יש המשלים את עצמם כי המאבק לגיוס החרדים מסתכם בדרישה להשתתפותם במאמץ הלאומי. אולם כל מי שעיניו בראשו יודע כי שורש העימות הוא קדום הרבה יותר. הוא מתמקד בשאלת מוצא החיים, ממנו שואבת גם הלאומיות הישראלית את כוחה.
מתוך ראיית התרבות החרדית בתורה את מוצא החיים של עם ישראל, שונים לגמרי סדרי העדיפויות של החברה החרדית מזו החילונית, לתת קדימות אבסולוטית ללימוד התורה גם במחיר יצירת שוליים רחבים ביותר, לכאלו שאין תורתם אומנותם.
לעומת התרבות החרדית, זו החילונית כופרת לגמרי בקיום נקודת מוצא זו. ממילא, גם אם מעשית יתגייסו החרדים ויהיו שותפים בהווייתה של מדינת ישראל, לא יגושר הפער העצום הזה שבין התרבויות.
בעניין זה, יש לומר את האמת! מכווני דרכו של הציבור החילוני, מזלזלים ובזים לנקודת מוצא החיים הזו בה אוחזים לא רק הציבור החרדי אלא אף הציבור הדתי לאומי ואין הדבר בכדִי.
זלזול שלא במקרה
לא במקרה מזלזלת התרבות החילונית באמונתם ותורתם של החרדים. הסתגרותם, לבושם, דיניהם ומנהגיהם, יוצרים אצל המתבונן בהם אור חוזר אל אמונתם, לראותה אף היא כתרבות כופה וצרה מן העבר. כך הוא באופן דומה במינונים קיצוניים יותר, היחס של המערב אל דת האסלאם. הקיצוניות הדתית ובמיוחד כלפי הנשים, כפיית בגדי הצניעות עליהן, השטת עונשי מלקות ואף קטיעת אברים, מהווים למערב הוכחה נחרצת כי המדובר בחזרה לאחור אל חשכת ימי הביניים.
אולם כאן מצופה היה מן המתבונן החכם להתבונן בשנית ולשאול את עצמו.
אם אין בתורה אליה נדבקים הציבור החרדי מאומה, מדוע הציבור הדתי לאומי שאינו סגור ב"גטו" החרדי כביכול, בוחר בכל אופן להדבק אף הוא באותה התורה בלא להסיר ממנה ולוּ מילה? מדוע אין הוא מסיר את אותם התכנים הנראים למתבונן מבחוץ כחשוכים ולא מוסריים? איך ייתכן שאת אותה התורה הנלמדת בישיבות החרדיות, לומדים אלפי תלמידים אף בישיבות הלאומיות דתיות, כשלשם כך הם מעכבים את עצמם מלהתגייס בשנות צעירותם היפות ביותר?
וביחס לעולם, האם כל מיליוני התושבים ובתוכם הנשים שבחרו להוביל את ה"אביב האסלאמי" בדרך דמוקרטית לחלוטין, לא ראו את העתיד לבוא עליהם מדת זו? מדוע בכל אופן בחרו בה?
פה מתגלה הפער הגדול בהתנהלות העולם ביחסו אל הדת. אם במדע, יודע העולם להוציא מיליארדי אירו על מנת לנסות לגלות את קיומו של החלקיק האלוהי (הבוזון היגס) ולהתרגש עד כלות, מזיהוי סימניו בלבד, הרי ביחס לשאלת יכולת נגיעת האדם במוצא קיומו האלוהי התכונתי (לא זה המדעי המפרק את העולם לחלקיקיו), אין העולם החוקר מעלה בדעתו לתת ולוּ אמון בסיסי, לחקור את סימניו הנגלים בתכני הדת.
המשאב האדיר של החברה החילונית
אם תשכיל החברה החילונית להתעלם מן הסימפטומים הקשים הנלווים אל הדת ותשתמש באותו משאב אדיר של חקר המציאות הקיים אצלה, לחקר התורה מתוך אמון מוחלט בתכנים היוצאים ממנה, תוכל לשחזר את תכונות החיים העומדות בבסיסם של אותם התכנים. מתוך כך תביא להסרת העיוותים הנלווים אל הדת כבר שנות דור מפאת אי חקירתה עד לשורשי הווייתה. משאב זה אינו קיים בידי החרדים. גם הדתיים לאומיים, אינם מנצלים אותו כשמדובר בתורה. זוהי על כן, יכולה להיות שעתה הגדולה! זוהי גם הדרך היחידה בה ניתן יהיה לגשר בין שתי התרבויות.