כשאמר ה' למשה כי יכולת לכסף לכפר על הנפש, נרתע לאחוריו ובצדק. וכי הכסף המשמש את האדם לצרכיו, יכול להכיל את הנפש?
אלא שהתורה בעקביות חסרת פשרות קובעת את דיני הממונות על בסיס קביעת מציאות זו.
בכוח זה משתמש אחשוורוש בהראותו את עושרו – עושר בגדי הכהונה וכלי המקדש, עושר אכילה ושתייה "כַדָת" – של תורה, עושר המכיל את כל רצונות האדם (כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ) בתוכו, לקיים מכוחו את שלטונו. בכוח זה מפילה אסתר את המן בסעודה.
אל העולם הזה בו יכולים החומרים להיות גדולים מן האדם, מסרבים בני בבל לחזור מגלות ישראל הראשונה.
מפגש יוזמת "ישראל ייעודית" בעותניאל, הינו מפגש נוסף בסדרת מפגשים, שמטרתם להטמיע בציבור את התודעה כי מימוש התורה יותר משהוא אקט עיוני, הינו תהליך של החזרת תכונות חיים שנגנזו מאיתנו, שעל כן מחייב שילוב של ישרות לימודית אמיצה ותעוזה מעשית פוליטית.
תמלול המפגש (תודה לבועז דרומי על אירגון המפגש ועל העלאת הדברים על הכתב)
אני לא מתכוון להעביר לכם שיעור. הרצון שלי זה להציג לכם בעיה מהותית ביחס לתורה שאנו נושאים כבר 2000 שנה.
בכוונתי להציג לכם זאת דרך נושא שקרוב אלינו בפורים – מחצית השקל, ולגעת בפתרון שנקרא "ישראל ייעודית".
השקלים שהיו נגבים בעם ישראל נועדו לקניית קורבנות ציבור. נראה היה לומר שהשקלים הם רק אמצעי בשביל הקורבן.
אבל השולחן ערוך מראה לנו שיש לשקלים הגדרה עצמית.
"ר"ח אדר הסמוך לניסן שחל להיות בשבת קורין פרשת שקלים – … וכיון דבניסן בעי לאקרובי מתרומה חדשה לכך מקדמינן ומשמיעין על השקלים באדר הסמוך לו שיביאו שקליהם בר"ח ניסן ואנו משלמין פרים שפתינו בקריאת הפרשה של כי תשא דכתיב בה ענין השקלים."(ש"ע אורח חיים תרפה א )
אנו משלמים "פרים שפתינו" במקום הקרבת קורבנות. ההתייחסות לשקלים היא כאל הקרבת הקורבנות.
דבר נוסף שמלמד על הערך העצמי של השקלים הוא הפרשה של שקלים שלא מתייחסת לשקלים שניתנים למקדש אלא מתייחסת לכפרה שיש בנתינת השקלים.
הצורך בכפרה מגיע בעקבות מניית עם ישראל. מניית ישראל עלולה להביא לנגף ומחצית השקל הוא כופר נפש. מאותם השקלים יקנו אחר כך קורבנות. התפקיד הבסיסי של השקלים הוא "כפרה" עוד לפני שמתרגמים אותם לקורבנות.
אבל, פה מתחילה הבעיה להתגלגל.
בציווי על מחצית השקל נאמר "זה יתנו" אומר רש"י: "הראה לו כמן מטבע של אש."
למה הראה לו של אש? לא ברור. הגמרא במנחות מביאה שלושה דברים שהתקשה בהם משה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו:
מנחות דף כט ע"א:
"תנא דבי רבי ישמעאל: שלשה דברים היו קשין לו למשה, עד שהראה לו הקב"ה באצבעו, ואלו הן: מנורה, וראש חדש, ושרצים".
דבר אחד חסר מרשימה זו "מחצית השקל ". על דבר זה תמה תוס' במקום:
"…ויש לתמוה דלא חשיב מחצית השקל דכתיב זה יתנו ואמרינן (שקלים דף ג ומ"ר) כמין מטבע של אש הראהו למשה ויש לומר דלא שייך התם נתקשה אלא משום דלא הוה ידע בשום ענין אם לא היה מראהו, מ"ר."
אומר תוס' שהדבר שמשה התקשה בו יותר מכל הוא המטבע של מחצית השקל.
מיד עולה הבעיה- מנורה הוא יודע ומטבע לא?! סימן שחוסר הידיעה כאן לא מגדיר ידע טכני של ענייני העולם … הבעיה קצת אחרת.
כדי להבין מדוע התקשה משה במחצית השקל יותר מכל עניין נתבונן במדרש בתהילים:
מדרש תהלים מזמור צא ד"ה [א] יושב בסתר
אמר ר' יהודה בר סימון שלשה דברים שמע משה מפי הגבורה, והרתיע לאחוריו, כיון שאמר לו ונתנו איש כופר נפשו (שמות ל יב), אמר משה כופר נפש איש עשרו (משלי יג ח), מי יוכל ליתן כופר נפשו, אמר ר' מאיר הראה לו הקב"ה למשה מטבע של אש, ואמר לו זה יתנו (שמות שם /ל'/ יג), כזה יתנו, וכן כשאמר לו הקב"ה למשה צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי (במדבר כח ב), אמר משה ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה (ישעיה מ טז), מי יוכל לספק אלים לקרבנות, וכן כשאמר לו הקב"ה למשה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה ח), אמר משה מי יוכל לעשות מקום מקדש ששכינה ישרה בתוכו
שלושה דברים שמע משה מפי הגבורה ונרתע 1. מחצית השקל בתור כופר נפש. 2. קורבנות אילים 3. משכן
משה נרתע. הוא מתקשה להבין כיצד מטבע או קורבן יכולים לכפר על אדם?! כיצד תיתכן שכינה בתוך משכן?!
אם אני שם אלוהים בתוך משכן זה יגרום להקטינו.
מה הפתרון? "הראה לו מטבע של אש."
ואז מה? משה רבינו רגוע? מה זה פתר?
נחדד את הבעייתיות שהביאה את משה להירתע דרך תיאור הזוי שמופיע במסכת ע"ז (דף כב:)
"תא שמע, דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי חנינא: אני ראיתי עובד כוכבים שלקח אווז מן השוק, רבעה, חנקה, צלאה ואכלה. וא"ר ירמיה מדיפתי: אני ראיתי ערבי אחד שלקח ירך מן השוק וחקק בה כדי רביעה, רבעה, צלאה ואכלה."
רב יהודה ור' ירמיה מעידים על אדם שעושה מעשה אישות עם בשר שאותו הוא אוכל. אם אתה אוכל סימן שזה דבר מת, אמצעי, נחות ממך. ולעומת זאת אם אתה עושה אישות אתה יוצר חיבור, אתה והיא אחד.
למה אני מביא את זה? כי אנחנו מביאים קורבנות – תבוא נפש ותכפר על נפש.
אדם לוקח אמצעי, "משרת" שהוא אוכל אותו- איך הוא יכול לכפר עליו? זה סתם בשר. הסתכלתי בעיניים של התרנגול- העניים שלו מזוגגות, גם כשהוא חי.
אישות אי אפשר לעשות עם מה שאתה אוכל אותו. קל וחומר שלא כפרה שמכילה אותך.
אז איך בדיוק מטבע של אש פותרת את הבעיה?.
מטבע של אש- מסיני
עלינו לברר מה יש במטבע של אש. האש הזאת שמופיע במטבע עצמה מאיפה היא מגיעה ולאן היא לוקחת אותנו. בהמשך אנו נראה שזה מחייב אותנו בדיני ממונות. זה כבר לא מצחיק. כשאני צריך לקבל 20,000 שקל ומקבל במקום זה 500 שקל, גם אם כתוב של אש, אני כבר לא צוחק.
גם המשפטים מגיעים מסיני. כולם יודעים שזה בסיני. מה היה בסיני?
" וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק:"
העם נבהל. איזה גודל ועוצמה. ואז מגיע הקטע האפרורי- מקבלים את התורה. כשאנו קוראים את עבד עברי אנו נרתעים ונבהלים? מה נשאר מהקולות והלפידים? אנו רואים את העשן והאש?
התרגלנו לראות את מעמד הר סיני והתורה כ2 קטעים שונים- הוויזואלי והפרקטי- מה שלומדים בבית המדרש. זה לא יכול להיות. חייבת להיות הקבלה בין 2 המערכות.
חייבים לומר שכל גודל השכינה של הר סיני מופיעה במשפטים. בפרטי הדינים של התורה.
דוגמה אחת רואים פה- "מטבע של אש." איזה אש? האש של סיני.
אנחנו עושים שינוי בתפישה. עוצמת גילוי השכינה של מעמד הר סיני חייבת להופיע בתוך פרטי התורה. דבר אחד כבר יודעים- המצג הזה של השכינה, אינסוף, מצליח להיות בתוך מטבע. וממילא מי מכיל את מי? המטבע מכיל את האדם. ואם הוא מכיל אותו הרי שהוא יכול גם לכפר עליו.
כפרה חייבת להיות מצב שאדם חוזר לנקודת המוצא הבסיסית שלו. איך קורבנות עושים זאת? למעשה יש בחומרים ובחי נקודת תשתית שכוללת גם אותנו.
אנחנו נפגשים עם הצד שהאדם מנהל את המציאות בה החומר והחי נמוכים ממנו. מנוצלים על ידנו. האש נוגעת בנקודה התשתית שלא מצד ניצול הבן-אדם.
סיכום ביניים: התחלנו במטבע מחצית השקל וראינו שהכופר הוא אבסורדי, ראינו שלא יכול להיות שמשה "לא ידע" מהי צורת מטבע. הקושי שלו הוא מהותי. משה נרתע מהרעיון שהמטבע יכול להכיל ולכפר. האש מביאה לכך שתכונת האש, תכונת מעמד הר סיני, מוכנסת בתוך החומר שנקרא "מחצית השקל" , וחושפת בו את נקודת התשתית שבה המטבע כולל את האדם ולא משמש כאמצעי.
עדיין יש להבין כיצד נוצרת הכפרה? מהי התשתית המשותפת הזו בין קורבן או מטבע לאדם?
הקולות האש והעשן מביאים לתוצר מאד גדול:
שמות פרק כ
(יח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם:(יט) לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם:
התגלות ה' היא "מן השמים.." והתוצאה- לא תעשון איתי אלהי כסף ואלהי זהב. אם ההתגלות היא רוחנית, הוויה דקה, אי אפשר לממש אותה בצורה כה מגושמת.
אבל מיד אחר-כך כתוב:
(כ) מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ:
איך פתאום הגענו למזבח אדמה?.
דיוק קטן ברש"י מלמד דווקא על שייכות השכינה לחומרי הכסף הזהב והאדמה.
"אלהי כסף – בא להזהיר על הכרובים, שאתה עושה לעמוד אתי, שלא יהיו של כסף, שאם שניתם לעשותם של כסף הרי הן לפני כאלהות:
ואלהי זהב – בא להזהיר שלא יוסיף על שנים, שאם עשית ארבעה, הרי הן לפני כאלהי זהב:
מזבח אדמה – מחובר באדמה, שלא יבננו על גבי עמודים או על גבי כיפים. דבר אחר שהיה ממלא את חלל מזבח הנחשת אדמה בשעת חנייתן:"
"לא תעשון איתי" פירושו- אל תעשו אחרים, אבל אני מופיע בכסף וזהב.
הקב"ה מתגלה בחומר רק על פי ציווי. ההתגלות מן השמים נועדה להפוך את הזהב והכסף להופיע בורא עולם. זה לא יהיה מוגבל, כי תכונת האש מופיעה בכרובים, בחומרים. תכונת האש פורצת את הגבולות שלהם.
איך מזבח אדמה שייך לכך?
בשביל לענות על כך נחזור ליצירת אדם הראשון:
בראשית ב', ז' ורש"י שם
"וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה…
ומפרש רש"י:
"עפר מן האדמה – צבר עפרו מכל האדמה מארבע רוחות, שכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה. דבר אחר נטל עפרו ממקום שנאמר בו (שמות כ', כ"א) מזבח אדמה תעשה לי, אמר הלואי תהיה לו כפרה ויוכל לעמוד"
מזבח אדמה תעשה לי פונה למקום ההיווצרות של האדם. לא רק האדם נוצר מן האדמה. גם החומרים, הכסף והזהב וכל עולם החי…
מזבח האדמה מגדיר את התשתית של היווצרות האדם והחומרים וממילא של האינסוף. אם ה' לקח את העפר מ4 רוחות. מה זה מלמד על עפר זה? מה נאמר על דבר שנמצא גם פה גם פה וגם שם ובכל מקום? זוהי הגדרה של אינסוף. במילים אחרות האש שמופיעה מן השמים גורמת לחומרים להביע את נקודת המוצא שמופיעה מן האדמה. האש שמופיעה מן השמיים מאפשרת לי להתחבר חזרה לאדמה.
אנחנו חשבנו שהאש שיורדת על המזבח לוקחת את הקורבן למעלה. שטות. האש היא כמו ברק שיורד מהשמיים ונכלא באדמה. האש מאפשרת לחומרים להביע את התשתית מהם הם נוצרו. מן האדמה. האש משמים מפרקת את החומרים אל נקודת המוצא שלהם וגם את האדם. אנחנו לא אמורים להיות למעלה. אנחנו עשויים מחומר. איך אפשר שהחומר שלנו יופיע אינסוף? לכך מגיעה האש..
"מטבע של אש" עוזרת למטבע לחזור אל מחצב ראשיתה. אל האדמה.
זה מה שמאפשר לנו להתכפר על ידי חומרים וחי. האש יורדת על המזבח ואוכלת את הקורבן ובעיקר מביאה אותו למצג ממנו נוצר. ומשם לחיים המחודשים שלו.
במעמד הר סיני פרחה נשמתם. בקורבנות אנו נאחזים בנקודת חומר שמגיעה לנקודת המוצא שאנו נבראנו ממנה. אם כך נעשה הקרבת קורבן זה יהיה מפחיד. מגיעים לנקודת אפס ולא בטוח שנחזור חזרה.
בציור הזה כל עבודת המקדש והקורבנות הם כוח אלוהי הפועל עלינו. ההשתחוויה בבית המקדש זה לא מעשה יזום- זה מעשה שנעשה בלי שהאדם ירצה. בעל כורחו הוא הופך להיות חלק מהארץ.
גם השחיטה הופכת להיות לא פעולה של בית המטבחיים.
עד כאן שיעור יפה, נחמד. אבל אם היה בית מקדש במציאות הקיימת כיום היינו נפגשים באבסורד הזה. לא היה אחד שהיה מוכן להתכפר בקורבן. לא יכול להיות כזה דבר.
אבל זה לא נמצא, אז איפה זה נוגע בנו? בדיני ממונות.
משפטים מכוח האש
שמות פרק כא
כב) וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים:
כי ינצו אנשים…. "ולא יהיה אסון"- לכאורה לא קרה כלום לוולדות, אלא עליו לשלם פיצויים על הפגיעה באישה.
רש"י מפרש את "ולא יהיה אסון" בדרך אחרת:
"ולא יהיה אסון – באשה:
ענוש יענש – לשלם דמי ולדות לבעל שמין אותה, כמה היתה ראויה למכר בשוק להעלות בדמיה בשביל הריונה:"
לא יהיה אסון באישה, אבל במה כן-בוולד. ומה קורה אם יש אסון באישה?
(כג) וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ:(כד) עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל:(כה) כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה:
בפשט מדובר על עין ממשית תחת עין.
רש"י מתרגם את זה לתשלום ממוני:
ונתתה נפש תחת נפש – רבותינו חולקין בדבר. יש אומרים נפש ממש, ויש אומרים ממון, אבל לא נפש ממש, שהמתכויון להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתה ומשלם ליורשיו דמיו, כמו שהיה נמכר בשוק:
(כד) עין תחת עין – סימא עין חבירו נותן לו דמי עינו, כמה שפחתו דמיו למכור בשוק, וכן כולם, ולא נטילת אבר ממש, כמו שדרשו רבותינו בפרק החובל (בבא קמא פד א):
אתה מזהים את הבעיה?
האם בית משפט יגיד שהתשלום נותן לה תחליף לוולד? ברור שלא. זה יהיה פיצוי מסוים- מיליונים ועדיין.
ואילו בתורה- פחות. מכירה לעבדות על פי תועלתנות. עבודה. לא על פי ערך נפש. לא על פי כמה החיים שלו שווים. אם אתה הולך למדוד את הכסף שהיא הולכת לקבל ע"פ כסף בשוק זה אפסי.
הוא לא צדיק. הוא התכוון להרוג, אבל לא אותה. והוא נדרש לשלם דמי עבודה בלבד. זה כלום. עין תחת עין. "כמה שפיחתו דמיו למכור בשוק."
אדם שאיבד עין מקבל את ההפרש שהוא שווה ללא עין ע"פ מדד השוק. ההפרש יהיה מזערי. יש כאלה שנוהגים בעין אחת. מה הוא כבר לא יכול לעשות?. להשחיל חוט במחט. הסכום שירד זניח.
לפי התורה אם אדם פגע בעין של חברו במזיד אי אפשר לדרוש כמה מיליונים כמו היום.
למה להגיע למצב שאם נקיים את התורה היום זה יביא לעוול עצום? למה אדם לא מוכן לקבל שום תשלום ולאבד אבר? האיברים אינם חפץ מכני, זה חלק מהחיים שלו. אלו חייו. אף אדם לא מוכן למכור את חייו. אדם אומר שאם אני איבדתי מהחיים שלי אני רוצה לקבל פיצוי אסטרונומי. ובית המפשט מפצה באופן שייחשב כסכום אסטרונומי ומצד שני שאפשר לעמוד בו. אבל התורה תרגמה את כל התשלום לערך עבודה. וזה לא מתקרב לערך של איבוד חיים.
פיצוי היא לא מפצה כי זה בדמי עבודה. סימן שהמטרה היא לא פיצוי.
כאן אנו חוזרים לכסף שהוא מטבע של אש.
הסברנו שהאש מן השמים, למעשה מביאה את החומרים לנקודה הראשונית שהאדם והחומרים כלולים בה ומשם מתחוללים חיים חדשים.
האדם שמשלם מהכסף הזה הוא למעשה משלם מפוטנציאל הוולדות שלו. כשאדם משלם לאישה כסף על הוולדות שהפסידה הוא למעשה משלם מפוטנציאל הוולדות שלו והוא נותן לה חזרה את פוטנציאל ההולדה שנלקחה. החומר של הכסף מופיע לא כניצול של האדם אלא מנקודת התשתית שממנה נוצר האדם והכימות של המטבע מכיל את מימד החיים שאיבד לזולתו. אדם שישלם בתורה, במציאות ששכינה שורה בתוכנו, יהיה לו כאב עצום, לא כאב פיזי, ואדם שישלם דמי וולדות יאבד מפוטנציאל החיים שלו לטובת מי שהוא איבד ממנו.
היום זה לא קיים.
ופה אני מגיע לנקודה של ישראל ייעודית
המשמעות של השראת שכינה היא שכל מה שאנו עושים נוגע במקור של החיים. אם אנחנו לא מסוגלים לגעת במקורות שלנו, הכסף מופיע כניצול ולא כשתשתית חיים, ולכן אי אפשר לכפר ולשלם דיני ממונות. ולכן ר' שמעון בר יוחאי כבר בזמנו ביטל דיני ממונות. כי גם דיני ממונות תלויים בכך שאלוהים בתוכנו. זה שייך רק כשהתשתית שלנו חשופה. כל דיני ממונות תלויים בקיום התשתית, וזה מה שמונע ממנו היום לממש את התורה.
הסיבה שאנחנו מעולם לא פנינו להנהגה ולעולם לא הצענו עצמנו לאלטרנטיבה נובעת מזה שבתוכנו אנו מזהים את הקונפליקט ואת האבסורד, את השבר הזה שבין התורה לבין המציאות של היום. אנחנו לא מסוגלים לממש את אותם דינים בצורה ישירה על המציאות כי אנו מזהים שזה לא מתאים. אנחנו לא חווים עולם של הלכה. אנחנו לא חולמים על מדינת הלכה. כי אנחנו לא כאלו, אנו חיים את התורה. המטרה שלנו היא להפוך את התורה לחיים. וכשאנחנו מזהים שהדינים של התורה סותרים את החיים, גם אם לא במודע, אנחנו נרתעים. וכשאנו נרתעים אנו משאירים את הדברים כמו שהם. התורה נשארת בבית המדרש ואת החיים עצמם מנהלים הצדדיים החילוניים שלנו.
יש באמת בעיה- ביצה ותרנגולת. אם נרצה לממש את התורה לא נוכל. כי אנחנו לא נוגעים בתשתית של החיים- אין מקדש ואין שכינה, מצד שני אם לא נממש- זה גם לא יהיה.
היוזמה של ישראל ייעודית נוגעת בדבר הזה.
מצד אחד היא ממקדת בכל הלכה ובכל דין את הצד האבסורדי. דווקא להדגיש את ההפרש ואת חוסר ההיתכנות, לא כדי לפרוש, אלא כדי להגיד שאנו צריכים ואמורים לגשר על ההפרש הזה. קודם כל בדיבור. להבין לאן זה מוביל. ואחרי זה במעשה. בלי מעשה זה לא ילך. מי יוכל לגשר על ההפרש ויהיה לו את האומץ לבצע מעשה? מי שיבין לאן זה הולך. וזה קיים בכל דין. אנחנו זקוקים לאנשים שיהיה להם את הכוח לגעת בהפרש הזה ולפתור אותו מבחינה תודעתית. ובמקביל יהיה להם את האומץ להוביל מהלך מעשי, לאו דווקא כלפי הציבור הדתי, אולי יותר החילוני, להוביל מהלך שבו התורה תהווה בסיס למדינת ישראל מבחינה פוליטית. ותגידו לי אף אחד לא יסכים? קודם כל צריך להציע. יש המון דברים שאנשים מזדהים איתם, והם יהיו מוכנים ללכת עם זה. מדוע מעולם לא הצענו זאת? הסיבה היא כי אנחנו פוחדים מהתוצאה שזה יוביל. מדינת הלכה אנחנו לא רוצים ומשהו אחר נראה סותר. אם אנחנו נפתור את הקונפליקט או נעסוק בו, ואנחנו נזהה את החזון שאמור להופיע בהמשך, יהיה לנו את הכוח למכור את התורה, לא רק כלימוד בבית המדרש ולא רק כתרבות, אלא אפילו כהוויה פוליטית. ואנשים יצטרפו. הם לא יודעים מה זה אומר בדיוק, אבל הם מזהים שזה טוב. הפחד העיקרי הוא מעצמנו. כשאנחנו אומרים "הם לא יסכימו כי הם יגידו זה מדינת הלכה וכו'" זה אנחנו אומרים על עצמנו, ובצדק, כי ההלכות לא מסוגלות להתקיים במציאות כמו שהיא. אנחנו אמורים להוליד מציאות חדשה שבה עין תחת עין יהווה מימוש שהוא אמתי ולא אבסורדי.
שאלה: איך אפשר להציע לממש את כל ההלכות אם הם סותרות את המציאות?
ניתן כיום לממש את הדברים המינימליסטיים. אחד יגיד לממש 2 דינים השני דין אחד, והשאר נשאיר לבחירה.
חיים לא ממשים בכפייה.
אבל עצם זה שאנו צועדים צעד- וחצינו את הגבול שהתורה היא חלק מהגדרת החיים הפוליטיים, זה יצור תרחיש איטי שיגרום למציאות הזו שתתחיל להתממש לאט לאט.
אם נראה לקבוצה הפועלת את החזון הרחוק יהיה לנו כוח לפעול בצורה המסוימת. בבחירה.
שאלה: יש איזה תחום שישראל ייעודית התחילה כבר לפעול בו?
זהו, בכוונה לא. המטרה היא למעשה לאסוף קבוצות של אנשים שהם "מנועים". שמצד אחד הם מזהים לאן אנו חותרים והם יפקדו אחרים [שיזהו עוד יותר מעט], והבחירה מה לממש תהיה בבחירה של 30,000 המתפקדים.
גם הבחירה מה לממש צריכה להיות על פי בחירה חופשית. לא מעניין אותי מה יהיה. כמה יממשו. השאר בבחירה חופשית. התנועה תתקדם קדימה. העיקר שיש תנועה שחצתה את הגבול ושמסוגלת להביט בעיניים של הציבור ולהגיד לו שהתורה היא החזון של מדינת ישראל גם ברמה הפוליטית. אני לא מתבייש להגיד את זה. אני לא מתבייש, כי אני יודע שלמדתי את החזון הזה. אני יודע שביכולתי לפתור את האבסורד הזה. זה אולי ייקח 50 שנה, אבל זה פתיר. וכיוון שזה פתיר אני לא מתבייש להציג את זה, והחילוני יזהה שיש כאן משהו שהוא לא הלכתי אלא חיים. כשהוא יחוש שאתה אדם שרץ על המימד של החיים ולא של ההלכה הוא יצטרף. וביחד אנחנו נקדם את זה קדימה. כי זו תורה לא רק של דתיים אלא גם של חילוניים, לא ברמה הלימודית, אלא ברמה שנגיעה במקור החיים נוגעת בכולם. כל אדם רוצה לגעת במקורות החיים. אנחנו חייבים ללכת צעד קדימה מבחינת מעשה ובמקביל לפתור ולפרק את כל המקומות האבסורדיים כדי שיהיה לנו תעוזה לדבר הזה.
שאלה: לדחוף כמה שיותר אנשים ל…בפועל הפתרון האמיתי זה להחזיר אתה שכינה, אבל כיוון שאתה לא יודע איך אז…
אני לא הולך לממש את התורה ברגע אחד באופן מוחלט כי זה לא אפשרי. המימוש יהיה בנקודות בסיסיות שיש הכרה בהן והיכרות. מקומות שלא נוגעים באבסורד.
שאלה: אתה לוקח כמה מצוות ואומר עליהם שהם ההצעה, ומוותר על שאר התורה
הקטע הוא לעבור את המחסום של התעוזה להגיד שזה חזון שמתאים למדינת ישאל באופן מעשי.
האומץ לדוסים זה יהיה שהם לא יהיו דוסים, אלא זו תהיה התשובה שתספק את החילונים. ולחילוני זו תהיה תשובה רק אם זה יהיה חיים. והחיים האלה מאד גדולים שהם היום לא קיימים. ואז אני אומר- קודם כל אני נוגע ביכולת הזו, אפשרי לגעת בזה. הדבר הוא בגדר פתיר. ברגע שאני רואה שהוא פתיר זה נותן לנו אומץ, כי אני מציג לחילוני חזון שהוא לא אבסורדי. אבל אני אומר "לא", שהדבר הזה עוד לא נמצא, הוא נוגע רק בקצת. כי עובדה שמדינת ישראל קמה. בואו ניגע ביחד בקצת הזה ונלך קדימה. אני חייב מצד אחד לגעת באבסורד ולקדם אותו ומצד שני אני חייב לעשות צעד קדימה מעשי. אחרת הביצה והתרנגולת לא פותרים אחד את השני.
לימוד לא מממש מציאות. חכמים כתבו את התורה על מציאות שנגנזה וידעו שדורות על גבי דורות ילמדו תורה שהיא למעשה לא מעשית ולא היה אכפת להם כי הם אמרו יבוא דור שיקרא את הכתוב ויקרא את הכתוב וינפיש אותו לחיים.
ולכן אי אפשר לבצע מהלך כזה בלי משהו מעשי, כי אם נשאר בתאוריה גם האבסורד יישאר.
לכן צריך ללמוד את החזון ולעשות מימוש למצב הקיים שמדלג 'מדרגונת' קטנה שלא יוצרת קונפליקט, ואז צעד אחר צעד.
לזה צריך קבוצת יעד. אנשים שיהיו "מנוע" כמוכם, וביחד ניגע בנושאים השונים, לא כדי ללמוד תורה, לא מעניין אותי ללמוד תורה, אתם לומדים מספיק טוב. אני רוצה להגיע מצב שהקבוצה תלמד במטרה לגעת בחזון התלת ממדי הזה. קבוצה שיהיה להם כוח לפנות לאנשים ולפקוד, ותדעו לכם שיש קושי נפשי לפקוד לדבר כזה, ואתם תראו שתבואו לאח שלכם ותאמרו לו תחתום לי יהיה לכם קשה לעשות את זה.
שאלה: לי יהיה קשה כי קשה לי להתחבר לפוליטיקה, כמו שש"ס הפכה את התורה לפוליטיקה.
אל ניקח את מה שיש היום ונעשה אותו כמוהם. ניקח את מה שיש בתורה ולא נשאב למערכת הקיימת, אלא נבריא אותה.
שאלה: אנחנו לוקחים היום עקרונות של התורה בצורה אחרת. בעצם אפשר לראות שמה שיש לנו זה ביטוי מודרני למה שיש בתורה. אבל מה שהיה בתורה אז הוא לא מתאים להיום.
הבעיה האחת היא – שהתורה סותרת את המציאות של היום. יש דינים שלא תואמים שנפסקו לנצח. תורה שבעל פה שנתנה לדורות.
שינוי מתורה שבעל פה לא יהיה. התורה לא תשתנה. אנשים שיחשבו על שינוי יזלגו למגמות חברתיות שקיימות גם ללא התורה והתורה תישאר בידיים של החרדים כהלכה. הקונפליקט יישאר.
צריך לברר מה זה תורה שבעל פה. האם זה שינויים בעקבות אילוצים או הרחבה של העיקרון על פי העיקרון.
שאלה: מתי התורה התממשה בצורה הזו, מתי זו הייתה מציאות ממשית?
בזמן מלכות דוד ושלמה.
שאלה: הרי זה זמן קצר כל-כך, למה זה לא הצליח?
הסיבה שזה לא החזיק בזמן מלכות דוד ושלמה כי זה לא היה בחירי. אלא נמשך מיציאת מצריים וכו'. היום אנחנו במצב של בחירה שלא היה כדוגמתו כי אנו בעולם ללא אלוהים. ומה שנקדם ונממש בכוח הבחירי יהיה שלנו לגמרי. זה לא אומר שלא צריך לעמול וגם לא צריך לפחד. אבל חשוב לא לעגל את הפינות ולומר "זה בסדר זה דומה לעולם שאני מכיר" כי כך הצד ההלכתי ימשיך להיות זה שמחלק בין התורה למציאות. וכיוון שאנו רואים את מדינת ישראל כמימוש חזון התורה נהייה בקונפליקט מעשי.
שאלה: אנשים לא מכירים את הדינים האלה את הקונפליקט הזה. לכן זה גם לא מפריע להם.
אני לא מגיע מזה. אני מגיע מנקודת המוצא שמפריע לנו להציע את התורה כמשהו מעשי או כחזון למדינת ישראל. הבעיה לא בהם, אלא מה גורם לנו לא להציע את התורה כחזון למדינת ישראל.
מה שאני מציע זה לפתור את הקונפליקט אצלנו, להציע לציבור את מה שניתן להציע כדי שיתחיל להתגלגל מהלך, ואז באופן בחירי לקדם את זה קדימה וכל אחד לפום דרגתו. אבל האנשים המניעים, הצמרת, חייבת להיות כזו שמודעת למה שהיא הולכת לעשות. כל חזון מניעים מעט אנשים. מספיק עשרות אנשים כדי לחולל מהפך ברמה לאומית.
מה שאני מציע ומה שאני מחפש, זה ליצור את הקשר הזה שלכם ליוזמה של ישראל ייעודית. קודם כל בקונפליקט ובפתרון, ואם יהיה חיבור לחזון, ליצור פה ובעוד מקומות תשתית של קבוצה מגובשת וחזקה שיהיה לה את היכולת והכוח להוביל את זה בקנה מידה לאומית. יש אנשים ששמעו את זה פעם ראשונה והם יצטרכו לשמוע פעם שנייה ושלישית ורביעית. ואחר-כך לראות איך זה מתחבר אליהם. ואני יכול להבטיח לכם שמי שזה לא יתחבר אליו לא יעשה צעד מעשי אפילו קטן של להחתים את אחותו. ולכן אני מחבר בין 2 המערכות ולא מבדיל ביניהם בין הצד המעשי לצד השני של לימוד החזון. אם תרצו להיות בקשר שני שלישי ורביעי כדי לזהות את זה גם בדברים אחרים ולזהות האם זו תמונה מקרית או משהו חורז, וזה לא מקרי. זה חורז. ואם תרצו לזהות את זה בעצמכם אשמח לעבוד אתכם ביחד. אם תרצו כקבוצה להרגיש את זה, אבוא עוד פעם. אם זה לא יהיה אצלכם זה לא יהיה. תקראו לי ואגיע.
אם תרצו אפשר לגלגל את זה הלאה…
שאלה: יש לכם אתר אינטרנט?
קיים אתר בכדי לגעת בלבד. אפשר להיות בקשר במיילים. דבר אחד אל תעשו- אל תהיו אדישים.
אם תהיו אדישים אז אנשים אחרים שיש להם חזונות אחרים יובילו למחזות לא רצויים . אי אפשר לבוא בטענות לבית המשפט העליון שמקדם חזון של "מדינת כל אזרחיה" אם אנו מציעים חזון אחר.