווא אמינא זוהי שיטה ייחודית של רבי[12].

 

ומה למסקנה?

 

הרמב"ם פסק ששעיר המשתלח מכפר על העבירות הקלות גם למי שלא שב[13]. הכסף משנה נשאר בצריך עיון אם זה רבנן או כרבי[14].

 

 

[1] ויקרא פרק כג

(כו) וַיְדַבֵּר ה' אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר:(כז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִֽקְרָא־קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַהֽ':(כח) וְכָל־מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶֽם:(כט) כִּי כָל־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹֽא־תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵֽעַמֶּֽיהָ:(ל) וְכָל־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל־מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַֽאֲבַדְתִּי אֶת־הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּֽהּ:(לא) כָּל־מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹֽשְׁבֹֽתֵיכֶֽם:(לב) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד־ עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶֽם: פ

 

ויקרא פרק טז:

(כט) וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּֽעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶם וְכָל־ מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָֽאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶֽם:(ל) כִּֽי־בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָֽרוּ:(לא) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָֽם:

 

[2] דעת זקנים מבעלי התוספות ויקרא פרק כג פסוק כז

(כז) אך בעשור לחודש. מהו אך לפי שכל שאר ימים טובים נקראים מקרא קדש לאכול ולשתות ולהתענג וזה אסור בכל אלו לכך כתיב אך לומר שאינו נקרא מקרא קדש אלא לכבד היום להקריב קרבן ולאסרו במלאכה אך ועניתם את נפשותיכם בו כי יום כפורים הוא:

 

חזקוני ויקרא פרק כג

(כז) אך בעשור לחדש אך לשון מיעוט, כל המועדים נקראים מקראי קדש במאכל ובמשתה וכסות ותענוג רק זה נקרא מקרא קדש בענוי נפש, ועניתם את נפשתיכם לפי שבלוחות הראשונות כתיב ויראו את האלוקים ויאכלו וישתו ומרוב אכילה ושתיה השתחוו לעגל ולפיכך צוה הקדוש ב"ה להתענות ביום שנתנו בו לוחות אחרונות דהיינו ביום הכפורים.

 

[3] רש"י ויקרא פרשת אמור פרק כג

(לה) מקרא קדש – קדשהו בכסות נקיה ובתפלה, ובשאר ימים טובים במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ובתפלה:

 

[4] שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכיפורים סימן תריסעיף ד

נוהגים בכל מקום להרבות נרות בבתי כנסיות, ולהציע בגדים נאים בבית הכנסת. הגה: … ויש אומרים שיש להציע השלחנות בי"כ כמו בשבת (מרדכי ומנהגים), וכן נוהגין.)….

משנה ברורה:

(ט) נוהגין בכ"מ וכו' – דדרשינן לקדוש ד' מכובד זה יוה"כ וכיון דאין לכבדו באכילה ושתיה כבדהו בכסות נקיה ונרות הוי ג"כ כבוד היום דכתיב על כן באורים כבדו ד' ומתרגמינן בפנסיא יקרו ד'.

 

[5] פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תרי ס"ק ה

עיין מ"א. ביום הכפורים יום סליחה אין ללבוש שק.

 

[6] שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכיפורים סימן תריח סעיף י

חולה שאכל ביוה"כ ונתיישב דעתו בענין שיכול לברך, צריך להזכיר של יוה"כ בברכת המזון, שאומר: יעלה ויבא, בבונה ירושלים.

משנה ברורה:

(כט) שאומר יעלה ויבוא – הטעם כיון דבהתירא אכל הו"ל יוה"כ כמו לדידן שאר יום טוב ואם חל בשבת אומר רצה והחליצנו ויש שמקילין בזה שאפילו יעלה ויבוא א"צ לומר שלא תקנו אלא במקום שמצוה באכילתו וה"ה שאין לומר רצה והחליצנו כשחל בשבת ועכ"פ קידוש בודאי אין לו לעשות דיש חשש ברכה לבטלה וכן אם שכח לומר יעלה ויבוא או רצה כשחל בשבת ונזכר אחר שסיים ברכת בונה ירושלים לא יחזור:

 

[7] שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכיפורים סימן תריח סעיף י

חולה שאכל ביוה"כ ונתיישב דעתו בענין שיכול לברך, צריך להזכיר של יוה"כ בברכת המזון, שאומר: יעלה ויבא, בבונה ירושלים.

משנה ברורה:

(כט) שאומר יעלה ויבוא – הטעם כיון דבהתירא אכל הו"ל יוה"כ כמו לדידן שאר יום טוב ואם חל בשבת אומר רצה והחליצנו ויש שמקילין בזה שאפילו יעלה ויבוא א"צ לומר שלא תקנו אלא במקום שמצוה באכילתו וה"ה שאין לומר רצה והחליצנו כשחל בשבת ועכ"פ קידוש בודאי אין לו לעשות דיש חשש ברכה לבטלה וכן אם שכח לומר יעלה ויבוא או רצה כשחל בשבת ונזכר אחר שסיים ברכת בונה ירושלים לא יחזור:

 

[8] שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכיפורים סימן תרד סעיף א:

מצוה לאכול בערב יו"כ ולהרבות בסעודה.

משנה ברורה:

(א) מצוה לאכול וכו' – דכתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב היה לו לכתוב בתשעה לחודש בערב תענו את נפשותיכם עד ערב וכו' ומדכתיב ועניתם וכו' בתשעה לחודש משמע שיתענו בתשעה ובאמת יוה"כ אינו אלא בעשרה לחודש וקבלו חז"ל דאדרבא מצוה מן התורה לאכול בעיו"כ ורצה הקדוש ברוך הוא ליתן שכר בעד האכילה כאלו התענו שאינו דומה מצוה שיש בו צער כמו שאמרו לפום צערא אגרא אילו כתב בט' לחודש תאכלו לא היה לנו שכר אלא כמקיים מצותו ע"י אכילה ולכן שינה הכתוב וכתב מצות אכילה בלשון תענית שיהיה נחשב אכילה זו לפני הקדוש ברוך הוא כאילו היה תענית כדי ליתן שכר כמקיים מצוה בצער עינוי ויש לאדם למעט בלימודו בעיה"כ כדי לאכול ולשתות:

 

[9] טור אורח חיים הלכות יום הכיפורים סימן תרד

והוא מאהבת הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא צוה להתענות אלא יום אחד בשנה ולטובתם לכפר עונותיהם וציום שיאכלו וישתו תחלה כדי שיוכלו להתענות ושלא להזיק להם העינוי … מביא במדרש מעשה בשוטר העיר … השיב לו והיאך לא אקננו אפילו בי' כדי לאוכלו ביום כזה שצונו הקדוש ברוך הוא לאכול ולשתות ושאנו בטוחים שהקב"ה יכפר לנו עונותינו אמר לו א"כ יפה עשית ופטרו והלך לשלום:

 

[10] בית יוסף אורח חיים סימן תרד

ואכתי איכא למידק דמשמע דמתענה בתשעה שפיר דמי ועדיף ממי שאוכל ואינו מרבה באכילה ושתיה אלא דהיכא דמרבה באכילה ושתיה חשיב כאילו התענה …והא דמצוה להרבות במאכל ובמשתה ביום זה היינו כדי להראות שנוח ומקובל עליו יום הכפורים והוא שמח לקראתו על שניתן כפרה לישראל דכיון שיום הכפורים עצמו אי אפשר לכבדו במאכל ומשתה כדרך שמכבדין שאר ימים טובים צריך לכבדו ביום שלפניו ואף על פי כן אם מתענה שפיר דמי שהוא מורה כי נפל עליו פחד יום הכפורים שהוא יום דין והוא חרד מפחד יי' ומהדר גאונו: ועוד יש לומר דאין להתענות כלל בתשיעי וכן כתוב בהגהות מיימון (סוף שביתת עשור) ערב יום הכפורים אסור להתענות בו ומצוה להרבות בסעודה והא דאמרינן מעלה עליו כאילו התענה תשיעי ועשירי הכי קאמר מעלה עליו כאילו נצטוה להתענות תשיעי ועשירי והתענה בשניהם אבל השתא דלא נצטוה להתענות מצוה לאכול ולשתות בו וכן כתבו התוספות בפרק קמא דברכות (שם) וכך הם דברי רבינו:

 

[11] רש"י ויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק כז

(כז) אך – כל אכין ורקין שבתורה מיעוטין, מכפר הוא לשבים ואינו מכפר על שאינם שבים:

 

[12] תלמוד בבלי מסכת שבועות דף יג עמוד א

בעומד במרדו, ורבי היא; דתניא, רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה – יום הכפורים מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בבשר

 

[13] רמב"ם הלכות תשובה פרק א הלכה ב

שעיר המשתלח לפי שהוא כפרה על כל ישראל כהן גדול מתודה עליו על לשון כל ישראל שנאמר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל, שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה הקלות והחמורות, בין שעבר בזדון בין שעבר בשגגה, בין שהודע לו בין שלא הודע לו הכל מתכפר בשעיר המשתלח, והוא שעשה תשובה, אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות, ומה הן הקלות ומה הן החמורות, החמורות הן שחייבין עליהם מיתת בית דין או כרת, ושבועת שוא ושקר אף על פי שאין בהן כרת הרי הן מן החמורות, ושאר מצות לא תעשה ומצות עשה שאין בהן כרת הם הקלות.

הלכה ג: בזמן הזה שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה אין שם אלא תשובה, התשובה מכפרת על כל העבירות, אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעו שנאמר רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו, ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם.

 

[14] כסף משנה הלכות תשובה פרק א

ומ"ש אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות. ק"ל דהתם משמע דלרבנן אפילו עבר אעשה אם לא עשה תשובה אין שעיר מכפר ולרבי אפילו על החמורות מכפר בלא תשובה חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר בריתו בבשר וצ"ע:

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *