אם בביאור החלקים המשפטיים וההלכתיים שבתורה, אנו נתקלים בקשיים עצומים, מתוך ריחוק מערכת העשייה ההלכתית מלהיות דרך חיים, הרי בביאור החלקים הסיפוריים שבתורה אנו נתקלים בפשטות תהומית עד כדי ילדותיות בלתי נסבלת לכאורה, של סיפורים, המתורגמים זה מאות בשנים ע"י אלפי דרשנים למסרים חינוכיים ומוסריים, שאין בהם בכדי להצדיק את ההתייחסות לתורה כמציאות עליונה מן החיים האנושיים. הקדמה זו, נוגעת ל"תרגום" והחייאת שפת ה"סיפור" שבתורה לרמה של יחסי גומלין שבין הכוחות האלוהיים השונים השותפים בבניית דרך החיים העליונה הזו בנו.
העיסוק בתכני התורה דרך ה"דמויות" שבה, היא דרך נוספת לזהות שמעגל החיים המופיע בתורה אינו עוסק ברמת החיים לה אנו רגילים, אלא ברמת חיים שחוקיה הבסיסיים גבוהים ומדויקים ברמה שמעולם אחר. את השונות והגבהות הללו חושפות אותם הדמויות על פי דרכי התנהלותן ויחסי הגומלין שביניהן. אלוהיות דרכי התנהלותן היא הממקמת אותן בתורה כיוצרי דרך החיים התורנית לדורות, במשקל המקביל ליצירת דיני התורה והלכותיה את דרך החיים הזו במערך ההלכתי של עם ישראל. כפי שבהיסטוריה העולמית נקבע מיקומן של דמויות המפתח על פי מרכזיות השפעתן על התנהלות העולם, כך רישום דמויות התנ"ך בספר התנ"ך הוא המציב אותן כגורמי הכוח המרכזיים בעיצוב העולם המוגדר "אלוהי".
הגדרת כוחן של אותן הדמויות ודרכי פעולתן, הם הכלים שיאפשרו לנו לחדור אל אותו עולם, לממש מכוחותיו בנו ומתוך כך לבנות את היכולת לפעול וליצור במימד חיים שעד עתה מופיע לנו אך ורק מתוך הספרים.