כוח מלחמתו של זבולון:
עניין נוסף אותו נוכל להבין מתוך הגדרת כוחו של זבולון, הוא המדרש בילקוט שמעוני על משלי פרק ג' תתקל"ה: "אמר רבי תנחום, כל מי שהוא יוצא למלחמה, אם אינו מכון את ליבו, סוף שהוא נופל בחרב. אבל שבטו של זבולון, בין מכוונים ובין אינם מכוונים הם יוצאים למלחמה ונוצחים. הדא הוא דכתיב: מזבולון יוצאי צבא עורכי מלחמה, בכל כלי מלחמה חמישים אלף ולעדור בלא לב ולב (דברי הימים א' י"ב), מהו בלא לב ולב, אלא בין שהם מכוונים ובין שאינם מכוונים יוצאים למלחמה ונוצחים"
על פי הבנתינו את כוחו של זבולון, ניתן יהיה להבין מדוע אין הוא זקוק לכוון את ליבו בשעת המלחמה.
נראה שכיוון הלב בפעולות אותם אנו עושים, נצרך כיון שהמציאות הטבעית בה אנו חיים, לא מופיעה מאליה את המשמעות הרוחנית הפנימית שבה. על כן, בפעולות שאנו עושים בעולם הזה, אנו נצרכים לכוון ולהפנים במעשינו את תוכנם הפנימי, ע"מ שהמעשה שאנו עושים יקבל את אותו ערך פנימי שעל פיו אנו פועלים. אולם זבולון כפי שהסברנו, בעצם טבעו יש בו את הכוח המופיע ומגלה את הערכיות הרוחנית הפנימית הטבועה במציאות, ממילא גם בלא התערבות חיצונית של הכונה, בעצם פעולתו כבר מופיעה הערכיות הזאת ונותנת לפעולתו את המשמעות התוכנית העליונה שבה. מכוח זה הוא גם מנצח במלחמה.