זבולון וחלקו בתבור:
נתון גאוגרפי נוסף נוסף אותו נוכל לבאר בעיקבות הבנתינו ששטח התנחלות זבולון מותאם להופעת תוצאת כוח "מסחרו, הוא חלקו של זבולון בתבור מול חלקו של נפתלי.
יהושע י"ט י': "…ושב משריד קדמה מזרח השמש על גבול כסלות התבור".
רש"י ד"ה כסלות התבור: "אומר אני שהוא לשון כסלים…לא בגובהו ולא בשיפולו, אלא בשיפועו וסמוך לאמצעו, קרוב לצד אחוריו ומלצד פניו, כדרך שהכסלים עומדים בבהמה. ובמקום שהוא אומר אזנות התבור, סמוך לראשו הוא, במקום האוזניים."
נראה מהסברו זה של רש"י, ש"כסלות התבור" מהוה חלק מסוים בהר התבור עצמו (ולא שם מקום סמוך לתבור, כפי שמנסים להסביר חלק ממפרשי ימינו), כשנפתלי מקבל עד החלק העליון (האוזניים) שבתבור, בעוד שזבולון מקבל את השטח שבאמצע שיפועו (הכסלים) (בהמשך אנו נראה שגם ליששכר ישנה נגיעה בתבור).
חלוקה זאת בתבור עצמו, יכולה להתקיים גם מבחינה גאוגרפית כיון שנפתלי "נפגש" עם התבור בצידו המזרחי, בעוד זבולון "נפגש" עימו בצידו המערבי. על כן, ניתן להבין שנפתלי מגיע מצד מזרח עד כמעט ראש התבור, ולעומת זאת זבולון נפגש עם התבור במערבו, אולם רק עד אמצע שיפועו ולא יותר.
ונראה שאופן מיקומם של שבטים אלו על התבור, הוא מתאים בדיוק ליחס כל אחד מהם כלפי הופעת ההשגחה המתגלת בתבור.
כפי שכבר בארנו, הר התבור כ"מרומי שדה", מבטא מצד אחד את הופעת האלוקות בצד הטבעי שמתבטא בשמו "מרומי שדה", אולם הוא גם מבטא את צד ה"מרום" של השדה, כלומר את צד הכוח הרוחני עצמו שמופיע במציאות הטבעית, ומשפיע עליה בכך שדרך הופעת טבעיותו היא בעלת חוקיות רוחנית שמימית. כך ראינו שמתראה הדבר אצל נפתלי שלארציותו יש אופי "מהיר" כאילה.
ברור אם כן, שהר תבור הוא קודם כל הרו של נפתלי, ועל כן גם נחלתו מגיעה עד אוזנות התבור, כלומר עד כמעט לראשו. (יש להדגיש שגם שיכות נפתלי לתבור מבוטאת בלשון "אוזנות", שהוא לכאורה איבר חיצוני מעט מעיקר הגוף. על כך אנו נעמוד מתוך ההשוואה לרמת השיכות של "כיסלות התבור").
לעומת זאת זבולון מצד התוצאה החיצונית שנובעת מאופי ההשגחה העוברת דרכו, הוא מופיע מציאות טבעית שיש בה רק התאמה להופעת האלוקות השמימית בה, בלא שום הופעה גלויה של הכוח האלוקי השמימי בו. אולם מצד שני, כיון שכוח האלוקות השמימית (שהוא כוח הגיור שבנפתלי), קיים בעצם הטבעיות הזאת שהוא מגלה (שהרי כוח זה הוא המביא ליכולת הכנסת כוחות הטבעיות הגוייתם לישראל), על כן, גם הוא שיך כחלק ממשמעות "מרומי השדה" של הר התבור, המבטא את הופעת האלוקות השמימית העליונה עצמה במציאות הטבעית. אולם שיכות זאת קימת ברובד הפנימי שבטבעיותו.
הנובע מן ההבדל הזה שאנו רואים בין משמעות הופעת האלוקות השמימית שבנפתלי (המשפיעה ברובד החיצוני של מציאותו הטבעית), לבין משמעות הופעת האלוקות השמימית בזבולון (המשפיעה ברובד הפנימי הנסתר של טבעיותו), מתבטא בסופו של דבר גם בשוני לגבי מקום שיכותם בהר התבור.
שיכות נפתלי לאוזנות התבור, מבטאת למעשה שיכות של נפתלי מצד אחד, להופעת רוחניות באופן הגבוה ביותר האפשרי במישור הטבעיות הרגילה, כשהביטוי לכך הוא בשיכותם לכמעט ראש התבור (כשעניין ההר וגובעו הוא הביטוי לכוח יניקת ההשגחה מן "השמים"). אולם מצד שני, שיכותם היא לא לגוף התבור המהוה את החלק המרכזי בגוף ההר, אלא לאוזנות התבור, כשאופן היחוס הזה, בה לצין שהופעת כוח השגחת התבור בנפתלי, הוא אמנם השפעה רוחנית מלאה בשמימיותה, המגיעה עד גובע האזניים, אולם כמו האוזניים, אין היא מופיעה בגוף המציאות הטבעית, אלא עליה. הקבלת מציאות זאת באופיו של נפתלי היא בכך, שהכוח האלוקי העליון מופיע ומשפיע על הרובד החיצוני הגלוי של טבעיותו – על דרך הופעתו, אולם עצם "גוף" טבעיותו הוא כפי ערכי הטבעיות הרגילה. על כן, נוקט הכתוב את מיקום שיכות נפתלי בהר תבור, דווקא ברמת האוזניים.
לעומת זאת בזבולון, שיכותו לתבור היא הפוכה. מצד אחד הוא שיך בתבור רק לאמצע שיפועו, וזה אומר שהופעת הרוחניות בשמימיותה במציאותו הטבעית, היא אינה הגבוהה ביותר, אולם מצד שני, שיכותו לאזור שהוא חלק הכסלים שבהר, (שבבהמה הוא צד שיפולי הבטן שמכסים את כל אזור העברים הפנימיים של הבהמה), מלמד על הופעה של אותו כוח רוחני, בתוכן אותה מציאות טבעית, ב"עברים הפנימיים שלה". כך ניתן לראות בזבולון, שמצד אחד מן הבחינה החיצונית, בטבעיותו ישנה רק מוכנות להופעה האלוקית השמימית, אולם מה שבכל אופן משיך אותו לבחינה השמימית המופיעה בהר התבור היא העובדה, שאותה מציאות טבעית שבו, החיצונית לישראל במקורה, כל שיכותה להופעת הכוחות בישראל, באה רק מכוח הופעת הכוח השמימי עצמו בתוכה (כשמתוך כך, מתגלת הנקודה ה"ישראלית" שבה). בהופעה זאת, שיכות הכוח האלוקי השמימי הוא כוחלק מתוכן המציאות הטבעית עצמה (כפי שיכות העברים הפנימיים אצל הבהמה). על כן, מתבטא אופיו הטבעי הזה של נפתלי, בשיכותו הגאוגרפית ל"כסלות התבור".
יש לצין, שכיון שבסופו של דבר אצל נפתלי בולטת יותר מבחינה חיצונית הופעת הבחינה האלוקית השמימית במציאותו הטבעית. כיון שבחינת החיצוניות היא הקובעת והמשפיעה ביותר בחיינו הארציים, מהוה נפתלי את הכוח ההשגחתי הקרוב ביותר לאפיונו של הר התבור, ועל כן מתיחס ההר הזה בעיקרו כלפיו.