פרשת נוח מתמיהה בהרבה מובנים.
אנחנו רגילים לחיות על סיפורי המבול, סיפורי התיבה ואפילו סיפור היונה תופס אצלינו גם כן חלק בחיינו כאשר מלמדים אותנו עוד מהגן מדוע צריך להתנהג יפה ולא להיות רשעים ועד כמה אנחנו רוצים שתהא יונה עם עלה של זית.

אבל – האם פרשת נוח באה לחנך אותנו איך להתנהג אחד כלפי השני?

האם אפשר לתפוס את סיפורי התיבה באופן פשוט כ"כ?

 

שוב יש לציין שהשאלות לא באות לפקפק ח"ו, אלא להגדיל תורה ולהאדירה:

 

1. איזה מן עולם הוא זה אשר לא רק בני האדם אשמים בהשחתתו/נושאים בעונש אלא גם האדמה והחיות?
(כפי שאומר רש"י: "כי השחית כל בשר – אפילו בהמה חיה ועוף נזקקים לשאינן מינם" וכן לגבי הארץ – "את הארץ – עם הארץ שאף ג' טפחים של עומק המחרישה נמוחו ונטשטשו").

 

2. התורה נותנת לנו מידות מדויקות של התיבה:
 "שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ" (בראשית ו', טו).
בתרגום למטרים, אורך התיבה הוא 150 מטר, רוחבה הוא 25 מטר וגובהה הוא 15 מטר.

 

א) איך כל החיות בעולם נכנסו לכזה שטח קטן? (תחשבו על חיות גודלות + מרחב מחיה מינמאלי, פיל, ג'ירפה, היפופוטם ועוד חיות גדולות שלא חסר…) ועוד, יש להכניס זוגות מהחיות הטמאות ושבעה שבעה מהחיות הטהורות!

ב) איפה היה מקום לכל האוכל של כל החיות האלה לתקופת שהיה כ"כ ארוכה (אוכל תופס הרבה יותר מקום מאשר גודל החיה)

ג) מדוע הקב"ה אומר לנוח איך לבנות את התיבה, מאיזה חומר לצפות אותה, באיזה מידות, לעשות חלון ושיפוע – האם נוח לא יכול לחשב או לעצב לבד?

ד) אנחנו מכירים הרבה ציורים שעשו לתיבה – מדוע אף אחד לא דומה למשנהו? (ומה יש לכולם עם הג'רפה שהצוואר שלה מציץ מהחלון?!)

ה) איך שרדו הצמחים את המבול?

 

3. "והמבול היה מים על הארץ… ויהי הגשם על הארץ… ותרם התיבה מעל הארץ… ויגברו המים וירבו על הארץ… והמים גברו מאוד מאוד על הארץ… חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכוסו ההרים… ויגברו המים על הארץ" – כל כך הרבה פסוקים שאפשר לתמצת ב 2 מילים – היה מבול.

מדוע התורה מדגישה כ"כ את התהליך? האם התורה לא אמורה להמעיט במילים? מה בא הדבר ללמדנו?

 

4. מוכר הסיפור כאשר נוח שולח את העורב והלה מסרב לעזוב את התיבה בגלל שחשדו על בת זוגתו (רש"י וכן מסכת סנהדרין דף קח ע"ב) – איך ייתכן שעורב חושד באדם על מעשים עם בת זוגתו? איך ייתכן שנוצר ביניהם ויכוח – וכי עורב יכול לדבר? (עפ"י הגמרא).

 

5. מדוע כ"כ דחוף לנוח לשלוח עורב או יונה כדי לראות האם קלו המים – הוא לא יכול לחכות עוד שבוע שבועיים ולראות בעצמו? (הרי בהתחלה הוא שולח את היונה והיא חוזרת, ולאחר שבוע הוא שולח אותה שוב)

ועוד, האם אפשר לומר שנוח היה סקרן לדעת מתי כלו המים? הרי גם ככה הוא יכול לצאת מהתיבה רק מתי שהקב"ה אומר לו…

 

6. מדוע מצווה הקב"ה "פרו ורבו ושירצו בארץ ורבו בה"? (ולא רק פעם אחת) הרי לכאורה מצווה זו כבר נאמרה בעבר, ועוד, ברור ומובן מאליו שכעת יש מחסור באנשים בעולם ולא סתם הציל הקב"ה גם גבר וגם אישה – כל אחד היה מבין את המשימה המוטלת עליו, להמשיך את קיום האדם בעולם, אף ללא ציווי מפורש מהקב"ה.

 

7. מה בא ללמדנו סיפור הכרם שנטע נוח מיד בצאתו מן התיבה, ושתייתו לשכרה לאחר מכן?

 

לבנתיים אלו הם השאלות שראיתי לנכון לשאול על הפרשה – כל מי שיש לו להוסיף, ניתן לעשות כך דרך "הוספת תגובה" הנמצאת בתחתית הדף.

 

כמו כן, יש לציין שנית שלחלק מהשאלות המופיעות כאן ניתן למצוא תשובות וביאורים בשיעורים הקוליים ובמאמרים המופיעים באתר.

 

מתניה דויטש.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *