נראה כי לחלומות הימין או מי שירצה לכנות זאת לבעלי החלום ה"אמוני", ישנה עדנה בעת הזו בכנסת. סוף סוף אזר הימין אומץ לעמוד מול תפיסת עולמה של ביניש בבית המשפט העליון. חוק גרוניס שנועד להביא לכס נשיא בית המשפט העליון שופט המתרחק מן האקטיביזם השיפוטי של ברק. הרכב הוועדה למינוי שופטים שרובו "ימני" המנסה לאלץ את נשיאת בית המשפט העליון לקבל הצעת פשרה שתכניס את השופט נועם סולברג הדתי ה"מתנחל" אל כס העליון. יוזמת השר נאמן להביא לכך שיו"ר לשכת עורכי הדין דורון ברזילי המקורב אליו, יצורף אף הוא לוועדה למינוי השופטים ויחזק את ה"אג'נדה" הימנית שבו. ולכך נוכל להוסיף גם את חוק השימוע לשופטים שהגיש זאב אלקין, אף שבסופו של דבר לא הוגש. כל אלו מציינים לרבים, קצה הצלחה במאמץ הגדול לשנות את פני בית המשפט העליון ומשם את פני מדינת ישראל כולה, לכיוון הרצוי לנו.
לכאורה נראה שזו היא תשובה נכונה לאובדן הדרך שכפה עלינו נשיאו הקודם של בית המשפט העליון אהרון ברק, בהשתלטותו בפסקי דינו התקדימיים על דרכה של מדינת ישראל. אך לא כך הדבר!
ברור שהמערכת השלטונית כוללת בתוכה את ידיעת כללי החוק המפותלים והיכולת לשחק את משחקי הפוליטיקה והדילים. אולם לעולם לעולם, לא משם מתחיל המהלך השלטוני. ריכוז מירב הפעילות אל השדה הפרלמנטארי בלא להציג לעם בצורה ברורה את הדרך בה אנו מאמינים לבחירתו החופשית, הינו חסַר שורשים!
הניסיון לכפות את דרכנו, דרך ההתנהלויות הפוליטיות במסדרונות הכנסת, הוא בדיוק כמו הניסיון לממש דרך מעשה ההתיישבות ביש"ע את ערכי הארץ על הציבור, להופכם לערכים לאומיים. העובדה ש"קפצנו" כיתה ואנחנו מבינים כי את הסטאטוס של החיים שלנו קובע יותר בית המשפט מאשר יצירתנו עובדות קיימות בשטח, לא משנה את דרך הפעולה – דרך פעולה בכפיה בלא לעבור דרך בחירתו החופשית ורצונו של העם.
מה שעשה אהרון ברק לאזרחי מדינת ישראל, ומה שממשיכה לעשות ביניש, אנחנו מנסים עכשיו לעשות ובעמדה הרבה יותר נחותה. הפעולה הזו דרך "חוקי הדמוקרטיה" (שבצד הקיצוני המושחת שבה, החותר להגיע למטרתו דרך אינטריגות, פעל דרעי ב"תרגיל המסריח" עם שמעון פרס ופעל רבין בהסכמי אוסלו בעזרת קולו של אלכס גולדפרב המכונה "מוצובישי"), היא אמנם דרך כשרה משפטית וחוקית, אולם אחיזתה רעועה וזמנית.
עלינו להבין סוף סוף כי כשם שחוסר יכולת מעשה ההתיישבות להביא למימוש הפַּנים האמוניות שלנו, לא נבע מכך ש"הסתגרנו", וכמו שהערבים הם לא באמת הבעיה האמיתית שלנו, כך גם בית המשפט העליון הוא אינו הגורם לאי ההצלחה להביא את אמונתנו לידי מימוש, אלא תוצאתה בלבד של הבעיה! כיוון שלא נבחר חזון ברור למדינת ישראל, נכנס בית המשפט העליון לתוך הרִיק שנוצר וקובע את דרכה על פי דרכו ותפיסת עולמו.
על כן, התשובה חייבת להינתן ברמה הבסיסית – הצגת חזונה של מדינת ישראל כפי שאנו רואים אותו על בסיס תורת ישראל, לבחירה ישירה לציבור הרחב וקבלת אמונו! תפיסתנו ביחס להרכב האנושי של מדינת ישראל (מדינת כל אזרחיה או לא), עקרונות הבסיס ביחס לחבלי הארץ (שטח כבוש או לא) וכו', כל אלו חייבים להיות כלולים ביעד המרכזי של פעולתנו מול הציבור הרחב – לבחירתו.
זאת לעולם לא נעשַה!
כל עוד לא נציג באופן מפורש את ייעדנו ולא נקבל הסכמה מפורשת של הציבור לדבר, כל הניסיונות להגיע למטרות הללו דרך משחקי וַעדות, הרכבים וחקיקה מתוזמנת, הינם מעשה כפיה כמו כל מעשי הכפייה הדתית או החילונית שאנו כה מתנגדים להם.
אמנם אנחנו לא נאיביים. גם כאשר העם יאמר את דברו, אין ספק שבית המשפט ינסה בכל כוחו לשָמֵר את הכוח שנטל לעצמו ולא יבחל באמצעים. אולם את עבודתנו אנחנו צריכים למקד בקבלת הלגיטימציה מכל העם לנקודות היסוד היהודיות האמוניות שלנו. רק על בסיס המהלך הזה, השימוש שנעשֵה בחוקים הקיימים בכדי להחזיר את בית המשפט העליון למסגרת שבו אמור היה להיות, יהיה ממקום אחר לגמרי – ממקום של מנהיגות. ללא כך, כל פעולותינו תשארנה ברמה סקטוריאלית שאנו כה מעוניינים לברוח ממנה, גם אם מי שעושה אותן הם חברי כנסת של מפלגת השלטון. כן, ישנו מצב כזה שמפלגת שלטון אינה פועלת כמפלגת שלטון אלא כמפלגה סקטוריאלית. לא מציבה דרך, אלא פועלת דרך שברי מהלכים – זהו מצבו של הליכוד.
לאחר כמעט שלושים שנה מאז פינוי ימית אנחנו אמורים להבין כי אי אפשר לדלג על שלבים! הרצון להגיע להישגים מהירים רק מאריך את הדרך כיוון שבִּמקום להגיע אל המטרה מועצם המצג הכפייתי הסקטוריאלי שאינו ממלכתי, של התורה. שינוי יעדיה של מדינת ישראל אינו עובר דרך הבחירה הפרסונאלית של שופטי בית המשפט העליון, לא דרך הרכבי הוועדות ולא דרך חקיקה בכפיה, אלא דרך קביעת דרכה וחזונה של המדינה בבחירה מלאה של כל אזרחיה.
בואו נאמין בעם שאת אמונו אנו רוצים לקבל. את עיקר המאמץ נכוון לפניה הישירה לציבור הרחב לבחור בייעודים האמוניים שמייעדת לנו התורה, מרצונו החופשי. רק על בסיס הצגה זו נפעל את הפעולות הפרלמנטאריות הנדרשות ולא על כך נשליך יהבנו.
לשם השינוי המהותי הזה בדיוק, הוקמה יוזמת ההתפקדות של "ישראל ייעודית".