בזמן האחרון החלה יוזמה שנקראת "ישראל ייעודית" כשהכותרת שלה בגדול ליצור "התפקדות", שהמטרה שלה היא הקמה של הנהגה, למעשה מפלגה, שכבר בתחילת הדרך שלה היא מציבה את עצמה כאלטרנטיבה לשלטון הקיים.
היא מציבה את זה בריש גלי, היא מעמידה מועמד מטעמה לרשות הממשלה, כשהיא חורטת על דגלה שתורת ישראל זה הבסיס לקיום של מדינת ישראל והיא מציעה את זה לבחירה לכל הציבור.
את הדבר הזה היא מציעה לא כמפלגה סקטוריאלית, כי מפלגה סקטוריאלית היא מפלגה שדואגת לציבור הדתי לאומי, במקרה שלנו, שדואגת לצרכים של ישיבות, אולפנות וכדו', אלא זאת מפלגה שמציעה לציבור כולו את תורת ישראל כמצע הבסיסי לכל התנהלות, בין אם זו התנהלות חוץ ובין אם זו התנהלות פנים, בין אם זה אירופה או ארצות הברית.
החידוש הוא שלמעשה עד היום לא הצענו כזה דבר…
אין הכרעה במדינת ישראל מה העתיד שלה, החזון שלה, וממילא לתוך הריק הזה נכנסים גורמים כמו בית המשפט העליון, שמטווה דרך על פי ראות דעתו וקובע קביעות ואחרי הקביעות הללו יש פסיקות תקדימיות, שהופכות להיות למעשה כמו "תנ"ך" בזעיר אנפין בלי שהציבור בחר באיזה דרך הוא רוצה.
נשמע פשוט.
נשמע כל כך פשוט שנשאלת השאלה למה לא המציאו אותו – אבל לא המציאו. לעולם לא הציעו את זה לציבור במדינת ישראל.
לפני כן היה ניסיון להשפיע, אבל השפעה בתור מפלגות נלוות למפלגות השלטון להשפיע בכל מיני נושאים, אבל לא הצעה גלובלית לכל התהליך, לכל המהלך של מדינת ישראל.
זו הפתיחה. בהמשך נדון מה הגורמים לכך.
שאלה: "מדינת הלכה"?
דווקא הפוך!
השאלה שלך נוגעת בבעיה מדוע אף פעם לא הצענו זאת לציבור למדינת ישראל.
זאת התשובה בדיוק, אנחנו לא בנויים למדינת הלכה.
אנחנו, הציבור שלנו, כי כמו שאתם נוהגים ללמוד למצוא את התוכן של הדברים, את האמירה שמאחורי הדברים, את דבר ה' במציאות, אנחנו לא בנויים להיות אנשים שמקבלים מרות ואנחנו לא רואים את עצמנו ואת מדינת ישראל ככה. וזה מונע אותנו מלהציע את תורת ישראל לציבור כי אנחנו לא בטוחים בעצמנו שנוכל להוציא את התורה מהמקום הזה.
התורה חייבת להיות תורת חיים, תורה שהיא זורמת, חיה.
המניעה הזאת גורמת שלא נציע גם דברים שאנחנו כן מסוגלים להציע ואז ממלא הצעות אחרות מגיעות.
לכן מה שצריך לעשות זה:
א) "להתמיד" בתרגום התורה לתהליך חי וזורם.
ב) במקביל חייבים להציע את מה שיש לציבור ולא לפחד.
ויש לזה 2 סיבות:
הסיבה הראשונה – מכיוון שאם לא מתחילים לממש, להציע בצורה של מימוש, אז גם התהליך של הפיכת התורה מהלכה למשהו חי נעשה בעצלתיים כי זה לא באחריותנו.
הסיבה השניה – אם אנחנו לא מציעים לציבור את ההצעה הזאת, מישהו אחר ינהל את המדינה ויפנה לאפיק אחר, ומימלא מה שאנחנו לומדים הופך להיות "פולקלור", אז אנשים נושרים בדרך, כי אף אחד לא חי, לא יתאמץ ולא ימסור את הנפש על דבר היפותטי, שהוא לא ראלי.
לכן עלינו לפעול ב 2 האפיקים האלה: הראשון – להגביר את התורה מ"מרות" ל"חיים" והשני – להשאיר את המציאות כזו שתהיה ראלית כך שיהיה לנו כוח ליזום ולחלום את זה.
אם נתרחק מזה אנחנו נאבד את התקווה וממלא לא נוכל להמשיך בעבודה.
שאלה: "אני לא מבין בפוליטיקה"
זה לא טוב שאתה לא מבין בפוליטיקה, כי הפוליטיקה הזאת שולחת אנשים למות או לחיות.
זה לא פוליטיקה זה חיים – אני מדבר איתך על חיים ומוות.
שאלה: "לדעתי הליכוד לא סקטוריאלי ודואג לכולם, למה לא לשנות מבפנים? למה לא לחזק שם את הקיים? למה לנסות לשבור את הכלים? מהמקום שהרוב נמצא – שם נתקן"
אלף, אני לא מדבר על שבירת כלים – הקמת מפלגה זה לא לשבור כלים, להציע לציבור בישראל שתורת ישראל תהייה הבסיס של החיים שלו, זה דבר שכ"כ תופס המון שכבות בעם, זה דבר בסיסי, 90% מגדירים עצמם כמסורתיים.
מפלגת הליכוד נולדה על בסיס הציונות ומוגדרת יפה על ידי ביבי "מקום תחת השמש", זה אומר שהמדינה מהווה מקום שיאגד את כולם כדי למנוע שואה שנייה. זה קטן עלינו.
אם תשימו לב, בכל ההתבטאויות הציבוריות הקטע של השואה צץ ועולה. מה לנו ולשואה?
אנחנו רוצים להקים תרבות. תרבות של עם ישראל.
תרבות אי אפשר להקים על ידי שאנחנו כל הזמן מדברים על הבעיה הקיומית.
מי שכל הזמן מדגדג לאומות העולם על הבעיה הקיומית בסוף יבוא מישהו ויעשה לו את הטובה הזאת…
אם אתה כ"כ צועק: "אוי עומדים להרוג אותי" כל הזמן, אז בסוף יקום משהו ויעשה את זה…
מתי האומות יראו בנו אור לגויים? אם נקים תרבות.
תרבות מקימים אם מתקדמים צעד קדימה.
אין את הצעד ואת החזון הזה לביבי ולליכוד כי הם לא קמו על זה.
הציונות קמה על בית ליהודים- זה היה הרצל.
אנחנו מדברים על חזון ותרבות שבנויה על התורה – את זה אפשר להציע רק בהצעה ישירה, בצורה ישרה ומכובדת.
בלי לנסות למשוך בכוח. מה שעושים חטובלי וזאב אלקין, הם, במצב הקיים, מנסים להשפיע במקומות שהם יכולים – אבל זה לא ילך.
לדוגמא: אתם ידעתם שאין מעמד משפטי לקרקע ביש"ע. אין להם זכויות אזרח. זה נחשב שטח כבוש! לא הייתה קביעה בציבור שמדינת ישראל מתנהלת על פי תורת ישראל ומימלא הישובים תחת ריבונות ישראל.
שאלה: "צריך להכניס אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות"?
קודם כל צריך להבין שאני לא איש פוליטי. ממש לא. מה שאני מדבר אתכם עכשיו בהתפקדות זה צעד תורני נטו.
זה לקחת את התורה ולהצעיד אותה מאידאה רוחנית למימוש. זה ישנה גם את התכנים בתורה. בית המדרש יתנהל אחרת.
זו פעולה שאנחנו צריכים לשבור משהו בנפש שלנו. לקדם משהו בנפש שלנו ולהוביל את זה קדימה.
שאלה: "יכנסו אנשים שאינם שומרי תורה למפלגה?"
כבר עניתי לך בצורה מסוימת. אם שאלת שוב סימן שזה לא כ"כ ברור. למה הקב"ה קבע את המצוות, כיוון שהייתה תרבות של עם ישראל על פי תורת ישראל והתורה שבעל פה ניהלה את החיים. הייתה תורה שבכתב ואנשים חיו חזק את התורה. כשעם ישראל נפל והחיים ששכינה שרתה בנו נכנסו להקפאה, חכמים הזדרזו לכתוב את הכל בתוך ההלכה ובתוך הסוגיות בגמרא, כדי שאנחנו נגיע ונחזיר חזרה את המהלכים חזרה לחיים שטמונים בהם. לכן בבסיס לא נקרא לזה "שומר תורה ומצוות", כי אם הוא רק "שומר" אין לו לאן להגיע כי אין לו חזון.
אבל אם אני רוצה לקיים תורה ומצוות, כלומר "לקיים" מלשון להקים לתת קומה נוספת למצוות ולהפוך את זה מצווי לחיים– אלו אנשים שינהיגו. יכול להיות שבדרך יהיו אנשים שיגידו "אני אמנם לא מקיים תורה ומצוות, אבל אני בעד הכיוון הזה ורוצה להיות חלק מהתהליך", אבל אין כזה בסיס שאומר שאני חייב להכניס חילוני כי אם לא…
אני לא פחות חילוני, אני גם חילוני.
אני בכלל לא דתי, כי אני רוצה להפוך את הדת לחיים.
אבל מי שטוען שהתורה היא דבר שהוא קפוא, דבר שהוא כפוי, דבר שהוא לפני אלפי שנים וצריך למחוק מהמפה מה נעשה איתו?
אין לו חזון…
שאלה: "אתם תקבעו את המדיניות שלכם, את ההחלטות בנושאי בטחון, כלכלה, לפי ההלכה?"
אין הלכות ספציפיות בנושאי בטחון. מי שלומד תורה באופן שהוא מסתכל בספר ומחפש להדביק את ההלכה בחיים – לא יצליח. לימוד תורה הוא לימוד שלמעשה חי את התורה מכל מסכת.
אף פעם לא ביטלו לימוד מסכת יבמות בישיבות אע"פ שלא מייבמים.
אף פעם לא ביטלו מסכת מכות אע"פ שלא נותנים היום מכות של תורה – למה?
כי התורה היא פסיפס אחד שלם. מציאות חיה אחת. מאיפה שלא נלמד אותה אנחנו נחוש אותה ונפנים אותה אלינו. לכן מה שצריך לעשות זה לקחת אנשים שחיים חזק את התורה, שיחזירו את התורה מההלכה ומהסוגיות להיות שוב חיים ואז הם יקבלו טאצ' כזה, הכרה מאוד חזקה איך להכריע הכרעות שהם למעשה תואמות את הדרך של התורה בכל נושא שיהיה.
כמובן, שבהרבה דברים ההלכה הספציפית תעזור לנו לדעת את הגבולות במקום שלא הגענו לתורה שבעל פה של העניין במובן ההכרתי. אנחנו נעזרים בכתוב ובתחימות שהתורה נותנת לנו, ובמקומות שאנחנו מסופקים ההלכה קובעת. חותכת בסכין דברים. אבל אסור שזה יהיה אדם בלי הכרה של תורה שבעל פה. הוא חייב להיות בעל הכרה כזאת. וזה תהליך שאנחנו צריכים לעבור. והטענה היא שללא הליכה בפועל במקביל להתפתחות לתורה שבעל פה בלימוד בבית המדרש גם בבצוע מעשי למחוזות שכבר הגענו אליהם יהיה לא רק עצר. תהיה גם נסיגה.
שאלה: "למה שאנשים בעלי דעות שונות יסכימו להתאחד סביבכם ולשבת ביחד?"
שאלה חשובה. ניתן דוגמא מהליכוד למרות שהאג'נדה שלהם זה לא תורת ישראל.
בגדול יש בה זיקות מסוימות. יש בליכוד את דן מרידור – הוא אמר, שיכול להיות סבבה בתוך מפלגה שמאלנית. יקבלו אותו בלי בעיה. מצד שני, יש את ציפי חטובלי, זאב אלקין ומשה פייגלין שיכל היה להיות בפנים גם כן.
איך המפלגה הזאת מצליחה לתחום כ"כ הרבה דעות עם קשת כ"כ קהה?
ואיך "הבית היהודי" וה"איחוד הלאומי", שרק אם נתאמץ מאוד נזהה את ההבדל בינהם, לא מצליחים ליצור איחוד?
הסיבה פשוטה.
מפלגה שהיא מפלגת שלטון, שהיא לא סקטוריאלית, באה לפרוש כנפיים ולקחת אחריות על כל אזרחי מדינת ישראל – ממלא האחריות הזאת, היוזמה הזאת, יוצרת אפשרות למניפסט דעות מאד מאוד רחב וכולם שוכנים ביחד.
לכן ההבנה היא כזאת – ברגע שאנחנו אומרים ופועלים כך, שכל מי שרואה את עצמו שייך לחזון הזה של הצעת תורת ישראל לציבור במדינת ישראל כחזון של כל האזרחים במדינת ישראל – יוכל להצטרף.
ואני יכול להבטיח לכם שעצם ההצטרפות של אנשים בעלי דעות, רבנים, תלמידי חכמים, עצם ההצטרפות תקצץ להם את הקיצוניות, תקצץ להם את מה שהוציא אותם מחוץ למעגל. כי עצם לקיחת האחריות, תגרום להם לסבול דעות של אחרים, ותגדיל את היכולת שלהם לקבל וליצור שיתוף פעולה.
זה מה שקורה כשאנחנו הולכים על כזה מרחב. לכן בכוונה ההצעה הזאת כנקודת מוצא של התפקדות היא לא קובעת "זו הדרך".
"אני אלך רק בדרך של ישיבה X או Y ". או "זה המצע", אלא הוא יכול לכלול את כל הדעות.
מי שיהיה לו את האומץ להצטרף ויאמין בזה – כולם ישבו ביחד, לכולם יהיה מקום, וכולם את הפינות שלהם יעגלו (לא עיגול במובן של לוותר על התורה אלא ליצור שיתוף פעולה בין כל הזרמים בתורה) וזה ירוץ קדימה.
אבל אם לא הולכים לכיוון הזה ולא פותחים את הפתח הזה אנחנו נשארים סקטוריאליים. מי שסקטוריאלי אז הוא עומד נגד כל העולם. כל מדינת ישראל. כל הממשלה. אני חייב להשיג הישגים פרטניים לישיבה שלי, לבית ספר, לפתוח מוסדות פרטיים, אחרת אבלע במערכת.
כל הדברים האלו קורים בגלל שאנחנו סקטוריאליים.
אם אנחנו לא נהיה ככה – המון יצטרפו…. ואחרי כן יוכלו לדור בכפיפה אחת.
כמובן שההתחלה היא קשה.
כי בתחילה זה נשמע לאנשים הזוי, מה פתאום?! וישנם אנשים שרוצים לשמור על המקום שלהם, יש להם את הישיבה, את המוסד, והם מקבלים תקציב מהמפלגות הסקטוריאליות… אם הוא עכשיו ילך להתפקדות שהיא לא סקטוריאלית, יבואו אליו במפלגה ויגידו לו רק שניה אתה לא תומך בי אז אני לא כ"כ אדאג לתקציבים שלך, או שירמזו לו את זה, וזה מפחיד… או אפילו המעמד.
נקודת ההתחלה היא קשה, אבל אם נפרוץ אותה יצטרפו כולם ויגידו "גם אני אמרתי בהתחלה שצריך לעשות ככה". "גם אני חשבתי ככה". ו"אני לא יודע למה לא שמעו אותי". בסופו של דבר, אם יגיד אדם "גם אני הייתי עם כולם ולא רק זה, אלא שאני ראוי לעמוד בראש" – אם כולם יבחרו בו, הוא יהיה בראש אע"פ שבהתחלה לא שמעו אותו…
שאלה: "למה שחילוני ירצה שהבן שלו יקבל תרבות דתית"
ההורים שלי היו לא דתיים ושלחו אותי לחינוך דתי…
שאלות נוספות:
"מצד אחד מי שהזדהה אפילו לא שומר מצוות – הצטרף, מצד שני צריך להיות כ"כ בקיא בתורה- זה נשמע סותר"
"למה צריך להקים עוד מפלגה. זה מפלג עוד יותר את הציבור הדתי ואיך זה עובר באופן פראקטי"
"אתה מדבר על חזון שיאחד, אבל החזון שלנו, של ישיבת מעלות, שונה מחזון של ישיבה אחרת כל שכן ציבור חילוני"
"למה לנסות להשפיע את התורה בדרך של שלטון ולא דרך פנים מול פנים – זה פוגע במטרה"
יש מכנה משותף בשאלות. קודם כל מעבר ממהלך שהוא רוחני חינוכי למהלך שהוא פוליטי. זה שני מישורים שתהום פעורה ביניהם. כל עוד לא עוברים לרמה המנהיגותית פוליטית האידאה או התורה נשארת בתור רעיון, רוח. אנשים יכולים להצטרף לזה.
בגוש קטיף רוב ישראל השתכנעו. אבל כשמגיעים לנקודה הקיומית, להיות או לחדול, פה דברים אחרים מכריעים.
ברוך השם, התורה שלנו בניגוד לתורה של הנצרות, היא תורה שיש לה ממשות.
כשהשכינה תשרה בעם ישראל יהיה שינויים ממשיים. תהייה השפעה ממשית עד כדי רמות פיזיות בהתנהלות שלנו. זה לא יהיה משהו שהוא רק אידאי, רוחני. ולכן עד שלא מעבירים את זה לשפה הזאת:
א) ההשפעות שקיימות לפני כן לא עוברות לשלב הבא.
ב) אנחנו לא עוברים לשלב היותר אמתי. לשלב היותר חי של התורה.
ותדעו לכם שאנשים מזהים את זה. הם מזהים שאנחנו חזקים בדיבורים, חזקים בלהעביר דברים, אבל אנחנו לא עומדים על דעתנו ולא מציעים לציבור את מה שאנחנו מאמינים בו כדי להוביל את זה בפועל.
ואם אנחנו, אין לנו כוח ליצור את זה – מי שבא לדבר, בטח מי שבא לקבל, לא יישא את זה במקומם. ולכן צריך לעבור לשלב הזה.
ופה נכנסת הנקודה שהעלו כמה אנשים לגבי היחס שבין קיום תורה ומצוות לתורה שבעל פה, שהיא מעבר לתורה ומצוות, שהיא חיה בתוך הבן-אדם. וממלא להבדל בין תורה שלי לתורה שלו. תדעו לכם, ברגע שחיים את התורה בצורה שהיא קרובה לספר, היא רחוקה מהתפיסה שפרצה את גבולות הספר, לאנשים קשה לחיות עם מי שלידם.
הוא קורא את הספר של הרב קוק ככה, והישיבה השנייה קוראת את זה אחרת.
הוא מוציא את חדריו לאור והשני מתנגד כי הוא רוצה רק את הסגולה ומי שהוציא את זה לאור קרוב להיות כופר. למה?
כי חיים את זה קרוב לספר ומי שחי קרוב לספר, כשיוצאים מהשורה הוא רועד – קשה לו.
אבל אם התורה שבעל פה מצליחה לחיות את החיים ולא רק את המילה הכתובה אז הוא כבר מזהה את נקודת ההשקה לתורה של הזולת, ואם הוא מזהה את נקודת ההשקה לתורה של הזולת אז נוצרת הרמוניה.
וזה גם השיתוף בין השלב שאני חי את התורה על פי הכתוב וגם חי אותה מצד החיים.
לפעמים יהיו אנשים שהאינטואיציה שלהם הביאה אותם להגיע להבנות, שאני, שקורא את התורה ולומד אותה 30 שנה לא הצלחתי להגיע אליהם – כי אני כשהייתי צמוד לכתוב שכחתי להסתכל לשמש הזורחת.
הוא הסתכל על השמש וראה שהזריחה שלה מצפה ממנו ל X אז הוא לא יודע לתרגם את זה, תבוא התורה ותוסיף נופך.
ולכן השילוב הזה שבין אנשים שטמונים בתוך הכתוב ומוציאים מהכתוב את התורה שבעל פה, וממלא יש להם השקה חיובית גם לישיבות אחרות וגם לתורות אחרות. ובמקביל אנשים שחיים את המציאות ואנחנו יודעים להתחבר אליהם – זה שילוב נהדר. וזה יצור את הגאולה. ורק על ידי צעד של ממשות, כי בלי צעד של ממשות זה גם יפחיד אותנו וקל וחומר את האחרים.
שאלה: למה שהחילוני ירצה להתחבר לחזון הזה?"
אם יזהו שהתורה שהם חיו היא לא "מדינת הלכה" אלא אמצעי להביא לחיים, שהחיים יפרצו את הגבולות לאינסוף, מי לא רוצה להיות יצירתי? מי לא רוצה לחיות? שמעתם על קול באישה ערווה. קראתי מאמר של פרופסור שאומר שהדתיים פורנוגרפיים, אבל אם היו יורדים למקור ומגלים שמה שנקרא "את מקורה הערה" זה הנגיעה במקור החיים, משם יוצאים החיים, זה הכוונה ערווה – נקודות המוצא של החיים, הם היו מבינים שאישה שנהיית אשת איש, מקור החיים מצליח לפרוץ אצלה עד שהוא מוחצן גם לשער ולקול.
אבל בלי שנסביר את זה אחד לאחד לאיש החילוני, הוא יזהה את זה באישיות שלנו. הוא יזהה את זה בכיוון שאנחנו הולכים, אז הוא יתחבר לזה. מזהים בקלות האם אתה בא לחנוק או לדאוג לסקטור שלך או אם אתה בא לפרוץ ליצירה, לחיים חדשים. ויזהו את זה אצלנו. הציבור שלנו כבר כיום- המסירות נפש שלו, ההתחברות שלו, כל הדברים שהוא עושה – אלו דברים שמדברים לכולם. אז בואו נלך על זה.
שאלה: "המטרה להפוך את כולם לדתיים"?
הפוך. שכולם לא יהיו דתיים. זה נקודת מוצא לפרוק הדתיות. כי הדתיות לא מצליחה לחיות את התורה אז היא חיה את השמירה על הדת. אז היא מפחדת מהזולת ובטח מהחילוני. ובטח שהיא לא תיקח אחריות על כל המציאות, גם על המציאות שעוד איננה, שחסרה, ואז הוא מעדיף להיות בבית המדרש שלם, לקבל תקציב ייחודי ושמישהו אחר ינהל את המדינה. למה להיכנס לבעיה?
אבל אם אנחנו לוקחים אחריות אנחנו מפרקים את הדת. אנחנו הופכים אותה להיות "אמונה שלמה וחיים שלמים" ואנחנו פורצים את הדת לכיוון הרחב והחי שלו.
שאלה: "שורה תחתונה, יישארו בתי ספר חילוניים?"
החיפוש שלך לשורה תחתונה קצת חונקת אותי. כי אתה רוצה שאני אכניס את כולם לתוך בית כלא – או ישיבה או אולפנה או ישיבה תיכונית. אני לא רוצה.
הנגיעה בתורה צריכה להיות אצל כל אחד במקום שבו הוא נמצא. המובילים חייבים להיות אחוזים חזק בתוך התורה מכל הכיוונים, אבל הציבור שאותו הם מובילים אמור לאחוז בתורה במקום שהוא נמצא בו.
שאלה: "אם זו לא מדינת הלכה במה זה מתבטא?"
יהיו דברים בסיסיים שחייבים לשמור וכבר היום אפשר לשמור. למשל מדינת כל אזרחיה זה אנטי חזון של תורה ורוב האנשים במדינת ישראל הם נגד ההגדרה הזאת. מדינת כל אזרחיה זה אומר שיש זכות שיבה שאומרת שיש זכות ליהודי לעלות לארץ.
כמובן גם את זה מפרקים ואומרים גם אבא יהודי, גם סבא, מעבר לזה כל מי שנמצא הוא חלק ממדינת ישראל.
זאת הגדרה שהיא למעשה פורצת גבולות שלא תוכל להוביל את החזון של תורת ישראל במובן התרבותי. דברים כאלה בסיסיים אזרחי ישראל צריכים להכריע. מדינה יהודית, כפי שביבי נתניהו מדבר עליה, אנחנו אמורים להיות נגד זה, כי יהודי בהגדרה של בנימין נתניהו זה מישהו ששומר על עצמו מהכחדה. יהיו דברים בסיסיים שעם ישראל יקבע שהוא רוצה וממילא הם יוכרעו, וממילא לא יכנסו לתוך הריק אנשים שהולכים לכיוון אחר.
שימו לב: היוזמה אינה יוזמה של הקמת מפלגה אלא יוזמה של "התפקדות", שאחרי התפקדות, כשעם ישראל אומר "אני רוצה" במסה משמעותית, אז נתחיל תהליך של יצירת מפלגה שמציעה את עצמה לציבור. בכוונה זה ככה.
הרב ויצמן:
מבחינת העניין, אנחנו צריכים לחזק כל חזון ובעזרת השם נתפלל יחד. נראה שהחלק שלנו, כך אני חש ואם שמת לב גם בשאלות, נראה לי שאתה מדבר ברמות שעדיין הציבור לא מוכשר לקבל אותם.
לא הגיע הזמן שהציבור בשל, כמו ששמת לב בשאלות ושמנו לב בזמנו בפנים מול פנים ובהתנתקות.
אתה מדבר על חזון ואנשים יורדים לפרקטיות. לאנשים קשה עם הדבר הזה.
לכן נראה לי שחלק מרכזי מהחזון הזה צריך להיות בהכנת רוח העם לעניין.
שהעם יוכל להקשיב ולשמוע דברים כאלה. עדיין הדור כפי שאנחנו קולטים אותו פוגשים אותו, אפילו פה בחדר, ועדיין השאלה הראשונה שנשאלת, האם זה מדינת הלכה, אני כן דתי, אני לא דתי, אני חילוני.
אני גם יוצא לי לומר לפעמים שאני לא דתי. המילה דת מדברת על חוקים וכו'. אתה מתכוון באמת ואנשים לא מבינים, חושבים שזה פרובוקציה.
כי הם חיים בעולם מושגים מסויים מה זה דתי, חילוני, מה זה תורה, הלכה, מפלגה. כל המילים האלה צריכים לעבור שינוי והסתכלות חדשה. העם כרגע מפחד.
קשה לי להאמין שאפשר לפקוד 30,000 שלא יפחדו מהמילה תורה כולל האנשים שלנו.
מפחדים מדבר כזה שהתורה תשלוט כי המילה תורה, עדיין מעט מאוד מדברים על התורה ברמה הגבוהה שלה מעבר להלכה הכי מרומם שיש.
תראה כמה כוללים להלכה. איך העסק הזה פורח וכמה נבחנים כל פעם בהלכה. כדי לרומם זה עבודת פרך של שנים. כולי האי ואולי…
ולכן, אני אומר שוב, לא להרפות ולהמשיך הלאה, אבל אני חושב שחלקנו במערכה הזאת, חלקנו בכוח, זה בהכנת רוח העם, אני לא בטוח שהוא יכשר.
אולי עצם האמירה הזאת, זריקת הדבר לאוויר יעזור להכשרת הדור.
יתחיל להיות שיח, דיאלוג וזה גופא יעשה, אבל כרגע יש לנו דרך ארוכה בהכשרת רוח העם.
אנחנו לא מפחדים מדרך ארוכה כידוע, אבל יש דרך ארוכה להכשרת רוח העם, ואני אומר אפילו הכשרת רוח התלמידים בהבנה מה זו תורה, ומה מקום ההלכה בתוך התורה, מה זה חזון.
צריך הרבה עבודה להכשרת הלבבות, ואני מרגיש שזו העבודה שלנו והיא צריכה להיות בציבור רחב, זה תהליך מאוד מאוד לא פשוט.
לא להרפות מצד אחד, רק אני חושב שצריכים לעבור תהליכים ואחת ההשקעות הגדולות בהכנת רוח העם להבין.
לא הבינו את השפה שאמרת – כל אחד שומע "תורה" ומבין משהו אחר.
אתה אומר "שורה תחתונה חונק אותי" אך כך אנשים חושבים.
מפלגה נקשרת עם "מפלגות" עם "כסאות" הרבה מנסים לרומם את זה ולומר "זה לא ככה, יש חזון" לציבור קשה לקבל את זה.
הציבור מזהה את זה עם דברים אחרים.
כל המילים האלה הם מילים שהשתרשו בתוכנו בצורות מאוד מסוימות. כדי לשנות את הכיוון, את הרוח, זה דורש עבודה עם הציבור, עם האמירה לציבור. וזה החלק שלנו, ופחות בנקודה של יצירת המפלגה. ואני מרגיש שלפעמים יש אנשים, כמו שהרב מביא כמה אנשים, שהגדיר אותם "מיתי למשיח בלא זמניה". לפעמים להביא את המשיח לפני הזמן זה דבר בעייתי, להביא את הגאולה ואת החזון לפני הזמן זה דבר בעייתי. לפעמים זה דבר שיכול להזיק ולהיות בעיה לדורות, כי אם מהלך לא הולך יקח המון זמן עד שיעשו אותו פעם שנייה. לכן צריך לזהות אם הגיע הזמן או לא. אם הציבור מבין את המילים. מבין את המשמעויות.
הרב שמעון:
אני רציתי לאחוז בסוף הדברים שהרב קודם אמר. לפעמים כשמציעים דברים או מצעים את הדבר מתחילים להביא אותו לכיוון הציבור פתאום מתגלים דברים חדשים תובנות חדשות, אני חושב שהשאלות גם של הבחורים בישיבה פה, אני רואה אותם גם מצד הצליל שאלות הבהרה שאלות שמנסות להבין במה מדובר. שאלות שלא היו עולות או שלא יעלו אם אנחנו לא נציב את זה לציבור וגם לעצמנו.
לפעמים אנחנו מגעים לרמה מסוימת של התקדמות ואנחנו נמנעים מהצעד הבא כי החשש גדול האם הצעד הזה במקום או לא במקום . לפעמים אנחנו נמנעים מלהציע את הצעד הבא כי אנחנו חוששים ולמעשה הצעד הבא הוא יזין את עצמו. כלומר ברגע שהוא יוצע בצורה שהיא חופשית ונותנת מקום לברור, אז למעשה אנשים יוכלו להתקדם ולגעת בזה. לגעת בזה בשאלות. לגעת בבירור. לגעת בפעילות. כל אחד מהמקום שהוא נוגע בו. ולכן זה מגיע בצורה של התפקדות, ולא בצורה של כפיית מפלגה וניסיון השלטה שלה על האנשים. לעניות דעתי, המעבר הזה מאידאה שהיא רוחנית והסברתית לאידאה שהיא פוליטית קיומית, תקדם את התורה וגם את הבירור שלה הרבה הרבה צעדים קדימה. כיוון שזה נעשה בצורה שהיא בחירית, היוזמה הזאת תוכל ליצור התפתחות ופריון גדול, ונוכל לזהות עד כמה לקדם את זה קדימה ולא לכוף את זה על אנשים אחרים. והלוואי שיהיה לנו את היכולת מצד אחד לשמור על הצעדים צעד צעד ולא לקדם דברים לפני הזמן, אבל גם מצד שני לא יותר מידי לחשוש מלהתקדם למקום שהקב"ה זימן לנו, שאנחנו צריכים לקדם בדור הזה.
שאלה: "שינוי תודעתי דרך "פנים אל פנים" לא עדיף? השיחה שלי לפני שעתיים עם גברת בת 40 אתאיסטית נעשתה ללא כפייה, בפתיחות, מה רע בזה?"
סלח לי אבל זאת הבעיה. מה שאתם עושים צריך להמשיך לעשות. ברור שצריך להמשיך ולעשות – לעבור מבית לבית ולעשות הסברה בפנים מול פנים. אבל תראה לאיזה מצב אנחנו מגיעים. נגיד שהיא קלטה ומזדהה עם זה, כשהיא רוצה לממש את זה אין לה איפה לממש את זה כי אין מי שלוקח אחריות על מה שדיברת עליו. אם אין מי שיעשה את זה, מי שיממש את זה, מה שדברת עליו אין לו חלות. היא מגיעה אחרי כן ויש לה לבחור או את ציפי לבני שאומרת מדינה פלשתינאית ואולי מדינה קטנה ישראלית או ביבי שאומר 2 מדינות מדינה לכל עם. אתה דיברת איתה על משהו אחר לגמרי, אבל אין לה אפשרת לממש את זה. בוא נתקדם צעד. במקביל לפעולה ההסברתית והתורנית שאנחנו עושים בבתים, ניצור לאנשים אפשרות לממש את מה שמאמינים בוא בצורה ישרה. ולא נגיע למצב שההסברה היא 10 החינוך 10, ולא נוצר כלי שאליו אפשר לממש את אותו חזון שאנחנו מדברים עליו.
שאלה: "איך אפשר לסמוך עליך שלא תהפוך את עורך?"
תורה. כל החיים שלי הקדשתי לתורה. אבל זה לא בחירות אישיות שלי. מי שנבחר בו הוא יוביל. המפלגה הזאת תהיה בנויה על אנשים שהשקיעו בתורה. התורה היא שמחזיקה אותנו לא ליפול. שרון היה הימני ביותר. שרון מלך ישראל זה היה שירה בציבור. תוך שנייה הוא שינה את הפנים שלו הוא פיטר את כל השרים של האיחוד לאומי והמפד"ל והכניס לקואליציה מישהו אחר. סגר עניין. כי הוא לא היה אמון על אדני תורת ישראל.
אתמול היתה לי שיחה עם הגיס של ראש הממשלה, ד"ר חגי בן ארצי. הוא אמר לי "הוא לא בנוי לזה, הבן-אדם לא בנוי לזה. אז הוא עושה מה שהוא יכול. עוצר מה שהוא יכול. אין מה להאשים אותו." אז בואו נבנה כלי שיהיה בנוי לחזון הזה.
שאלה: "מצד אחד אני מסכים שחייבים כלי להכיל את זה, אבל מצד שני אולי צריך לקדם קודם שלבי ביניים, למשל פקולטה למשפטים לעיניי תורה. אני מסכים שצריך להראות שתורה זה לא ספר אלא חיים.
תסתכלו על מה שיש זה אדיר. הציבור הדתי לאומי פתח עצמו לישובים ולערים עכו, חולון, פה במעלות, בכל הארץ גרעינים תורניים . פועלים. בכל מקום מכירים ומוקירים את הפעילות שלנו אנחנו נמצאים שם . אנחנו עושים את זה.
וגם מה שאני אומר עכשיו זה לא הצעה של כפייה. זו הצעה של התפקדות, שמקימה מפלגה שמציעה את עצמה לציבור הרחב. הכל זה בהצעה. אחרי בסיס ענק של עבודה של ישיבות ואולפנות, וגרעינים תורניים וכל המערכות, פנים אל פנים, קתדרות באוניברסיטה – כל הדברים האלה צריכים להתפתח ולהתקדם צעד אחד קדימה.
שאלה: "דברים שאני חי זה לא משהו תרבותי"
אתה תרבות. אתה לא סתם אדם פרטי. אתה אדם שתורה נוצקה בו, והיא נוצקה בתוך ארץ ישראל, בצורה מסוימת, ולא במקרה נוצרת ככה. ולא במקרה אכפת לך ואתה הולך לפנים אל פנים, את הדברים האלה אנשים חווים ממך, והם חווים את זה ממך לא בתור משהו פרטי שבא אליהם אלא בתור תרבות . ומזהים את זה. אל תקטינו את עצמכם. אתם אנשים גדולים. אנחנו אנשים גדולים שמזהים את הגודל הזה ומעריכים אותו. תדעו לכם מעריכים את זה ולא בתור אדם פרטי סתם, אלא מעריכים את זה בתור תרבות כללית, אז בואו נלך על זה. פשוט נקדם צעד קדימה.
שאלה: "אני עכשיו רוצה לעזור לך להצטרף אליך. אני מסכים איתך"?
בשלב הראשון – לפקוד אנשים. איך עושים את זה? פשוט מדברים איתם.
שאלה: "ובאופן טכני, איך אני מצטרף אליך?"
הקמנו דף התפקדות אינטרנטי לצורך ההתפקדות ל"ישראל ייעודית", הדף מחבר אותך גם לדף העמדה וגם לדף ההתפקדות.
ניתן להכנס דרך חיפוש בגוגל "ישראל ייעודית" או לאתר של "תנועה לתורה מנהיגה" ומשם יש לינק שמחבר לדף ההתפקדות.
כמו כן יש באתר ובדף ההתפקדות אפשרות לפניה דרך המייל למערכת, או פניה אישית אלי בתור היוזם לשאלות וכדומה.
לצפייה בוידאו (מתוך האתר של ישיבת מעלות) – לחץ כאן
להורדה כקובץ שמע (מתוך האתר של ישיבת מעלות) – לחץ כאן
לדף ההתפקדות – "ישראל ייעודית" – לחץ כאן
תודה רבה לבועז דרומי על ארגון השיעור והעלאת הדברים בכתב.
אם ברצונך ליצור קשר על מנת לארגן שיעור/חוג בית באיזור מגוריך, צור קשר במייל:
<–>