"ושפוני טמוני חול":
על היכולת המיוחדת של הזאת של זבולון, נוכל ללמוד גם מהמשך ברכתו של משה: "כי שפע ימים ינקו, ושפוני טמוני חול".
רש"י ד"ה ושפוני טמוני חול: "כסויי טמוני חול, טרית וחלזון וזכוכית לבנה, היוצאים מן הים ומן החול ובחלקו של זבולון היה, כמו שאמור במסכת מגילה (דף ו' ע"א): זבולון עם חרף נפשו למות, משום דנפתלי על מרומי שדה. היה מתרעם זבולון על חלקו, לאחיי נתת שדות וכרמים וכו'".
מגילה ו' ע"א: "…וזבולון מתרעם על מדותיו הוה שנאמר, זבולון עם חרף נפשו למות, מה טעם, משום דנפתלי על מרומי שדה. אמר זבולון לפני הקב"ה, רבונו של עולם, לאחיי נתת להם שדות וכרמים, ולי נתת הרים וגבעות. לאחיי נתת להם ארצות ולי נתת ימים ונהרות. אמר לו, כולן צריכים לך, ע"י חלזון שנאמר: עמים הר יקראו ושפוני טמוני חול. תני רב יוסף: שפוני זה חלזון, טמוני זו טרית, חול זו זכוכית לבנה. אמר לפניו, ריבונו של עולם מי מודיעני, אמר לו שם יזבחו זבחי צדק, סימן זה יהא לך, כל הנוטל ממך בלא דמים אינו מועיל בפרקמטיא שלו כלום".
רש"י ד"ה על מידותיו: "על מזלו שנמדד לו מן השמים מדה שאינו חפץ בה".
ד"ה כולן צריכין לך: "כל אחיך יהיו צריכין לך".
ד"ה ע"י חלזון: "חלזון עולה מן הים להרים, וצובעים בדמו תכלת ונמכר בדמים יקרים".
ד"ה עמים הר יקראו: "מכל השבטים יתקבצו להריך לקנות שפוני טמוני חול".
ד"ה שפוני זה חלזון: "שהוא דבר חשוב. ספון, חשוב בלשון ברייתא".
ד"ה טרית: "דג שקורין טונינא".
ד"ה זכוכית לבנה: "היוצא מן החול כדאמר ביציאות שבת (שבת ט"ו ע"ב), וחול של זבולון חשוב משאר חולות וראוי לזכוכית לבנה".
ד"ה מי מודיעני: "על זאת לתת לי דמים. כל המוצא חלזון ונוטלו בלא דמים, אינו מצליח".
ד"ה שם יזבחו זבחי צדק: "כאשר אסור גזל בעולה, כך לא יגזלו מך כלום, שאם יטול שוה פרוטה בלא דמים, תתקלקל הצביעה והחול, ולא יועיל כלום".
לכאורה נראה שהתרעמותו של זבולון כלל אינה מוצדקת, שהרי נחלתו כפי שנראה בהמשך, אינה הרים וגבעות. כמו כן אין היא ליד הים, וממילא אין בה ימים ונהרות? אולם אם נדיק בדברי הגמרא נראה שאין היא מדברת על נחלתו של זבולון, אלא על מידותיו. כך גם רש"י עצמו מדבר על "מזלו שנמדד לו מן השמים", בלא להזכיר את עניין הנחלה. לשונות אלו בהם משתמשים הגמרא ורש"י, בלא להזכיר את מושג הנחלה בפרוש, נותנות מקום להבין שלא מקום התנחלותו היא הבעיה המעסיקה את זבולון, אלא מזלו ומידתו, כלומר תכונותיו וכוחו.
כפי שבארנו, כוחו של זבולון הוא ביכולת הופעתו את המשמעות הרוחנית העליונה שבכוחות הטבעיים שאינם מתיחסים מטבעם לישראל, ושיוכם מכוח "עבודה" זאת שלו כלפי ישראל. עבודה זאת מקבילה לעבודת הסוחר שמביא פרקמטיא לארצו. אם נתבונן על אופיו של הסוחר נראה שהוא בשונה משאר בני האדם הרגילים, מוצא את עיסוקו ופרנסתו וצורכי מסחרו דווקא במקומות אחרים ממקום מגוריו. וכיון שעניין המסחר הוא חלק בלתי נפרד מאישיותו, ניתן אפילו לומר שמקום מסחרו ופרנסתו מהוים את מקום שיכותו של הסוחר יותר ממקום מגוריו. כך נראה שניתן לומר גם על זבולון, שהתרעמותו היא אינה על מקום התנחלותו, אלא על אותם תכונות "מסחריות" שניתנו לו, המשיכות אותו להרים ולגבעות ולימים ולנהרות, תכונות שזבולון רואה בהן נחיתות לעומת "מרומי השדה" של נפתלי.
פירוש:[מגילה ו' א']:"ושפוני טמוני חול" ע"פ מסכת כלים יד',':"וישופנו": משפשף וטמון בחול
]לצורך הדיון במחלוקת בין רבי יהודה לחכמים אודות השאלה האם הקונחיה של דג חלזון הארגמן דינה כקליפה שמצטרפת לגוף הרכיכה או שהקונחיה נפרדת מתולעת הרכיכה[לשון רש"י] לעניין דיני טומאה וטהרה וההגדרה הביולוגית הבסיסית[שורש המחלוקת בין ב"ש לב"ה(במס' עוקצים פרק ג', משנה ח' ע"פ ספר הזוהר בראשית קנא' ב-פי' הסולם) היתה האם הקונחיה של דג חלזון הארגמן נחשב לעור של הרכיכה משום אחיזה לטומאת הקליפות,שכן, עצמות הם משומרים מכל אחיזה לטומאת הקליפות, אבל גידין לבשר ועור קיים החשש שישנם בהם אחיזה לטומאה], ניתן להביא את דברי חז"ל במסכת עוקצים פרק ב',משנה ד'-בה ניתן לדמות את הקונחיה של דג חלזון הארגמן לקליפת ביצה: היינו האם הקונחיה דינה כקליפה או שדין הקונחיה כעצם שבאה לשמר את תולעת הרכיכה הימית?ואולי מכאן ניתן להבין שריסוק הקונחיה לפי הגדרתו של רבי יהודה הרכיכה, בעוד חז"ל מחשיבים את ריסוק הקונחיה כפציעת גוף הרכיכה של חלזון הארגמן.נחשבת למלאכה נפרדת מפציעת נרתיק החלזון כי הקונחיה אינה מצטרפת לגוף תולעת .ובמסכת מגילה ו',א' בתלמוד הבבלי קובעים חז"ל:"שפוני וטמוני חול" על-פ הכלל במשנה במסכת כלים פרק יד',משנה ה':"…מאימתי מקבל טומאה? משישופנו וכו'": ניתן לפרש שהחילזון מקבל טומאה כאשר הוא משפשף וטמון בחול כיחידה אחת הוא מקבל טומאה