עובדה נוספת אותה נוכל ליחס ל"זרות" כוחו הארצי של יששכר היא, שדווקא בהולדת יששכר, נצרך ה' להתערב "אישית" ולעזור ללאה בדרכה. כך מבאר רש"י על הפסוק: וישכב עמה בלילה הוא: "הקדוש ברוך הוא סייעו שיצא משם יששכר". באופן דומה מובא הדבר בגמרא בנידה ל"א ע"א: "…דאמר רבי יוחנן, מאי דכתיב וישכב עימה בלילה הוא, מלמד שהקב"ה סייע באותו מעשה שנאמר, יששכר חמור גרם, חמור גרם לו ליששכר". רש"י ד"ה הוא: "קודשא בריך הוא סייעה, שנטה חמורו של יעקב לאוהל לאה, ואותו הלילה של האחרות היה". אם כן, אנו רואים שיציאת לאה לקראת יעקב אינה מספקת, אלא יש צורך בהתערבות ישירה של ההשגחה האלוקית ע"מ "להפנות את אותה חמוריות" כלפי אוהל לאה. צורך זה נראה שנובע גם הוא מן הקושי האוביקטיבי שישנו בהכנסת כוחות זרים לישראל להופיע גם הם אלוקות ברמת ישראל. את הצד הזה של נשיאתו של יששכר בעול הכבד, והשפלת שכמו לשם כך, המבטא את צורך יששכר להתאמץ ע"מ להתאים את כוח האלוקות העליונה שהוא מופיע, למציאות הארצית שבה הוא נמצא, נוכל לראות אפילו בעניין יכולתם לפסוק את סדרי העיבורין. כפי שבארנו, עניין עיבור השנים הוא ביטוי ליכולת יששכר לגרום לחלות האלוקות השמימית במציאות הארצית. כשמעשה העיבור הוא המביא לתאום שבין הופעת ההשגחה האלוקית ובין המציאות הארצית. אולם עצם הצורך בעיבור מראה לנו שאין התאמה אוטומטית בין העולמות, ועל כן יש צורך להתאמץ ולגרום את אותה התאמה מכוח ישראל עצמם. מצב זה של הכוח הארצי מול הערכיות האלוקית, מקביל למצב ארציותו של יששכר ביחס לכוחות האלוקים שעוברים דרכו, שגם הם נצרכים להמאמץ ע"מ שהעולם השמימי יוכל לחול בהם.
סיוע הקב"ה בהולדת יששכר:
תפריט