כוח החילזון והזכוכית הלבנה:
נראה שבתשובה זאת, מבליטה הגמרא את כוחו של זבולון ויחודיותו מול שאר השבטים, יחודיות שיש בה גם כדי לגבור בסופו של דבר על כוחו הרוחני של סיסרא.
לכאורה לא מובן כלל, מדוע כל אדם מישראל שימצא חלזון, או יקח חול בלא לשלם לזבולון, תתקלקל הצביעה והחול, ולא יועיל כלום. כמו כן לא מובנת השוואת הגמרא (על פי הפסוקים בברכת זבולון) בין לקיחת חול וחלזון בלא דמים מזבולון, ובין גזל בעולה, שכפי שבזבחים גזל מוריד לגמרי את ערך העולה, כך גם בעניין החלזון והחול, הרי עניין העולה הוא בעקרו רוחני, ועל כן בעיות ערכיות רוחניות כמו גזל, מורידות לגמרי מערכו. אולם לכאורה עשית צבע מן החלזון וזכוכית לבנה מן החול, הוא עניין פיזי גמור, ואם כן, מדוע שגזל יוכל להוריד מערכם?
אלא נראה שהצבע שנעשה מן החלזון, והזכוכית הלבנה מן החול, אינם גשמיים גרידא. זאת נוכל לראות מכך שמאותו חילזון, נעשה צבע התכלת לציצית (כפי שבאר תרגום יהונתן על הפסוק: "ושפוני טמוני חול"). על כן יש להבין שהפקת הצבע מן החילזון הוא אמנם בחיצוניותו תהליך פיזי, אולם נראה הפיזיות הזאת, היא עצמה בעלת ערכיות רוחנית עליונה, המחויבת להופיע בצבע עצמו, ע"מ שיצא צבע התכלת (ציבעו של הרקיע השמימי) כפי שנצרך. ממילא חיסרון באותה ערכיות שמימית, תיגרום לפגימה בו.
את אותו כיוון, אנו יכולים לראות גם לגבי הזכוכית הלבנה שנראה שהיא אינה סתם זכוכית.
איכא רבא פרשה ד' סעיף ד': "א"ר חייא קרא בשם ר' שמואל בר נחמן, מיום שחרב בית המקדש, בטל יין קרוש וזכוכית לבנה..ולמה קורין אותה לבנה, שהייתה מתקפלת". ומפרש המהרז"ו במקום: "כמו הלבנה בשמים שמתקטנת בעצמה ומתגדלת מעצמה, כך היו כלי זכוכית טובים. כשהיו אוחזים אותם בכף ידם היו מתקפלים ומתקטנים, וכשהיו פותחים, היו חוזרים לאיתנם מעצמם והיו באים מצור".
אם כן, אנו רואים שאותה זכוכית, יש בה למעשה תכונות שנוגדות את אופי הזכוכית הרגילה הנוקשה. נראה שגמישות זאת של הזכוכית הלבנה, היא למעשה ביטוי להופעה האלוקית העליונה הקימת בתכונתיה הפיזיות של הזכוכית, הגורמת לה לקבל את תכונת הגמישות המאפינת את העולם העליון (זאת לעומת הנוקשות והמוגדרות המאפינים את עולם הגשם), כשתכונה זאת היא חלק בלתי נפרד מתכונותיה הטבעיות.
תכונות שמימיות אלו במערכת הטבעיות עצמה שבתכלת ובזכוכית הלבנה, מבארות מדוע כשחרב בית המקדש, בטלה גם הזכוכית הלבנה והתכלת. זאת כיון שהכוח הרוחני העליון המעורב בטבעיות הגשמית של ישראל כבר בטל מכוח החורבן, ממילא הזכוכית והתכלת שבטאו את קיום ההשגחה העליונה הזאת על ישראל, גם הם התבטלו.
כמו כן ניתן גם להבין מדוע כל מי שיקח מן החול או מן החלזון בלא לשלם לזבולון, יחשב מעשהו לגזל כמו גזל בעולה, והוא לא יצליח להפיק את הצבע ואת הזכוכית..
נראה שהתשלום לזבולון הוא ביטוי לכך שהשימוש בחול ובחלזון הוא מכוחו ותחת שליטתו, וכיון שדווקא לו יש את כוח ה"הר" – הכוח להופיע את הפן הרוחני העליון שבמציאות הטבעית, דווקא הוא זה המסוגל להופיע בחלזון את משמעותו השמימית הגורמת ליצירת צבע התכלת, וכן להופיע את כוחותיה השמימיים של הזכוכית הלבנה המביאים את אופיה הגמיש. לעומת זאת בלקיחה בלא רשות, מצד אחד יהיה חסר בהם את אותו כוח המופיע את ערכיותם השמימית העליונה, ומצד שני יהיה בכך גזל, שבטל לגמרי את משמעות החול והצבע בדיוק כפי שזה בעולה, שהרי עתה אנו רואים שמעורבות הערך האלוקי העליון במציאותם, הוא בדיוק כפי שזה בעולה.
באור זה של יחודיות זבולון ביצירת התכלת והזכוכית הלבנה, למעשה גם מלמד אותנו, שאותו פן שמימי עליון שבמציאות הארצית, אותו מופיע זבולון הוא ביטוי לכוח האלוקי שמן הצד "הנותן", שהרי הצבע אותו מפיקים מכוחם הוא צבע התכלת, ציבעו של הרקיע. כמו כן אנו רואים שלאחר חורבן הבית המבטא את הופעת השפע האלוקי על ישראל, מתבטלות הזכוכית הלבנה והתכלת. הדגשת יחודיות זאת שבכוחו הרוחני של זבולון וכן היות כוח זה שבו, התנאי להצלחתם הפיזית של צבע התכלת והזכוכית הלבנה היא גם המהוה את תשובת ה' לזבולון על טענותיו מול חוסר העונים שלו מול סיסרא. בדבריו של ה': "כולן צריכים לך", הוא למעשה מבאר לזבולון שאין הקבלה בין כוחו הרוחני של סיסרא ובין כוחו שלו: א)מצד הגדרת הכוח הרוחני, כוחו של סיסרא קיים ברובד המציאות ה"מקבלת" (כפי שראינו בהשוואת כוחו לכוח שמעון), ואילו כוחו קיים ברובד המציאות ה"נותנת". ב) כמו כן, הכוח השמימי אותו מופיע זבולון משפיע על עצם הבסיס החומרי עצמו (כפי שראינו שבלא בחינת זבולון אין יכולת ליצור מן החול את הזכוכית הלבנה ומן החלזון את צבע התכלת) ממילא כוחו השמימי שיך לבחינת הארציות התחתונה (בניגוד לסיסרא שיחסו לארציות הוא בבחינת "גידופים"). אם כן גם מן הבחינה הזאת ישנו יתרון לכוח זבולון כנגד סיסרא, ועל כן ניצחונו מובטח