דו"ח גולדסטון הינו סמן נוסף לתהליך עקבי המלווה
אותנו כבר שלשים שנה מאז הסכמי קמפ דויד.
מהלכים אסטרטגיים אינם נעצרים מעצמם. אם הסכמנו לכך
שגבול שאיפתנו היא מקלט מדיני כעם בתוך קהילת העמים, הרי רצון העמים ותפיסת עולמם יכריח
אותנו לבסוף להגיע אל היעד המוגדר על ידם.
הגדרת חלקים ממבצע עופרת יצוקה כ"פשע מלחמה"
אינה קביעה מקרית ואף לא נקודתית אלא נובעת כולה מן התפיסה הבסיסית שאינה רואה
זכות מהותית שלנו על הארץ וקל וחומר שלא על הר הבית. הזכות היחידה הניתנת לנו מכוח
האומות הוא אך ורק זכות לבית לאומי מפני רדיפות העמים. זכות זו אינה עומדת מול
שאיפות החמאס מצד אחד ומול מצב התושבים בעזה מאידך. על כן היא קורסת במאבק מולם ומציגה
אותנו כפושעי המלחמה.
דו"ח גולדסטון אינו פותח מהלך חדש. הוא רק מציב
שלב נוסף, עליית מדרגה משמעותית בתהליך כפיית קהילת העמים את רצונה על ישראל שתביא
לאיזוק הדוק הרבה יותר של מנהיגי ישראל לדרך אותה היא מתווה.
דו"ח גולדסטון מוריד את ההתמודדות והעימות מול
רצונה של קהילת העמים לרמה האישית ביותר. מנהיג שלא יתכופף לממש את חזון העמים כפי
תפיסתם, עלול למצוא את עצמו נעצר בגופו ממש באחד ממדינות אירופה על בסיס תלונה
אישית באותה המדינה. החשש והפחד אינם נשארים בקנה המידה הלאומי, עם כל הגב והתמיכה
הקיימים מכוחם, אלא חודרים לרמה הפרטית האישית של המנהיג, שם הוא עלול למצוא עצמו
בדד מול תא המעצר.
תגובת מנהיגי ישראל, מול האיום שהתעצם מאוד לאחר דוח
גולדסטון מראה שאכן השיטה עובדת. הפאניקה האוחזת את מנהיגי ישראל מוכיחה זאת. לא
נושא משרה אחת ולא שניים, ברחו ממדינות בהם שהו לאחר שהוזהרו כי עומד לצאת נגדם צו
מעצר. הם לא הרגישו מוגנים תחת מטריית ההגנה הלאומית של מדינת ישראל.
ההשלכות מתהליך הורדת רמת האחריות, ההתמודדות והעימות
מן הרמה הלאומית לרמה האישית הן חריפות ביותר.
כל אישיות ישראלית שתצטרך להחליט על מהלך אסטרטגי או
אפילו טקטי, תצטרך לקחת בחשבון שמעשיה יכולים להיות מוגדרים משפטית כ"פשע
מלחמה" והיא עצמה כ"פושע מלחמה". אין ספק שברמת חשיפה וסיכון שכאלו
רמת המוכנות האישית לקביעת החלטות הרות גורל הולכת לרדת באופן דרסטי.
אם עד עתה לא היו
מסוגלים מנהיגי ישראל החמושים בכוח לאומיותה של מדינת ישראל, לעמוד על האינטרסים
המהותיים שלה ולקבוע את דרכם על פי חזונה ההיסטורי, הרי עתה כשרמת ההתמודדות והלחץ
חודרים לרמות הפרטיות והאישיות ביותר, אין ספק שלא יוכלו לעמוד בכך על אחת כמה
וכמה. טווית קורי הכפר הגלובאלי, לא תותיר בררה בפני מנהיגי ישראל אלא לישר קו עם
דרישות מדינות אירופה וארצות הברית עד להקמתה של מדינה פלסטינאית וויתור על הר
הבית. מהתוויית מדיניות וחתירה למימוש חזון, ימצאו עצמם מערכות השלטון והמשפט בארץ
עוסקות בהדיפת תביעות וצווי מעצר למיניהם במדינות השונות על כל תגובה שלא תבוא מול
הישויות הקמות עלינו מכיוון עזה, יהודה ושומרון ועד לחיזבאללה בצפון.
היכן עומדת הציונות הדתית ומנהיגיה מול התהליך הזה?
אין ספק שבמצב הנתון, יכולת השפעת הציונות הדתית אפילו
רק לתחזק את הקיים (שלא לדבר על מימוש חלום ארץ ישראל השלמה) יורד למקום השואף לאפס. כבר כיום אנו עדים לכך כי לכל
גורמי קואליציה ואף בתוך הליכוד עצמו אין את היכולת לעצור את הסחף המביא כבר עתה
להקפאת הבנייה בהתנחלויות שהינה יריית פתיחה להקמתה של המדינה הפלסטינאית. הקפאת
הבניה בהתנחלויות נחשבת בשלב זה אחד המחירים הנמוכים ששולמו על מנת לשמר את מעמד
מדינת ישראל בקהילת העמים. יכולת השפעת הציונות הדתית במצב הנתון עתה, כשמנהיגיה של
ישראל מאוימים אישית בתביעות ומעצרים תלך ותקטן עוד יותר מכאן והילך.
חוסר האונים הזה שרק מעמיק עם הזמן, מוביל לצערנו את
מנהיגי הציבור הדתי לאומי לעיסוק בהצלות בקנה מידה מקומי. פיצוי לישובי יהודה
ושומרון על הקפאת הבניה, עיסוק בוועדה לעקורי גוש קטיף ומפעם לפעם טיפול ב"עֵז"
התורנית המוכנסת לדירת הציבור הדתי לאומי, ומעמידה אותו על שתי רגליו האחוריות, עד
להוצאתה (חרב
ביטול תקציב השרות הלאומי וכן הלאה…).
מצב זה לא אמור להשתפר גם אם יתאחדו המפלגות הדתיות
הלאומיות. הבעיה היא אינה גודל המפלגה, אלא המטרות והיעדים שהיא אמורה לקדם. מטרות
ויעדים אלו אינם אפשריים למימוש על בסיס "מאזן האימה" שייצר דו"ח
גולדסטון שימשיך ויאפיל על כל קואליציה אשר תהיה בראשות אחת מן המפלגות הציוניות
החילוניות. אין לנו גם מה לקחת דוגמא מהצלחות המפלגות החרדיות להגשים את רצונות
בוחריהם. אין להשוות את דרישות ומטרות הציבור החרדי שהינן סקטוריאליות ואינן
מתנגשות עם חזון קהילת העמים הנכפה עלינו כגיגית. מספיק היה לשמוע את דברי הרב
אלישיב בפגישתו עם שמעון פרס בדבר איסור העלייה להר הבית בכדי להבין זאת.
אז איך אנו צריכים להתייחס ל"מילכוד גולדסטון"?
זה תלוי רק בנו!
אין הוא חייב להפוך את חלום הנביאים לחלום באספמיא. הוא
יכול להוות קרש קפיצה להצגת חזון ויעדים באופן עצמאי שעתה ברור יותר מתמיד שלא
ניתן להוביל אותם דרך אותם מחנות פוליטיים המושתתים על האמונה ב"מקום תחת
השמש". יהיו גדולים כמה שיהיו, הם אינם מסוגלים להגיע אל היעדים הללו.
נעשה לעצמנו טובה גדולה, אם לאחר מפח הנפש שחווינו
ממנחם בגין, בנימין נתניהו אריק שרון ושוב בנימין נתניהו נצליח סוף סוף להבין כי
הניסיונות להגיע ליעדנו דרך ה"אח
הגדול" שמן הציונות החילונית, לא יצליח! תוך כדי ציפייה ואשליה בכל פעם מחדש,
הולך כוחנו ומתדלדל. המעמד, האומץ ואפילו התקציבים הולכים וקטנים. ככל שנמתין,
היכולת שלנו לבצע את המהפך הנדרש תקטן עוד יותר.
אולם אם יהיה בנו את האומץ להציג את האלטרנטיבה לחזון
"קהילת העמים" (או "מזרח תיכון חדש" אם תרצו) בעצמנו על פי אמונתנו, גם אם מהלך שכזה
יוביל בתחילתו לבידוד ואף החלשת כוחנו האלקטוראלי, ההתעקשות והעקביות יובילו בסופו
של דבר לכך שהמתווה אותו נוביל יהיה זה שיחיל אל תוכו את הציבור הכללי כולו,
בתחילה מתוך הטעם המר, האכזבות והכישלונות מחזון "קהילת העמים", ולבסוף
גם מתוך בניית אמון אמיתי בתכני החזון שנוביל.
הרב שמעון
אור
ראש תנועה לתורה מנהיגה
וראש גרעין "יובלים" קרית יובל ירושלים
054-4862496