האלימות אינה נפסקת!
רצח גדי ויכמן בבאר שבע פינה מקומו לאונס האלים ב"גן העיר" ולמקרי אונס ואלימות נוספים חמורים לא פחות.
אם נהיה אמיתיים עם עצמנו, הפתרונות המוצעים, אינם יכולים למגר את התופעה – תגבור הסיורים המשטרתיים והוצאת שוטרי מטה לרחובות לא יוכלו לעולם לכסות את כל "חדרי השירותים" של המקומות הציבוריים.
גם עיסוק חינוכי מוגבר לשמירת חוק לעולם לא יגיע עד לקצוות החברתיים שבישראל ולבטח שלא אל אותם מיעוטים לאומיים שאינם שותפים ברצון לסדר חברתי שכזה.
כל אלו אינם תחליף לאסרטיביות ושיקול דעת אינטואיטיביים, שנועדו בעצם טבעם להביא את האדם והחברה להתמודדות במצבי קיצון מפתיעים בלתי מתוכננים.
לצערנו, קניין תכונות שכאלו במדינה מכוננת וממוסדת אינו מובן מאליו.
בחברה בה לכל עניין כבר קיימת רשות מטפלת, יכול האדם להפוך להיות בורג במערכת, היוזמה האישית והנחישות אינם באים לידי מיצוי והכוח להתמודד עם הבלתי צפוי, קטן.
כאן טמונה הסיבה לשיתוק ולנטישת חברים בעת סכנה.
מכאן פעמים נובעות התגובות הבלתי נתפסות של אלו העוברים ליד תאונת דרכים ואינם מגישים עזרה – לא תמיד המדובר באנשים רעים, יש וזו תגובה ספונטאנית של חוסר יכולת להכיל מצבי קיצון שאיננו פוגשים בחיי היום יום.
החינוך, הן זה ההורי והן זה הבית ספרי אינו יכול למלא את החסך הזה.
בטבעו מעצב החינוך דפוסים של מסגרתיות ועמידה במשימות החיים השגרתיות. לא הוא המצע לגידול תכונות שכאלו.
כאן עולה דווקא הצורך להשאיר פתח בחינוך ובמיסוד. לאפשר עצמאות ויוזמה גם אם הם פורצים משהו מן המסגרת הממוסדת – פתח, שיאפשר את הנגיעה בלא נודע…
מן הפתח הזה, יוכלו לגדול אנשים בעלי אישיות עצמאית ויוזמת המסוגלים לא רק להתמודד עם מצבי סיכון בלתי שגרתיים, אלא להביא את מדינת ישראל למחוזות חדשים.
כי האסרטיביות היא זו שיש בכוחה, להביא להתחדשות.
היא הנותנת את הכוח לסטודנט להוליך את הרצאותיו המונוטוניות של הפרופסור שלו למחוזות ולגילויים חדשים, לתלמיד הישיבה, להוביל את תורתו של רבו אל גבהים ותובנות חדשות שלא נאמרו כלל על ידו ולמפעיל התוכנה או האפליקציה את היכולת להפיק מהם ביצועים שמתכנניהם כלל לא העלו בדעתם.
זהו הבסיס ליצירת חזון למדינה שמערכות קיומה כבר מבוססות ועומדות על כנן.