את רוב האנשים בעולם ניתן להכניס
לסטיגמה מסויימת. אפשר בקלות לקטלג בנאדם ולשייך אותו לציבור, חברה, ישיבה, סגנון
ואופי. למעשה הקטלוג הוא בדרך כלל נכון. אנשים כן רוצים להשתייך לאיזושהי סטיגמה.
מה גורם לתלמידי שמינית לבחור ישיבה? מה גורם לאנשים לבחור מקום מגורים? הם החליטו
שמדבר אליהם ומגניב אותם ומתאים להם להכניס את עצמם לתווית מסויימת. זה ממש נוח
וכייפי ומתאים. כל מקום שאתה הולך, כל טרמפ שאתה תופס אתה ישר מייצג, אוהבים אותך.
אתה שוחה בתוך קונצנזוס מסויים. אתה נהנה מהמסלול ו"פוזה" שכבר סללו בשבילך.
יש כאלה אנשים שהם יותר עצמאיים. הם מעל
הסטיגמות. הם לא מקשיבים למה שאחרים מכתיבים להם (או שהם יודעים לקחת קצת מכל
העולמות). הם חיים במסלול וסגנון משלהם. אם הם בטעות יתקרבו לסטיגמה מסויימת או
לקטלוג של חברה הם יעשו "דווקא" כדי שיהיה שינוי וישמרו על ייחודיותם.
ויש את הפסגה- אלה הם האנשים שיוצרים את
הסטיגמות. מי הם יוצרי הסטיגמות? אלה הם אנשים שמתחילים דרך חדשה שהיא שונה, מוזרה
ואמיצה. דרך שהיא לא מתקבלת בקונצנזוס. על ידי השקעה רבה, עמל, זמן ומסירות הם
מצליחים ליצור "תרבות חדשה", מן "פוזה" כזאת. יוצרים קטלוג
שכבר רבים יכולים "להצטרף" ולחסות בצילו. כמו פרסומאים בעולם השיווק שהם
קובעים את הטון ומחליטים מה אנשים יאהבו ומה לא. הכי קשה זה לקחת מוצר חדש ולשווק
אותו ולהעלותו לשוק ולקהל. הם יוצרים מותג. כמו שקוקה קולה זה מותג. מי לא אוהב
לשתות קוקה קולה? זה אפילו מגניב לשתות קולה, זה מקובל (בודאי יותר ממשקאות
אחרים). כך גם בזירה הפוליטית. קבוצת מיעוט יכולה לסלול דיעות בציבור. מפלגת מרץ
שדיברו על מדינה פלסטינית לפני שנים היו הזויים וזה היה כנגד הקונצנזוס. כיום ניתן
לדבר על מדינה פלסטינית וזה נחשב הרבה פחות מטורף, נהיה יותר
"מיינסטרים". זה גם סוג של יצירת סטיגמה.
ליצור סטיגמה בעניינים פשוטים זה דבר
אחד, זה לא כזה קשה. הענין הכי שווה (וגם
הכי קשה) זה יצירת סטיגמה בתחום האידיאולוגי ובתחום התורני. בהתחלה אתה מיעוט
והזוי קצת, זה רעיון משונה, זו התנהגות מוזרה. קשה להסביר לאנשים מה הקטע שלך כי
זה עוד חדש, אין עדיין סטיגמה. בסופו של דבר זה משתלם. "יוצר הסטיגמה"
פותח צינור שפע לקהל הרחב, הוא מביא טובה
לעולם. אחר כך הוא מאפשר לאנשים רגילים פשוטים ליהנות מהדרך שהוא סלל.