הרקע לפעולת אליהו הנביא:


מלכים א' ט"ז: "ויעש אחאב בן עומרי הרע בעיני ה'…ויקח אשה את אזבל בת אתבעל מלך צידונים וילך לעבוד את הבעל וישתחו לו, ויקם מזבח לבעל בית הבעל…ויעש אחאב את האשרה…"


דרכו של אחאב מבטאת למעשה את נטיתו אחר כוח הטבעיות השפע וההצמחה שבמציאות שהייתה אז באמת בשיאה. כך ניתן לראות מדברי הגמרא בברכות ס"א ע"ב: "אמר רב: לא אברי עלמא אלא לאחאב בן עומרי ולרבי חנינא בן דוסא. לאחאב בן עומרי בעולם הזה ולרבי חנינא בן דוסא העולם הבא". רש"י ד"ה לרשיעי גמורי: "העולם הזה, שאין להם בעולם הבא כלום וצריכים ליטול שכרן כאן, כגון אחאב שהיה עשיר מאוד דקאמר ליה בן הדד: כספך וזהבך לי הוא".


באופן דומה מובא במגילה י"א ע"א: "תנו רבנן, שלושה מלכו בכיפה ואלו הן: אחאב, אחשורוש ונבוכדנצר. אחאב דכתיב: חי ה' אלוהיך, אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדני שם לבקשך".


בתקופה זאת נשלח אליהו הנביא להתנבא ולהוכיח את עם ישראל. כפי שנראה, מבחינת "נתוניו", הוא המתאים ביותר לשליחות זאת:


בראשית רבה פרשה ע"א סעיף ט': "ותאמר לאה בא גד…בא מי שעתיד לגדד משתיתן של עובדי כוכבים ומנו אליהו. אליהו משל מי, רבי אליעזר אומר משל בנימין דכתיב (ד"ה א' ח'): ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם, כל אלה בני בנימין. רבי נהוראי אמר משל גד היה. הה"ד (מלכים א' ט"ז): ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד…פעם אחת נחלקו רבותינו בדבר, אלו אומרים משל גד, ואלו אומרים משל בנימין, בא ועמד לפניהם, א"ל רבותינו מה אתם נחלקים עלי, אני מבני בניה של רחל אני".


בראשית רבה פרשה צ"ט סעיף י"א: "כיון שראה אותו יעקב אמר לישועתך קיויתי ה'. אין זה מביא את הגאולה אלא מגד שנאמר: גד גוד יגודנו והוא יגוד עקב, לאותו שהוא בא בעקב (מלאכי ג')".


אם כן, אנו רואים מצד אחד שבהסבר שמו של גד ובברכת יעקב נאמר מפורשות שאליהו הוא מגד, אולם מצד שני במחלוקת המתגלת בבית המדרש, מופיע גילוי אליהו לחולקיים, הפוסק להם שהוא מבני בניה של רחל?


אלא נראה להבין שבאמת אליהו הוא מבני שבט גד, כפי שמובא בהסבר שמו של גד ובברכת יעקב. לעומת זאת, אמירת אליהו שהוא מבני בניה של רחל, בלא לומר בצורה ישירה מאיזה שבט הוא, מלמד שדברים אלו על אליהו הנביא לא באו לדבר על המקור השבטי שלו (שהוא משבט בנימין), אלא שבאישיותו ישנה גם בחינת רחל. על כן, הוא נוקט בלשון "בני בניה", המבטא את המשכיות בחינת האם בזרע שאחריה, ולא בהצבעה על השבט שאליו הוא שיך. על פי דרך זאת, גם המחלוקת בבית המדרש, לא הייתה ביחס למקורו השבטי של גד, אלא ביחס לבחינת ההשגחה הכללית שמופיעה על ידו.


נראה להבין שמשמעות בחינת "בני בניה של רחל", כפי שמתבטא בצורה חדה אצל בנימין, הוא היות בחינת הכוח הטבעי עצמו מן העולם העליון. יחודיות זאת היא למעשה ביטוי של המשמעות הבסיסית שבהשגחת עבר הירדן המערבי, כשל הופעותיה גם הטבעיות, כולם הם תחת הרושם הישיר של הופעת האלוקות העליונה. לעומת זאת כשאנו מדברים על בחינת ה"גלעד", אנו מדגישים בכך את אפיון ההשגחה הכולל שבעבר הירדן המזרחי, שבו לכוח הטבעיות ישנה הדומננטיות בהופעות ההשגחה שם (כך ראינו באופן בולט בעניין יפתח הגלעדי).


על פי הגדרות אלו, מובן שהמחלוקת האים אליהו הוא מבנימין או מגד, מבטאת את  שתי הבחינות השיכות להופיע מכוח גד. הבחינה הראשונה היא הבחינה המתגלת בו בעבר הירדן המזרחי, כשבתוך האיזון הכוחי שקיים בו, ישנה עדיפות מסוימת לכוח הארציות הטבעית. בחינה שניה, היא הבחינה שהייתה בצריכה להתגלות בו אילו היה נוחל בעבר הירדן המערבי, שאז באותו איזון שיש בכוחו, הייתה העדיפות המסוימת מופיעה דווקא כלפי הכוח הרוחני העליון. על פי הבנה זאת תשובת אליהו שהוא מבני בניה של רחל באה לומר, שבאמת המקור השבטי שלו הוא מגד (שנמצא באמת בעבר הירדן המזרחי, בגלעד), אולם בתוך האיזון הכוחי (המאפין את גד) שנמצא בו, אין הוא מגלה את הבחינה שמופיע גד בפועל בעבר הירדן המזרחי (שבו לצד הטבעיות הארצית ישנה דומננטיות מסוימת באיזון הכוחות שבהם), אלא את הבחינה שהוא היה צריך לגלות, לו היה נוחל בעבר הירדן המערבי (שאז לצד הרוחני הייתה הדומננטיות בהופעת כוחו), בחינה ששבט בנימין הוא המבליט ביותר את יחודיותה, בכך שגם טבעיותו הארצית היא אלוקית עליונה. השטח אותו ראינו כמתאים להופעת בחינה זאת, המתגלה באליהו הנביא, הוא שטח מישור החוף מנחל קנה ועד הכרמל.


 


על פי הבנתנו את מרכיבי כוחו של אליהו, נראה שדווקא הוא המתאים להתגלות בתקופתו של אחאב, לנסות ולהחזיר את ישראל למוטב ולמגר את כוח עובדי הבעל, כיון שלהופעת ההשגחה הזאת של כוח גד, בהתאמה ובאיזון בין הכוח הטבעי ובין הכוח הרוחני שבו, ובעדיפות המסוימת כלפי הצד הרוחני שישנו באיזון זה, מכוח היות אליהו מתיחס כלפי האיפיון ה"מערבי" שבגד, ישנו הכוח המסוגל להתנגד לדרך הבעל והאשרה ש"מתמכרים" לכוח הטבעיות ומיחסים את כוחות השפע וההצמחה לעולם הטבע ולא לכוח ההשגחה האלוקית (כשבכך הם מפירים את האיזון שבין שני העולמות). יחד עם זאת, ברור שלא כל כוח השגחה שיש בו דומננטיות כלפי הכוח הרוחני (כגון כוח השגחת יהודה), יכול היה להוות משקל נגד כלפי עיוות זה של הבעל, אלא דווקא כוח השגחתו של גד שיש לו את הארמוניה והקישור למציאות הטבעית החומרית, הוא המסוגל לכך, כיון שבלא השיכות לעולם הארציות, לא היה נוצר מגע בין הכוח הרוחני לאופי המציאות שמתוכה מוצאים עובדי הבעל האשרה והעשתורת את כוחם, והרי רק מגע וקישור כלפיהם הוא זה שיכול לקעקע את כוחם. על כן רק השגחת גד כפי שמופיעה באליהו, היא ה"ניבחרת" להשפיע ולנסות ולגרום ליחוס מחדש של כוחות ההצמחה והפיריון כלפי האלוקות.


 


 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.