"הכל תלוי בך, טול מקל וְהַך על קָדְקֳדָם. דַּבָּר אחד לדור ולא שני דַּבָּרִין לדור" (רש"י דברים לא ז')
שוב נוכחנו לדעת, איך מסוגל הציבור שלנו להתגייס להפגנה מפוארת רבת משתתפים, תוך התרעה של ימים ספורים. בזמן קצר ביותר, הצליחו גם אמני הקולנוע שבינינו, להעמיד סרט אימים מרשים על אירועי עמונה.
אולם כמו גם בהפגנות הקודמות, גם עתה ננסה לבחון מהו היעד אותו אנו מסמנים כמטרה.
היעד שנבחר בהפגנה זו כמטרה היה – ועדת חקירה.
ועדת חקירה שתחשוף את האמת!!
ועדת חקירה???… ממי?!
ועדת חקירה – מאותם אלו שאינם רואים בעיה בכך ששרון הנבחר על בסיס מצע הליכוד, מממש את מצע מר"ץ.
ועדת חקירה מאותם אלו המגרשים אלפים מחבל ארץ פורח, ומחריבים אותו ללא כל תמורה.
ועדת חקירה מאותם אלו הקובעים שאין זכויות אזרח למתנחלים ביהודה שומרון ועזה.
ועדת חקירה מאותם אלו המפקירים את המגורשים לגורלם, בלא בתים מתאימים וללא עבודה.
ועדת חקירה מאותם אלו שהחוק הוא נר לרגלם, אבל לא המוסר.
באמת חברים! בשביל זה לבזבז כל כך הרבה כסף!?
אין ספק, שביחס למחיר הדמים העצום שנגבה מן הציבור שלנו בעמונה, הרי שהתמורה שדרשו הדוברים בהפגנה, אינה יכולה אלא להביא לגיחוך.
האם לכך התכוונו הצעירים הרבים שהתאספו על הגגות ועל הטרסות?
האם זאת המטרה שלמענה אנחנו נלחמים?
בלא מנהיג
מי שמתבונן טוב על האירועים, יכול לראות שאותה אידיליה כביכול, ששרתה בין הציבור הצעיר שמתחת לטריבונה שבכיכר ציון, לבין מנהיגיו כביכול שמעל הטריבונה, אינה אלא חזיון תעתועים שבינה לבין המציאות אין כל קשר. אין ספק שאופי המאבק בעמונה, אינו פרי גידוליה של המשטרה בלבד. הנחישות במאבק וההכרה שרק על עצמנו אנו יכולים לסמוך, עלו בכמה וכמה מדרגות ביחס למה שהיה בגוש קטיף, מכוח הצעירים הרבים שהגיעו לעמונה.
מי שהיה מצוי בנבכי המשא ומתן בלילה שלפני הפינוי ועד לבוקר שלמחרת, יודע גם יודע שרוב אנשי הציבור, חברי הכנסת והרבנים שהיו על ההר, הסכימו עם ה"פשרה" שנרקמה על ידי עסקנים שונים, ושעל פיה "יפרקו" מועצת יש"ע את הבתים ו"יעבירו" אותם למקום אחר. במילים אחרות, רוב רובם של מייצגי הציבור שלנו כביכול, הסכימו להרוס בעצמם את מבני הקבע בעמונה, תוך הסתתרות מאחורי הניסוח "העברת הבתים למקום אחר".
אין ספק, שלו היה אולמרט או הבג"צ מקבלים הסכם זה, הרי שתהום עמוקה הייתה נפערת בתוך הציבור שלנו בין "מנהיגיו" לבין מיטב הנוער והצעירים.
אכן, אם צריכים היינו להתכנס בציבור רב לאחר אירועי עמונה, נראה שלתפילת הודיה צריכים היינו להתכנס, להודות להקב"ה שנתן סכלות כה רבה באולמרט ובבג"צ, וכך מנע קרע בל יתואר בתוך הציבור שלנו.
אולם גם כך משמעות הדבר היא קשה – ללבה הפורצת עתה מהר הגעש האינטואיטיבי של הדור הצעיר, אין יד בוגרת שתנתב אותה לערוצים שיניבו פירות אפקטיביים לעתידנו ולעתידה של מדינת ישראל כולה.
הדברים שלהלן ינסו לעצב קו שכזה.
" דַּבָּר לדור"
אם כל האירועים עד לאירועי עמונה לא הצליחו להביא אותנו למסקנה הברורה, באו אירועי עמונה והדגישו לנו שההתמודדות שלנו מול המשטר הקיים אינה התמודדות מקומית, אלא היא נובעת משוני מהותי בין תרבויות. מדבקת ה"חוקי" וה"סביר" למכות הרצח של השוטרים, היא אותה מדבקת ה"חוקי" על שלטונו של שרון שהפך לאיש שמאל, זו אותה מדבקת ה"חוקי", למעשה הגירוש מגוש קטיף והפקרת המגורשים לגורלם. רק מערכת הנמצאת במצוקה קיומית, יכולה להגיע למצב בו היא מתעלמת מכל מחויבות מוסרית מינימאלית בתפקודה. תחושת הבטן של שרידי הציונות החילונית, היא שמובילה אותם לנסות לקעקע ויהי מה את תרבות התורה שעומדת ומתגבשת מולם בכל אמצעי שהוא. מצוקה קיומית זו היא הנותנת להם את הלגיטימציה לנקוט בכל אמצעי, בכדי לגדוע את ניצני שלטונה של התרבות המתחדשת על אדני התורה. אולם נראה לצערנו, שמה שמרגישים היטב המתנגדים לנו, אנו לא מצליחים להרגיש בעצמנו. במקום שנחוש גם אנחנו במקביל את ההבדל התהומי שבין העולמות, אנו עוד מנסים להתרפק בזרועותיהם של אלו שאינם חפצים בקיומנו התרבותי. אנו עוד מנסים לשכנע את עצמנו שהם אלה שישמרו על עתידנו, במקום שאנו נהיה אלה שייקחו את עתידנו ועתיד עם ישראל עמנו בידנו.
צדק אולמרט בדרך התנהלותו בעמונה. בהרגשתו שהעימות עם המתנחלים הוא עימות על הגמוניה של תרבות, הוא הפעיל את כל כוחו בכדי להכריע את הכף. בתחושתו הפנימית הוא ידע מה שידעו רבותינו ש" דַּבָּר אחד לדור ולא שני דַּבָּרִין לדור" ולכן – טול מקל וְהַך על קָדְקֳדָן" (רש"י דברים לא ז') .
את הכלל הזה, גם אנו צריכים להפנים טוב טוב בראשנו (הפגועים…). אם אנו רוצים להשאיר את מחוזות חיינו על עומדם, אם אנו רוצים להרחיב ולהעמיק את אחיזת תרבותנו בקרב עם ישראל ומדינת ישראל, אנו צריכים להכיר בהפרש הזה שאינו יכול להימחק.
העם תומך בחזקים
אל לנו לפנות אל העם ללחוץ על בלוטות המוסר שלו, הוא לא הכתובת!! הוא יודע מה מוסרי ומה לא, אולם הוא מפוחד מפני העתיד. הוא ייתן את אמונו בכל מי שיָראה חוזק, וייטע את התקווה שהוא יכריע את העתיד בדרכו. אם נתבכיין הוא יירתע מאיתנו. אם נבקש מהשלטון הקיים ועדת חקירה, הוא יבין שגם אנו סרים למרותו של אותו שלטון, ועל כן בו הוא ייתן את אמונו.
אם אנו מאמינים בצדקת דרכנו, אם ברור לנו שאנו יכולים להחליף את השלטון הקיים, אנו צריכים לשדר זאת באופן ברור ועקבי, גם אם המחיר בשלבי הביניים לכך יהיה מחיר כבד.
אנו צריכים להאמין ולשדר זאת גם לציבור, ששלטון שאינו מוסרי גם אם הוא חוקי אין לו קיום, ועתיד הוא לקפד את פתיל חייו במהרה. כוח הנשימה שיש לו עתה הוא אך ורק מכוחנו- אנו הנותנים לו לגיטימציה בפנייה אליו (גם אם בדרישה לוועדת חקירה) ובניסיון חבירה אליו (בקואליציות שנות). אם נשדר שבתנאים מסוימים (ולא משנה אילו תנאים), אנו ניכנס לקואליציה עם מפלגת קדימה או אפילו עם בנימין נתניהו (שהצביע בעד הגירוש מגוש קטיף), אנו במו ידינו גודעים את הענף עליו אנו יושבים, וחונקים את ההזדמנות שנתנה לנו להציג אלטרנטיבה מוסרית וממילא שלטונית למדינת ישראל.
נכון, המחיר בהישארותנו מחוץ למעגל הקואליציוני הוא גדול. אולם זהו ההבדל המהותי שבין ציבור סקטוריאלי לציבור שהוא אליטה מנהיגה. יש לנו את הכוח להחזיק מעמד, גם בלא התמיכות הקיימות בתנאים של קואליציה, שנים רבות. אמנם מצב שכזה אינו קל, אולם אנו נעמוד בכך וילדינו יהיו גאים בנו.
או כל הקופה או לא כלום
אל נשלה את עצמנו. התנגדות הצעירים לגזרות הגירוש העומדות להתקבל בהמשך, אינה יכולה לגבור על צה"ל ועל מדינת ישראל, והיא גם לא אמורה לעשות זאת. אותם אלו המנסים לשדר זאת לצעירים מאבדים את היזע, הדמעות ודם הצעירים לריק. ההתנגדות הפעילה למעשי הגירוש, אמורה לתת רוח גבית ליצירת מוסר ושלטון אלטרנטיביים. התנגדות ועמידה נגד, חייבות לעולם להעמיד אלטרנטיבה, שאם לא כן לא יעיז הציבור לתמוך במגמה שאין לה עתיד.
אנו צריכים להכיר ברוח הנושבת לנו מהחרבת גוש קטיף, צפון השומרון ומעמונה. אופי ההתנהלות השלטונית מרמת בית המשפט העליון ועד לרמת השוטרים בשטח הוא כזה, השולל את הייסוד המוסרי לכל המשטר הנוכחי במדינת ישראל. גם אופי ההתנגדות משדר על הגל הזה. על כן אנו חייבים לתת לעם ישראל תחליף במקומו. ה"משחק" הוא אם כן על כל הקופה או לא כלום.
ברור שתהליך הפיכת ציבור שלם לאליטה השלטונית של מדינת ישראל, אינו תהליך פשוט. יהיה צורך לעצב באופן מקצועי את התדמית, שלנו כמובילי החברה בישראל ברמה הפוליטית. אנו נצטרך ליצור מהפך חינוכי ומחשבתי בקרב הנוער שלנו שחונך עד עתה לשותפות, ועתה הוא נדרש להובלה. אנו נצטרך להפיק תוכניות תורניות וחינוכיות, שילמדו את הנוער להגדיר את המוסר והתודעה התורניים, ואת משמעות ההבדל בין מדינה המושתתת על מוסר לבין מדינה המושתתת על "חוק".
אנו נצטרך ליזום פרויקטים לשיפור פני החברה בישראל ברמות לאומיות, ולטפל בהם כגורם הכוח האלטרנטיבי לשלטון הקיים. לשדרג את מערכות הגרעינים התורניים שלנו משָרָתים של האליטה השולטת כיום במדינת ישראל, העוסקים בעיקר בחסד ובהפצת תורה, לגורמים מרכזיים העוסקים בנושאים קיומיים כגון מציאת מקורות תעסוקה, וכו' נושאים בהם עסקו בהם עד עתה רק גורמים ממשלתיים. בכך ניצור תשתית חברתית רחבה לקראת עלייתנו לשלטון (תוכניות בעניין נמצאות באתר תנועה לתורה מנהיגה).
מערכת משפטית תצטרך לקום על ידנו, שתפקידה יהיה ליצור את התשתית המשפטית לשינוי מגמת מדינת ישראל מ"מדינת חוק" ל"מדינת מוסר". במסגרת זו יהיה תפקידה גם לאסוף ראיות כנגד ההתנהלות הפושעת של הרשות השופטת והמבצעת במדינת ישראל, שפעילותם על פי ה"חוק" עומד אף כנגד המוסר האנושי הבסיסי, ק"ו התורני. מערכת זו תחשוף לציבור הרחב את חקירותיה, תוך הדגשת תכנון הבאתם לדין של האשמים בבוא העת. תחת מערכת זו, יאוחדו כל הגורמים העוסקים כיום בסיוע משפטי לעצורי הגירושים השונים.
שילוב כל המגמות הללו, יאפשר לרבים וטובים לנקז את כל אי ההסכמה שלהם למה שקורה היום לאפיקים אפקטיביים. כך גם תוכשר הקרקע הן בקרב הציבור שלנו והן בקרב הציבור הכללי, לקבל מנטאלית ומעשית את השינוי הזה בדרכה של מדינת ישראל.
הזדמנות פז
הזדמנות פז נקרית בדרכנו עתה לאחר שנוצר איחוד בין המפלגות המייצגות את הציבור הדתי לאומי. אנו חייבים לדאוג לכך שהמגמה שתצא מן האיחוד זה לא תצטמצם פעם נוספת להיות סקטוריאלית, כזו המצטרפת לקואליציה על מנת לשרוד. איחוד זה יש לו זכות קיום רק אם יהווה את האלטרנטיבה לכל אזרחי מדינת ישראל, הכמהים לשלטון מוסרי במקום השלטון ה"חוקי" השולט כיום. את מחדלי שלטונו הפרוע של אולמרט, יש להפוך למנוף ליצירת התהליך הזה.
ע"מ לממש הזדמנות זו, ובכדי לעמוד בפרץ כנגד הפיתוי להתחבר לקואליציה עם גורמי החורבן והתומכים בו בעבור הטבות והקלות (אם למען מערכת החינוך הדתי לאומי, אם למען ישיבות ההסדר והיישובים ביהודה ושומרון), החילונו בתהליך של איסוף מתפקדים התומכים במגמה זו, והמוכנים להוות קבוצת לחץ למימוש המגמה השלטונית של הציבור הדתי לאומי.
תהליך זה לא יהיה קל. לא פשוט לוותר על האפשרויות הנפתחות למפלגה הנמצאת בקואליציה, במיוחד נוכח המצוקה של מוסדות החינוך שלנו, וישובי יש"ע. לא קל לעבוד לשם מטרה ארוכת טווח ולוותר על טובות הנאה חשובות בטווח הקצר. אולם זו הדרך היחידה שיש בכוחה לחולל את התמורה.
כפי שפתחנו, אתם הצעירים, האמון בכם הוא מלא. ההתנגדות שלכם אמיתית, מוסרית ונכונה. אותנו אתם צריכים בכדי שהאנרגיה המושקעת על ידכם לא תלך לריק, אלא תהיה חלק מבנין האלטרנטיבה התרבותית למדינת ישראל, ואלטרנטיבה תרבותית מתחילה בשלטון.
שמעון אור
תנועה לתורה מנהיגה
כתובתנו: tmanhiga@netvision.net.il
כתובת האתר www.tora-manhiga.org.il