זבולון בשירת דבורה:


על כוחו של זבולון להופיע מתוך המציאות הטבעית את המשמעות האלוקית העליונה שבה נוכל ללמוד גם מדבריה של דבורה על שבט זה.


שופטים ה' י"ד: "…ומזבולון מושכים בשבט סופר".


תרגום יהונתן: "משבטא זבולון כתבין בקולמוס דספר חד".


אם נתבונן על תאורו של זבולון, יש בו כמה נקודות המצריכות באור: א) אם רצונו של הכתוב לומר שבני זבולון הם סופרים, מדוע הוא נוקט בלשון עקיפה של "מושכים בשבט סופר"? ב) מה המשמעות של משיכה בשבט הסופר, מדוע לא נוקט הכתוב בלשון כתיבה? ג) מדוע הקולמוס מכונה "שבט"?


בהתבוננות על תרגום יהונתן, אנו רואים שההדגשה בתאורו של זבולון היא על הקולמוס עצמו, כשהכתוב טורח להדגיש שמשבטו של זבולון כותבים בקולמוס חד. תרגום זה של "יהונתן", נראה שנובע מתאור הקולמוס כ"שבט".


השבט בשימוש הלשוני הנוסף שלו, הוא גם מקל או רצועה דקה, כשאותה דקות נגזרת ממשמעות החלוקה שיש בשבט, כפי ששנים עשר השבטים מהוים חלוקה של האיחוד שהופיע עד אז באבות.


אם כן, תיאור הכתוב את זבולון כ"מושכים בשבט סופר", מלמד על רצון הכתוב להדגיש לנו, לא את סופרותו של זבולון, אלא את כלי הכתיבה שלו, כשכלי כתיבה זה נקרא בלשון "שבט", ע"מ להדגיש את חדותו.


הנקודה הנוספת המודגשת בפסוק היא, היות זבולון מושכים בשבט. גם פה יש להבין שההבדל בין "משייכת קולמוס" וכתיבה בקולמוס היא, שמשייכת קולמוס היא ביטוי לכתיבה קלה ומהירה, לעומת הכתיבה ה"כבדה" יותר.


אם כן, יוצא שתאור זבולון הוא מצד קולמוסו הדק בו הוא כותב במהירות ובקלות.


 


כדי לבחון מהם הבחינות בקולמוס, המקבילות לבחינתו של זבולון, נתבונן על הקולמוס ותפקידו. תפקיד הקולמוס בתהליך הכתיבה הוא למעשה מכשיר הלוקח את החומר הגולמי (הדיו), ובעזרת דקותו הוא מאפשר ליצור מאותו חומר את האותיות בעלת המשמעות התוכנית.


אם כן יש לומר, שדימוי זבולון לקולמוס, בא לצין שכמו הקולמוס, גם לזבולון יש את היכולת לקחת חומר גולמי וליצור ממנו מציאות בעלת ערכיות תוכנית. ההדגשה הנוספת בכתוב, המצינת את דקותו של הקולמוס ויכולת ה"משיכה" של זבולון בו, מצינת למעשה שיכולת "קולמוסית" זאת שבזבולון, היא מדויקת מאוד וחלק אורגני מאשיותו (הגורמת ליציאת כתיבתם כמשייכת קולמוס).


אם נקביל את כוח "משייכת הקולמוס" כפי שבארנו עתה, להבנתינו עד כה את כוח זבולון ביכולתו לגלות במציאות החומרית ה"גוית" את הצד האלוקי העליון שבהם (ובכך לגירם ולשיכם לישראל), נראה שגם ב"עבודה" זאת על כוח הטבעיות הגויית, לוקח זבולון חומר גלם, ומצליח להוציא אותו בסופו של דבר כמציאות ערכית, בדיוק כפי שנעשה בהפיכת הדיו לכתב. בהשוואה זאת כוח התבוננותו של זבולון ויכולת הגילוי שלו את אותם ערכים המצויים ב"חומר הגלם", הוא המקביל לתכונות הקולמוס בדקותו ובמבנהו, הנותנים לו את ההתאמה להוות מכשיר ליצירת הכתב מן הדיו, בדיוק כפי שתכונתו של זבולון נותנת לו את היכולת לגרום ל"גרותם" של הכוחות הגויים.


 


אולם השוואת כוחו של זבולון למשיכה בשבט הסופר אינה מסתימת בכך. כפי שכבר בארנו בשמעון, כתיבת הסופר נועדה ליצור כלים להופעת האלוקות דרכו, כשה"כלים" האלו הם האותיות הנכונות והמתאימות שאנו נצרכים להם בספר תורה מזוזה וכו', ע"מ שהקדושה תוכל לחול בהם. כך אם כן יש גם להבין לגבי מטרת פעולתו של זבולון, שגם היא נועדה ליצור כלים "חדשים" להופעת האלוקות דרכם, אלא שבהבדל משמעון, הכלים שאותם בונה זבולון, הם כלים טבעיים, מתוך כך שכוחו הרוחני מופנה כלפי המישור הטבעי. לעומתו שמעון נשאר ברובד המישור הרוחני (כפי שראינו שבאופיו אף יש צד התנגדות לטבעיות). על כן, זבולון מכונה "מושך בשבט סופר" ולא "סופר", כיון שאין הוא מתיחס כלפי נושא הסת"ם עצמו (המהוה ביטוי למישור הרוחני שבארציות), אלא רק כלפי יכולת פעולת הכתיבה, כשיכולת רוחנית זאת שלו מופיעה בסופו של דבר כלים ארציים טבעיים.


אם כן יוצא, שכינויו של זבולון "מושכים בשבט סופר" מבליט גם את מטרתו של זבולון להופיע את אותם הכוחות הגויים המגוירים ככלים המיועדים להופעת האלוקות השמימית בהם.


(הערה: בהמשך אנו נראה בהבנת תכונות יששכר, שהוא למעשה היוצק את התוכן האלקי בתוך ה"כלי" הזה שמכין לו זבולון).


הדגשה זאת, מחזירה אותנו ללאה ולקביעת שמו של זבולון שיכול עתה להתבאר יותר.


 


 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.