רק לטוענים לכתר

רק לטוענים לכתר!

הזכות להלחם על עקרונות

מתי נוצרת הזכות להילחם ולחיות על פי עקרונות בלי שהדבר יחשב מעשה ילדותי שאינו עומד במבחן המציאות?

האם לאחר שנים רבות בהם "נעטפו" העקרונות התורניים שלנו בעטיפות ביטחוניות ואחרות, הגיעה העת להלחם על נושאי ה"ליבה" העקרוניים בלא כיסויים חיצוניים?

המאבק על מגרון ובמקביל המאמץ להגיע לרשימה מאוחדת לכנסת של הציבור הדתי לאומי, חושפים אותנו פעם נוספת לדילמה הידועה והקשה (אותה העלה הרב גדי בן זמרה בשבוע שעבר ביחס למגרון – עיתון בשבע פרשת שופטים) – האם להילחם על העקרונות התורניים המנחים אותנו, גם במחיר איבוד מעשי בשטח של הישגים שהשגנו במאמץ רב של שנים, או להעדיף מגמה של התפשרות עקרונית שתאפשר קיום מעשי של אותם השקעות ענק ואולי אף קידומם?

הדילמה כמובן אינה מצטמצמת רק לעניין מגרון, היא שייכת בכל התחומים בהם השקיע הציבור הדתי לאומי את נשמתו, אם בחינוך ואם בהתיישבות.

שאלה זו הולכת להיות גם השאלה הגורלית בבחירת הדמויות שאמורות לייצג אותנו ברשימה המאוחדת של הציבור הדתי הלאומי בכנסת.

האם היא תהיה בעיקרה בנויה על בסיס אנשי מעשה שעיקר מטרתם לקיים את מה שהושג עד עתה, או ב"אנשי עיקרון" הרואים את העמידה על העקרונות כגורם הבניין המהותי שבלעדיו כל הישג מעשי הוא זמני ואינו בר קיימא.

נראה, שתהליכי העקירה שחווינו מימית דרך גוש קטיף ותוכנית הגירוש המיועדת לשומרון, בנימין ויהודה אכן מלמדים שדברי הרב בן זמרה על קריסת שיטת ה"עובדות בשטח" נכונים, ועתה הוא עת מאבק על עקרונות חייה של מדינת ישראל.

אולם כשאנו רוצים לעבור לסוג מאבק אחר ואופני תגובה אחרים מאלו שהתרגלנו להם עד עתה, אנו צריכים להתאים את עצמנו לרמת סף המאפשרת סוג כזה של מאבק.

מי אלו שלהם ניתנת הפריבילגיה להתמודד התמודדות חזיתית של עקרון מול עקרון?

מי אלו שאינם נצרכים להסתיר את מגמות חייהם במעשים הניתנים להתפרש לשתי פנים?

רק אלו הטוענים לכתר!

רק אלו החותרים להנהגת הציבור כולו, יכולים להטביע את עקבות עקרונותיהם בדרכים הציבוריות.

הדרך שמציע הרב בן זמרה – התנגדות לפינוי מגרון ומאזן אימה כדוגמת עמונה + סירובי פקודה, הם כלים קטנים מידי מכדי להחיל את דרך הפעולה העקרונית.

פעולות שטח הינן פעולות מצומצמות מכדי להעלות את עקרונות החיים המנחים אותנו לרמת התמודדות אמיתית מול הנהגת מדינת ישראל כיום. על כן בדרך התמודדות שכזו, מול המערכת השלטונית והמשפטית, סופה של ידינו להיות על התחתונה.

עמידה עקרונית אמיתית חייבת להיות מובלת דרך הראש ומשם לרגליים. על כן היא חייבת להתחיל בחתירה לשלטון ובהצבת אלטרנטיבה לשלטון הקיים.

מעשים, התנגדויות ואפילו סירוב הפקודה (במצבים הקיצוניים) יכולים להיות רק כלי עזר למהלך שכזה, אך לא במקומו.

רוח הקודש – רוח ה' הלובשת את האדם להנהיג

אותה רוח הקודש שהייתה חסרה במפגש המשולש שבין הרב אברהם שפירא, הרב גדי בן זמרה וזמביש ושמנעה את הרב שפירא מלהכריע באיזו דרך לנהוג ביחס לחוות מעון לפני עשר שנים (כציטוט הרב בן זימרה מדברי הרב שפירא אז – "כדי להכריע ביניכם צריך רוח הקודש…לי אין רוח הקודש…") היא חוסר היכולת להביא את עקרונות התורה מרמה של בנייה נסתרת (או התנגדות גלויה), לרמה של לקיחת אחריות על הכלל כולו והצהרת מנהיגות.

כשמהלך זה לא נעשה, העקרוניות לא פורצת משלב ההתנגדות לשלב ההובלה והשלטון, והאש מן ההדיוט לא מודלקת, אזי רוח הקודש אינה שורה. במצב שכזה, רשאי ואף מחויב זמביש ובצדק להלך בדרכו  – לדאוג שה"עובדות בשטח" היקרות כל כך ימשיכו להתקיים.

שפן שמן אינו הופך להיות מלך החיות

אותה אמירה ביחס לשאלת ההסכם במגרון נכונה אף ביחס לתהליך איחוד מפלגות הימין.

איחוד המפלגות אכן מגדיל את "מותני" המפלגה המאוחדת מכוח החיבור שבין הזרמים השונים. אולם בסופו של דבר גם תוצר האיחוד נשאר באותה מתכונת בסיסית שהייתה לכל המפלגות המרכיבות אותו – מפלגת "לוויין" שאין בכוחה לממש את חלומה של הציונות הדתית, אלא לשָמֵר ולהציל את אותן "עובדות שטח" שנבנו בעמל רב במשך שנות דור.

במצב הפוליטי כיום, אין למפלגה שכזו שום סיכוי אלא אם כן תמכור את נשמתה למגמות הפרגמאטיות בהן אוחזות אחת מן המפלגות הגדולות (לצערנו כבר לא ניתן אפילו לומר "מפלגות הימין", כיוון שדבר שכזה כבר לא קיים).

גם פה, רק שינוי דראסטי ממצב של מפלגת לוויין למפלגה הטוענת לכתר השלטון, מציבה מועמד ומוכנה לקחת אחריות מלאה במימוש חלומותיו של עם ישראל, תוכל לאורך זמן ליצור שינוי יסודי של מעמדה בקרב הציבור הישראלי.

כל ניסיון להציג מצע מעודן שמטרתו "לפזול" כלפי הציבור החילוני, ידחה בשאט נפש ובוז מצד כל הציבור כולו, הכמה להכרעה עקרונית ביחס לדרכה של מדינת ישראל.

הצעתי היא איפה, אכן להתרומם לעבר האחיזה העקרונית בחיים, אולם בדרך של נטילת אחריות כוללת למנהיגות המדינה, תוך הצהרה ציבורית גלויה על כך.

המהלך הרלוונטי ביותר במציאות הקיימת היא התאחדות כל הגורמים שעקרונות התורה זורמים בעורקיהם ושנקעה נפשם משיטת ה"עובדות בשטח", לפעול לכך שאותה מפלגה דתית לאומית מאוחדת הנבנית עתה תגדיר את יעדה המרכזי כאלטרנטיבה להנהגת המדינה וזאת בדרכים הבאות.

• באם מרכיבי הרשימה לכנסת יהיו אנשי ציבור, לפעול לכך שהרכב אנשי הציבור יהיה כזה המאמין בדרך זו.
• לאחר בחירת אותם אנשי ציבור, לפעול אצלם שרשימת הנבחרים שיבחרו יהיו מאילו המאמינים בשינוי שכזה ביחס למפלגה הנבנית.
• להחדיר מגמה זו בקרב הציבור הרחב במיוחד הנוער והצעירים, על מנת שבעתיד כשבחירת נבחרי הכנסת שלנו תעשה על ידי בחירה ישירה ולא על ידי וועדה מסדרת, תכריע מגמה זו את ההרכב הפרסונאלי של הרשימה. 

רק פעולות ברמה הזו, יביאו לכך ששינוי דפוסי התגובה שלנו בשטח, יהיה להם על מה לחול, ולא ילכו לאבדון.