מן העיתונות:
"מפקד מחוז ת"א: פשיעת המסתננים – הישרדות"
"אנחנו סבורים שהאנשים האלה מבצעים פשיעת הישרדות, אנחנו אומרים שבשלב הזה העסקה של המסתננים בצורה כזאת או אחרת תקל את המצב עצמו". (עומרי אפרים ואביעד גליקמן, 21.5.12 אתר YNET)
אפשר לעצום את העיניים, לטמון את הראש בחול ולומר כי בעיית הפשיעה של המסתננים היא בעיית הישרדות.
כך גם אפשר לומר כי מעשי האינוס של "בני מיעוטים" כהגדרת העיתונות ומכת גניבות הרכב וגנבות אחרות אל תוככי הראשות הפלסטינאית, הינה פשיעה פלילית.
אולם האמת היא הרבה יותר פשוטה וכואבת.
מיעוטים לאומיים שאין להם ולא כלום עם הווייתו של עם ישראל, מדרך הטבע גם אינם רואים כל צורך בלשון המעטה להיות שותפים בשמירה על המסגרת והמוסר החברתיים.
מסקנה זו מחזירה אותנו אל ההתמודדות הנוקבת על הגדרתה של מדינת ישראל, האם היא מדינה יהודית, מדינת כל אזרחיה. או כהגדרת ה"אנדרוגינוס" של השופט ברק – מדינה יהודית ביחס לזכות השיבה (וגם זאת לאו דווקא על פי קריטריונים של תורה), ומדינת כל אזרחיה לכל אלו הנמצאים בתוכה.
כל עוד אזרחי מדינת ישראל לא יכריעו מהו הבסיס לקיום מדינת ישראל ואזרחיה, יקשו עלינו האומות שסבבנו ואף מערכת המשפט שלנו, להחזיר את המסתננים חזרה לארצם.
היכולת שלנו להתמודד עם הבעיה הזו, הינה נגזרת ישירה מהצורך להכריע את הבסיס לתפיסת הלאומיות שלנו.
ככל ונקדים להכיר ולטפל בשורש הבעיה האמיתית, כך יקל עלינו לפתור את בעיות הלוויין כדוגמת בעיית המסתננים.