מיקומו הגאוגרפי של הכרמל:
ירמיה מ"ו י"ח: "חי אני נאום המלך ה' צבאות שמו, כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא". רש"י ד"ה כי כתבור בהרים: "כי כאשר דבר אמת הוא שתבור קבוע בהרים, והר הכרמל על הים, כן באמת יבא הדבר הזה על מצרים".
מכילתא יתרו פרשה ה': "כשעמד הקב"ה ואמר אנוכי ה' אלוקיך…ובא תבור מבית אלים וכרמל מאספמיא, שנאמר: חי אני נאום המלך ה' צבאות שמו, כי כתבור בהרים וככרמל בים יבא".
אם כן, אנו רואים: א) שמבחינת מקום הנחלות, היה הכרמל בתחום נחלתו של אשר. ב)שהכרמל הוא מקום יער, איפיון שראינו גם בארץ הצידונים. כפי שכבר בארנו, היער הוא מקום שכוח ההצמחה בו הוא גדול, עד כדי כך שכוח הטבעיות שבו לא נותן כמעט מקום להופעת האדם והרוחניות שהוא מבטא, אלא הוא מהוה מקום לחיות ולטבע הפראי. כמו כן ראינו, שהגדרת היער המופיע באזור הצפוני של א"י, מתאימה ביותר לעוצמת הכוח הטבעי הקימת בכל נחלת שבט אשר, כשבגילויו המעוות הוא מופיע בעבודת הבעל והאשרה מכוח הצידונים. עם כן, גם את יערות הכרמל יש לשיך לכוח ההשגחה שבאשר.
ג) גם מבחינת מיקומו הגאוגרפי של הכרמל ביחס לים, נראה שהוא מבטא את כוח ההשגחה שראינו באשר:
אנו רואים שהכרמל נחשב כ"הר שבים". כבר בארנו, שתאור זה לא נועד לתת את המיקום הגאוגרפי שלו (כפי שבתבור מסביר רש"י, שהוא קבוע בהרים למרות שמבחינה גאוגרפית הוא נמצא יחידי בתוך אזור שכולו מישורי), אלא בה לומר את שיכותו הערכית של ההר והגדרת כוחו.
אם כן, כפי שבהר תבור ראינו שצורתו ומיקומו הגאוגרפי תואמים את משמעותו הערכית הרוחנית, כאב טיפוס של "ההר", כך יש להבין שגם הר הכרמל (במיקומו הצמוד ביותר ללשון היבשה שחודרת אל הים, לשון היוצרת את המיפרץ הגדול ביותר בשטח חופו של אשר – מפרץ חיפה), צריך לבטא בערכיותו, את משמעות כוח ההשגחה המופיעה מן הים, באופן המתאים למיקומו.
כפי שכבר בארנו, המיפרציות החופית מהוה ביטוי של כוח הופעת אשר, שהרי כניסת לשון היבשה בתוך הים, גורמת לכך שקרקעית הים באותו אזור כבר לא תהיה מקום חסר גישה כפי שזה בים עצמו, אלא יהיה לה יותר שיכות ליבשה וגישה מן היבשה. כלומר יוצא שאופי קרקעית הים מושפע במקום מאופי היבשה החופית עצמה, המהוה את כוח היותר דומננטי באיזור הזה.
כמו כן גם ראינו בעניין שבט דן (ונמל יפו הנמצא בתחומו), שקרקעית הים היא ביטוי לכוח הארציות הנסתר (כפי שמופיע בקריעת ים סוף), כשארציות זאת היא מצד אחד גילוי של כוח טבעיות, אולם שלא מן העולם הזה, אלא תוצאה מהשגחה אלוקית עליונה הקימת בו. [את כוח ההשגחה הזה ראינו שמופיעים בצותא שבטי בנימין ויהודה, כשצד יהודה מבליט את היות האלוקות השמימית העליונה מופיעה ישירות בארציות הזאת, וכוח בנימין מבליט את היות ההשגחה הזאת שייכת לרובד הארציות. (אנו נרחיב בכך בהמשך בעניין שבט בנימין)]. כוח זה שבקרקעית הים, הוא המשפיע על הארציות ה"חופית" של דן וגורם לו להופיע כוח טבעיות ארצי "יבשתי" אולם שיש בו השפעה אקטיבית של העולם השמימי בתוך טבעיותו, השפעה שמתגלת בעוצמתו הנזירית של שמשון. אולם בשטח החוף המפורץ של אשר, כיוון שמצאנו בו גם השפעה הפוכה, שכוח הארציות היבשתית משפיע גם הוא על הארציות הנסתרת שבקרקעית הים, עד כדי היות אותה קרקעית בעלת יכולת גישה מן היבשה. מצב זה מגלה למעשה כוח טבעיות שהוא אמנם נסתר ועליון באופיו, אולם בדרך גילויו הוא מופיע כפי ערכיות הארציות היבשתית (איפיון השגחה זה אנו נראה שמתאים להשגחת בנימין עצמו, שכוח טבעיותו העליון הוא "נסתר"). על פי השוואה זאת, הארציות היבשתית שבאשר המופיעה גם היא מכוח השפעת קרקעית הים (כפי שראינו בדן), מתאים שתופיע כוח טבעיות ארצית "נמוכה" יותר מזו שאצל דן, כשכוח השמימיות העליונה מופיעה בטבעיותו באופן פסיבי בלבד. הגדרה המתאימה למציאות הטבעית הכמעט רגילה שראינו עד עתה באשר, שקישורה לעולם השמימי הוא רק מצד התאמתה להיות מקושרת לעולם העליון.
אם כן, הכרמל בהיותו נמצא באזור המפרצי ביותר שלאורך החוף, הוא ביטוי מושלם גם מבחינת מיקומו הגאוגרפי להופעת השגחת אשר.