היחס שבין זבולון נפתלי ואשר:


יכולת זאת של זבולון להופיע באופן בלעדי את כוח הזכוכית הלבנה וצבע החלזון, מדגישים לנו אם כן, את יכולת השבט הזה להופיע את הערכיות האלוקית העליונה, שבתוך המציאות הטבעית הארצית. אולם יש לשאול, במה שונה יכולתו מיכולת שבט נפתלי (הבדל אותו כבר התחלנו לבאר בעניין מלחמת סיסרא), הרי גם נפתלי כוחו מופיע מציאות טבעית ארצית בעלת דרכי הופעה שמימיים עליונים (כפי שמתבטא בדימויו לאילה שלוחה)?


אלא יש להדגיש, כפי שכבר בארנו, כוח זבולון לא מופיע מעצמו השגחה טבעית כלשהי, אלא משמעות כוחו היא בעצם היכולת שלו להוציא ולגלות את הצדדים האלוקים העליונים שבמציאות הארצית הנמוכה ביותר (מציאות הנמצאת בים ובנהר). כלומר יוצא שזבולון מצד עצמו שיכותו לעולם הארציות הטבעית היא לא מצד היותו בעל כוחות טבעיים, אלא מצד יכולת הפעולה שלו בהם, כפי שהסוחר מקום מסחרו ומחיתו אינו מקום מושבו, אלא מקום פעולתו ועשיתו העיסקית, כשיחודו הוא בעצם יכולתו להעביר סחורה ממקום למקום תוך התאמה לשוקיים אליהם הוא פונה. כך גם זבולון בהופעתו את הצדדים האלוקים העליונים שב"סחורה" הגויית, הוא מתאים את הכוחות האלו לישראל. על כן, מקביל כוחו לכוח ההרים והגבעות.


לעומת זאת נפתלי, כוח הטבעיות עצמו הוא זה שקיים בו, כשטבעיות זאת היא יחודית בהיותה מופיעה כפי דרכי ההופעה השמימית העליונה.


גם בהשוואת כוח טבעיותו של נפתלי לתוצאת כוח פעולתו של זבולון, נראה שאין הקבלה בין הכוחות הטבעיים האלו. אצל נפתלי מעורבות הכוח האלוקי השמימי הוא רק מצד דרכי פעולתו של מישור הארציות. לעומת זאת לאחר "עבודתו" של זבולון מופיע מציאות טבעית שעצם הגדרתה הטבעית הבסיסית בנויה על תוכן הערכיות העליונה השמימית שקימת בה. כך הוא בחלזון שכל מציאות הצבע שבו אין לו משמעות אלא מכוח הערכיות העליונה שקימת בחומר שבו, וכך הוא גם לגבי הזכוכית הלבנה שעצם תכונותיה הפיזיות הבסיסיות תלויות גם הם באותה ערכיות המתגלת בהן.


גם אם נשוה בין תוצאת פעולתו של זבולון לכוח טבעיותו של אשר, נראה שבאמת כפי שאצל אשר כוח טבעיותו מהוה בסיס להופעת הכוח השמימי עצמו במציאות הארצית שהוא מופיע (כפי שבארנו בעניין יכולת ראית בארה של מרים מראש הכרמל), כך גם כוח זבולון ב"עבודתו", מצליח להופיע כוחות טבעיים "מגוירים" בישראל, כשכוחות אלו יהוו את הבסיס לעבודתו של יששכר (כפי שנבאר בהמשך). אולם מצד אופי כוח הטבעיות עצמו, אין להשוות ביניהם.


אצל אשר מצד אחד הכוחות הטבעיים הקימים בו אמנם הם הקרובים ביותר לבחינת הטבעיות הגויית, אולם בכל אופן קיים גם בהם היחוד האלוהי המבדיל בין טבעיות זאת וטבעיותם (כפי שראינו בהיות גבול אשר "מנעולה ובריחיה" של ארץ ישראל). על כן, גם שיא הקשר ין כוח אשר והגויים הוא בכך שאנו מקבלים מהם את כספם וזהבם ולא את עצמם. לעומת זאת כוחו של זבולון מצד אחד מצליח לקשר לישראל כוחות גויים גמורים, שלכתחילה כלל אינם קשורים להופעת ישראל. אולם צד שני "עבודתו" על כוחות אלו, ויכולתו להופיע את הצדדים האלוקים העליונים שבהם, הופך אותם להיות ישראלים גמורים (כפי שראינו בעניין גיורם של הגויים). על כן, בסופו של דבר כוח טביעיותו של אשר נשאר להיות כוח הטבעיות הקרוב ביותר להופעת טבעיות הגויים, אע"פ שדווקא מקור כוח הטבעיות שעליו "עובד" זבולון, הוא גויי גמור.


אם כן, עד עתה ראינו שכוחו ומזלו שנמדד לזבולון מן השמים, הוא לא נחלתו שהוא נוחל בפועל, אלא יכולתו ה"מסחרית", ש"הים והנהר" הוא מקום פעולתו וה"הרים והגבעות" הם כוחו, להופיע ולגלות את האלוקות העליונה שבמציאויות הטבעיות ה"סתומות".


אופן הבנה זה של כוחו, יכול לבאר לנו מדוע לזבולון יש "יד ורגל" בהר ובים שכלל אינם כלולים כמקום נחלת שבטו.


 


 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.