פעם היה איש סוד ונסתר גדול, שהיה מתעסק
בחקלאות. היו לו מספר שדות וכרמים, והוא היה משקיע בזה מספר שעות ביום.
היו אנשים מאותו הכפר של אותו איש סוד
שהסבירו, שהסיבה שעשה כך היה בשביל לקרקע את עצמו. בגלל שהוא היה איש עומק וסוד
הוא היה חייב "קונטרה", הוא היה חייב איזושהי אחיזה במציאות, כדי שיהיה
לו קישור לעולם הזה. אם לא היה נוגע בחיי שעה מעט, הוא היה פשוט מרחף לו לעולם
אחר, לשמים. הוא לא רצה להיות תלוש. כך סברו רוב אנשי הכפר.
היו אנשים אחרים בכפר (הזקנים יותר),
שהסבירו את ההתנהגות הזאת בצורה שונה:
בגידול של השדות הוא ראה את כל עולם
הסוד שלו מתממש. זה לא היה מנותק ממה שהיה איש סוד. דווקא בחקלאות הוא זיהה את כל
פנימיות עולמו ואת סודותיו מתגשמות ומתיישבות בצורה הכי מושלמת. ממש כמו כפפה ליד.
דווקא במציאות הכי פשוטה ולא נגועה במלאכותיות ונגיעת בני אדם ותרכובות שונות (כמו
בעיסוקים אחרים של עולם הזה) היו מתיישבות כל הסודות באופן מושלם.
וכך גם בדרכי לימוד:
רוב האנשים בכפר סברו כך:
יש לימוד פנימיות וערכים של סודות התורה
שהם "נתפסים" על מקורות בנגלה. הם באמת תלושים מעולם הזה, אלא שיש להם
איזשהו דיוק בנגלה או על פי איזה סעיף בהלכה. זה עוזר להם להיתפס מבלי לרחף לגמרי.
אין זה באמת פשט הכתובים, זהו רובד נסתר יותר מאשר הפשט.
האנשים הזקנים של הכפר סברו אחרת:
"פנימיות התורה" והערכים
העמוקים ביותר של התורה הם לא מנותקים מהפשט בכלל. הפוך לגמרי. בהבנת הערכים
הנסתרים ייותר מתבהר כוונת הפשט הפשוטה ביותר. בתוך הלשון המדויקת ביותר של פשטי
הכתובים נחשפות המשמעויות הכי עמוקות שיש. בשלב הזה, זה כבר מפסיק להיות בגדר
"סוד". כל הסיבה שהוא היה סוד ופנימי היה בכך שהיה נסתר מהעין. חשיפה של
משמעויות אלה בפשט הנגלה כבר הופך אותם להיות חלק מעולם הזה לגמרי. כמו בחקלאות
שזה המציאות הכי פשוטה והכי "פשטית" שיש בעולם, כי זה עולם הטבה ויש לו
כללים וצריך להשקיע, זה נראה ויש תוצאות גלויות, כך גם בדרכי לימוד. בכך אנחנו
הופכים את כל המציאות הפשוטה שלנו להיות מעניינת יותר. ,עולם הזה" שלנו (וכל
מה שזה מבטא) מקבל מימדי עומק.
וזהו הסוד בפשט.