יחס יששכר לתבור:
מציאות גאוגרפית נוספת שתוכל להיות מוסברת מכוח הבנת אופיו של יששכר הוא מיקום נחלתו ביחס לתבור, כפי שנאמר ביהושע פרק י"ט פסוק כ"ה: "…ופגע הגבול בתבור…" וזאת ביחס לשבט נפתלי שמקומו בתבור הוא ב"אוזנות התבור" ולשבט זבולון שמיקומו בתבור הוא ב"כסלות התבור".
נראה שיחסיות זאת של יששכר לתבור, מבטאת גם היא את יחסיות ההשגחה שהוא מופיע, כלפי ההשגחה המתראה דרך התבור.
כפי שכבר בארנו, איפיונו של התבור הוא בהופעת הכוח הרוחני במשמעותו השמימית במציאות הטבעית. הופעה זאת קימת באופן הבולט ביותר בשבט נפתלי, שארצו ממהרת לבשל פרותיה, מהירות שבאה לה מכוח השמימיות שקימת אצלם בדרך הופעת טבעיותם הארצית. על כן, שיכות נפתלי בתבור היא המרכזית ביותר, מרכזיות המבוטאת במיקומו על "אוזנות התבור".
לאחריו מופיע שבט זבולון, שגם אצלו בולטת הופעת הערכיות השמימית, שהוא הכוח הגורם להפיכת וגיור כוחות החומריות ה"גויית", להיות מציאות טבעית המתאימה להופיע אלוקות בישראל. אופן זה של השפעת הערכיות השמימית בזבולון, מקנה לו את השיכות ל"כסלות התבור" (כפי שכבר בארנו בענינו של זבולון).
לעומת זאת יששכר, נראה שהשיכות לאיפיוני התבור היא הנמוכה ביותר, כשרק גבולו נוגע בתבור, אבל שיכות ממשית להר עצמו אין לו.
נראה שנגיעת גבולו של יששכר בגבול התבור, נובעת מכך שגם אצלו מופיע ההקשר שבין המציאות האלוקית השמימית, לבין המציאות הטבעית הארצית, בהקשר של חלות השמימיות בארציות. אולם השוני באופן הקישור בין שני המישורים האלו, הוא הגורם לכך שתחום נחלתו לא יכנס לתחום התבור.
כפי שראינו, התבור מכונה גם "מרומי שדה", כינוי שמלמד על כך שאופן הופעת האלוקות בתבור הוא בדרך שבה מצד אחד נשמר אפיון המציאות הטבעית כ"שדה", שזהו רובד ההופעה הטבעית הרגילה המישורית, כשמצד שני מופיע בו איפיוני ה"מרום", שהוא ביטוי לערכיות השמימית מצד עצמה. כינוי זה מדגיש את בחינת הערכיות השמימית המופיעה בעצמיותה גם בהיותה חלה בארציות (כפי שמתבטא בחוקיותה ה"מהירה" של ארציות נפתלי).
לעומת זאת ביששכר ישנה היכולת המיוחדת של הורדת הכוחות האלוקים למציאות הטבעית בהתאמה ובחלות גמורה, כפי שהמשא יושב על החמור. התאמה זאת מבליטה למעשה את צד החלות הגמורה בארציות של אותה הופעה שמימית, עד כדי כך שהאיפיון הגאוגרפי שמופיע ביששכר הוא ה"עמק", המבטא את יכולת קליטת השפע ע"י הארציות. על כן, מן הבחינה הזאת אין שיכות ליששכר בתבור.