"לא יעמד אדם ברה"ר וישתין ברה"י ואם השתין חייב חטאת"
האם עולם בו מעשה השתנה מרשות לרשות מוגדר מלאכה, הוא העולם אותו היינו מייחלים להנחיל לדורות הבאים אחרינו?
האם אל חזון שכזה ניתן לצרף את עם ישראל כולו?
עיון עמוק (וארוך) במעשה ההוצאה בשבת ומתוך כך בכל מלאכות השבת, חושף במאמר זה עוצמה בלתי ניתנת לתפיסה להנביע מכוח מעשה ההוצאה שבמלאכות השבת, באדם ובחומרים את הוויית "מקומם"\מקור קיומם.
הוויה המבטלת כליל את מצב הפרישה מן המקור המלווה את החיים מעת זכה האדם בבחירתו החופשית ומתוך כך יוצרת בהם ריכוז חיים עצום בעל פוטנציאל אדיר של יצירה.
מאמר זה, התשיעי במספר, הינו חלק בלתי נפרד מתפיסתה של יוזמת "ישראל ייעודית" להעדיף היישרת מבט אל הלכותיה של התורה, לדלות ולעצב מתוכן את קווי תבניתו של העולם הקדום העתידני שלנו, מאשר לעקם בסברותיה על מנת להתאימם כביכול לחוקי המציאות הנוכחים, הנעדרים שכינה וממילא את כוחות החיים שעל בסיסם תלויים כל גופי התורה וציווייה.
מתוך כך גם נגזרת יוזמתה של "ישראל ייעודית" המחייבת צעדים של מימוש ושיתוף הציבור במהלך היצירה הגדול הזה, על מנת שיקרום עור וגידים.
להורדת המאמר – לחץ כאן