יששכר בברכת יעקב:


בראשית מ"ט י"ד: "יששכר כמור גרם רובץ בין המשפתים. וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד".


רש"י ד"ה יששכר חמור גרם: "חמור בעל עצמות, סובל עול תורה כוחמור חזק שמטעינין אותו משא כבד".


ד"ה רובץ בין המשפתים: "כוחמור המהלך ביום ובלילה ואין לו לינה בבית וכשהוא רוצה לנוח, רובץ בין התחומין בתחומי העירות שמוליך שם פרקמטיא".


ד"ה וירא מנוחה כי טוב: "ראה לחלקו ארץ מבורכת וטובה להוציא פרות".


ד"ה ויט שכמו לסבול: "עול תורה".


ד"ה ויהי: "לכל אחיו ישראל".


ד"ה למס עובד: "לפסוק להם הוראות של תורה וסדרי עיבורין שנאמר (דה"א י"ב): ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים. מאתים ראשי סנהדראות העמיד, וכל אחיהם על פיהם".


ד"ה ויט שכמו: "השפיל שכמו כמו ויט שמים, הטו אזניכם. ואונקלוס תרגם בפנים אחרים: ויט שכמו לסבול מלחמות ולכבוש מחוזות, שהם יושבים על הספר ויהיה האויב כבוש תחתיו למס עובד".


 


אנו רואים שיששכר נחשב כ"חמור גרם", חמור בעל עצמות, סובל עול תורה.


המשלה זאת, מבטאת מצד אחד את שיכות המשא הזה של יששכר למקומו. כמו שהמשא הוא חלק אנטגרלי וטבעי לחמור, כך התורה של יששכר "יושבת" על כוחותיו החומריים, באופן גמור.


מעלה זאת מקבילה למעשה למעלה אותה הבננו שמופיעה לאה, מכוח נתינת זלפה ליעקב, המביא לה את היכולת להופיע את עצמה בהתאמה ובחלות גמורה בתוך המציאות הארצית הטבעית.


אם כן, ברור שיחודו של  יששכר בשבטים יהיה ביכולת הזאת להפנים את הכוח הרוחני העליון השמימי, בתוך המערכת הטבעית החומרית, אפשרות שמבחינה טבעית רגילה אינה פשוטה (כפי שראינו בראובן, שמעון ולוי, ואפילו ביהודה).


כוח זה הוא הנותן לו את מעלת ה"בינה", כפי שמביא רש"י מדברי הימים: "ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים…"


 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.