מערך הכוחות השבטיים לאורך מישור החוף (מדרום לצפון):
(ומתוך כך הבנת מיקום נחלת גד בעבר הירדן המערבי לו היו עוברים עם כל ישראל את הירדן)
על פי הבנתינו את אופי הופעת שבט אשר והתאמתו לארצו, מהכרמל בדרום ועד צדון בצפון, שיכותו לחוף המפורץ מצד אחד, וליערות הלבנון מצד שני, נוכל אולי לראות תמונה מלאה של אופי הכוחות המופיעים לאורך מישור החוף, מפלישתים בדרום, דרך דן במרכז, וכלה באשר בצפון, ולמצא את הסדר היחסי שביניהם, כפי שעשינו בעבר הירדן המזרחי (מממלכת עוג בצפון דרך ארץ עמון ומואב, ועד ממלכת אדום בדרום).
מתוך כך, אולי גם נוכל להשלים את החוליה החסרה בין שבט דן ושבט אשר, ולהבין איזה אופי שבטי מתאים היה שיתגלה בחלק מישור החוף הזה, בין נחל קנה (באזור הירקון בדרום ועד הכרמל בצפון.
כפי שכבר הסברנו, אופי הפלישתים כפי שהתבטא באלילם דגון, היה כזה שמשאיר את הצד הטבעי והגשמי בצורה בלתי מפותחת ונותן מרכזיות בלעדית רק לפיתוח הרוחני עצמו. את האופי הזה של פלישתים גם הסברנו מצד יחסו לים שלחופו הוא נמצא, כשהשפעתו היא מצד הים עצמו בלבד. כפי שהים עצמו מבטא את התכנסות הכוחות ואי הוצאתם לפועל (כפי שאנו מכירים מהדגים ומיכולת הטהרה שבמקוה), כך גם הפלישתים המושפעים מן הים, לא רואים בפיתוח המציאות הטבעית, חלק מן ההופעה האלוקית.
אופי זה של פלישתים הסביר לנו למעשה, גם את סיבת היותם חיים לאורך מישור החוף הדרומי. הצחיחות הדרומית מתאימה למעשה לאי החשיבות שיש להם כלפי המישור הטבעי הגשמי, והופעת הצד השמימי בם, בחלות המינימאלית ביותר במציאות.
לעומתם שבט דן, הנוחל מצפון לפלישתים במישור החוף המרכזי, אצלו אנו מוצאים כוחות טבעיים שיש בהם את הופעת הכוח הרוחני השמימי עצמו באופן אקטיבי (ולא רק התאמת כוח טבעיותו להופעה הרוחנית בו), אולם כפי הערכיות הטבעית (מכוח הופעה זאת יוצא שמשון שכוח הטבעיות שבו היא בעוצמה היוצאת מגדר הרגיל, עוצמה התלויה כולה בנזירותו השמימית). כוח זה של שבט דן מושפע גם הוא מקרבתו לים, אולם כפי שבארנו, לא הים עצמו הוא המשפיע עליו, אלא קרקעית הים המגלה רובד נסתר של עוצמה טבעית ארצית (כפי שהתגלתה בניסי ים סוף). מכוח הארציות הזאת יונק דן את כוחו (על יחודיות כוח הארציות שבקרקעית הים בשטחו של דן למדנו גם מתוך אופיו המיוחד של נמל יפו, הנמצא בתחום נחלתו של דן, ומירידת יונה הנביא דווקא דרך נמל זה תרשישה). ברור שבכוח ההשגחה הזה שבדן יש מקום מרכזי למציאות הטבעית, שדווקא דרכה מופיעה האלוקות בעוצמתה הרבה ביותר (כפי שראינו בשמשון). איפיון זה, "גורם" לו לנחול את נחלתו דווקא במישור החוף המרכזי, הפורה ובעל האקלים הגשום יותר.
אם כן, אנו רואים שבהתקדמות צפונה מפלישתים לשבט דן, ישנו תהליך שהכוח הרוחני נחלש קצת בשליטתו הבלעדית בהופעת הכוחות, ואם אצל פלישתים הוא המרכזי כשהצד הטבעי מוזנח, אצל דן הופעת ההשגחה בו היא דווקא דרך הכוחות הטבעיים. אולם גם פה למרות זאת ישנה גם בהשגחת דן דומננטיות של הכוח הרוחני כיון שבהופעתו במציאות הטבעית, הוא הכוח המניע אותה (כפי שראינו בכוחו של שמשון שלא מגיע כלל מעצמו אלא כולו הוא מכוח עליון, וכפי שראינו בתליות כוחו בנזירותו)
הקטע הבא בהבנת ה"תמונה" הכוללת של אזור מישור החוף, הוא שיטחו של שבט אשר.
כפי שראינו, יחודיות שטח נחלתו של אשר ביחס לים, הוא במפרציות הרבה של חופו. מבחינה גאוגרפית המפרץ הוא מציאות של לשון מן היבשה, החודרת אל הים (כפי שנראה באופן בולט במפרץ חיפה). בליטה זאת נותנת לאוניות הנמציאות בים את היכולת להתקרב ליבשה ולעגון במפרץ בלא להסתכן בסערות. ניתן אם כן לומר, שלשון היבשה החודרת לים, משפיעה על הים באותו מקום, להיות כיבשה עצמה, וזאת מעצם היכולת שלנו לשהות בו כמעט כמו ביבשה (השפעה זאת נראת גם בצורה גאוגרפית בכך שתחום המפרץ נראה כבלוע בתוך היבשה).
אם כן יוצא, שהתבוננותינו על הים מצד כוח הארציות שבו (כוח קרקעית הים), ממשיכה גם ביחס לים שבשטח אשר. אלא שאם בשטח הימי שמול שבט דן, פגשנו את כוח הארציות הנסתר, באופן הקיצוני של הופעתו – כוחוקיות טבעית שלא מן העולם הזה בכל צדדי הופעתה (כפי שהתגלה בים סוף שבו מעורבים כוח השגחת יהודה, המבטא את הפן השמימי הגלוי שבארציות הזאת, וכוח השגחת בנימין, המבטא את הפן הטבעי שבהופעת ארציות עליונה זאת), איפיון הים שבשטח אשר מבליט את כוח הארציות הנסתרת שבים, באופן המתאים לחוקיות הארצית היבשתית הרגילה (כוח השגחה שאותו אולי נוכל להקביל לכוח בנימין בלבד, המופיע כוח טבעיות עליונה, אולם שבהופעתה היא בהסתר, כפי אופן הופעת הארציות הרגילה), וזאת מכוח ההשפעה שיש לכוח הארציות הרגילה על הים באזור זה.
אם כן, כפי יחסיות הכוחות שבקרקעית הים בין שני האזורים, כך גם יש להבין את היחסיות שתופיע בארציות ה"יבשתית" (המושפעת מכוח הארציות שבקרקעית הים), בכל אחד מן האזורים. על כן, אם בדן ראינו שכוח "קרקעית הים", משפיע על ארציותו של דן, להופיע כוח טבעיות ארצי "יבשתי", אולם שיש בו השפעה אקטיבית, של העולם השמימי בתוך טבעיותו (השפעה המתגלת בעוצמתו הנזירית של שמשון), בהופעת ארציותו של אשר מתאים שיופיע כוח טבעיות ארצית "נמוך" יותר, כשכוח השמימיות העליונה בטבעיותו יופיע בו באופן פסיבי בלבד. הגדרה זאת מקבילה ומתאימה לאופן הופעתו הארצית של אשר, המופיע את הכוחות הטבעיים שבו רק בהתאמה להופעת הכוח הרוחני (כפי שראינו בעניין השמן).
הגברת רמת הופעתו הטבעית הרגילה שבאשר, מתאימה גם כן להיות מיקומו בצפון משור החוף, צפוניות המלמדת על התגברות הצד הטבעי הארצי, כפי שמופיע גם ביערות הלבנון שבשטחי צור וצידון.
אם כן, אנו רואים שבעליה שלנו צפונה לשטחו של אשר (מהכרמל וצפונה), ישנה כבר הופעה שבה הדומננטיות היא של המציאות הטבעית הרגילה, כשרק בתוכה טמונה הנקודה הרוחנית מצד התאמת ההופעה הטבעית כלפיה. זאת לעומת אזור שבט דן, שאצלו עוד הייתה דומננטיות לכוח הרוחני, בכך שהרוחניות עצמה היא הפועלת בתוך המציאות הטבעית כפי ערכי המציאות הטבעית
על פי פריסת הפאזל שהרכבנו לאורך מישור החוף, נראה שהקטע משבט דן (מנחל קנה) וצפונה ועד הכרמל (שבפועל היה בתוך שטח נחלתם של מנשה ואפרים), צריך לאפין מצב של איזון בין ההופעה הרוחנית והטבעית, איזון שמשמעותו הוא יחס שוה בין השפעת היבשה מצד אחד, וקרקעית הים מצד שני, על אותו אזור. זאת לעומת ההשפעה הדומיננטית שיש לקרקעית הים על אופי השבט שלחופו מדרום – שבט דן, ומצד שני ההשפעה החזקה שיש ליבשה על מציאות קרקעית הים, בשבט היושב לחופו המפורץ מצפון – שבט אשר. נראה שאופי השגחה כזה, מתאים ביותר לשבט גד, אילו היה נוחל את נחלתו בעבר הירדן המערבי. במצב כזה היה מופיע איזון כוחות, אם דומננטיות מסוימת כלפי צד ההופעה הרוחנית, מתוך היות שטח זה בעבר הירדן המערבי.
נראה שהתאמה פוטנציאלית זו, היא המביאה את אליהו הנביא לבצע את הופעתו כנגד נביאי הבעל דווקא בהר הכרמל, הנמצא דיוק ב"תפר" בין שבט אשר לבין השטח שאותו אנו רואים כמתאים להופעת שבט גד. כפי שנראה, אליהו הנביא משבט גד, הוא למעשה הביטוי של אופי השבט הזה, כפי שהיה צריך להופיע בעבר הירדן המערבי.