ברכת ה' ליעקב והפיכת שמו ל"ישראל":
על פי ההקבלה שעשינו בין עבודת שאול ועבודת אליהו, ניתן גם להבין מדוע עניין מזבח אליהו מוזכר בברכת ה' ליעקב כשהוא הופך את שמו לישראל.
בראשית ל"ה י': "…ויאמר לו אלוהים שמך יעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך…ויאמר לו אלוקים, אני אל שדי פרה ורבה, גוי וקהל גויים יהיה ממך…"
רש"י ד"ה גוי: "בנימין". ד"ה גויים: "מנשה ואפרים שעתידין לצאת מיוסף והם במניין השבטים…גוי וקהל גויים, שגויים עתידין בניו להעשות, כמניין הגויים שהם ע' אומות, וכן כל הסנהדרין שבעים. דבר אחר: שעתידין בניו להקריב בשעת איסור במות כגויים בימי אליהו".
על פי ברכת ה' ליעקב, "גוי וקהל גויים יצא ממך", נראה שהמעבר מהשם יעקב לשם ישראל, מבטא למעשה את פריצת גבולותיו של יעקב לא רק כמציאות כלפי עצמו, אלא כלפי כל העולם כולו, כשהשם ישראל הוא מלשון שר ונגיד כלפי שאר העולם. כך מבאר רש"י במקום בד"ה לא יקרא שמך עוד יעקב: "לשון אדם הבא במערב ועקבה, אלא לשון שר ונגיד". את ההופעה המפותחת הזאת מבטאים גם הסנהדרין שמספרם הוא כנגד שבעים אומות העולם.
הצמדת שם "ישראל" ליעקב והזכרת עניין הסנהדרין במקביל לבשורה העתידית על הולדת בנימין, אפרים ומנשה, המרומזים גם הם בלשון "גוי" ו"גויים", מלמדת על כך שהופעת כוח יעקב כ"ישראל" השולט על כל העולם, מופיע דווקא מכוח הופעת הבנים האלו במשפחתו.
אם כן, על גבי כל ההבנה הזאת בברכת ה' ליעקב, נוסף ההסבר הנוסף שמביא רש"י שעתידים בניו של יעקב להקריב כגויים בשעת איסור הבמות בזמן אליהו, כשבאליהו עצמו רומז הכתוב על החלפת שמו של יעקב לישראל (כפי שמובא במלכים א' י"ח ל': "…ויקח שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו לאמר ישראל יהיה שמך".)
הקשר זה מחייב להבין שבבנית הבמה שעושה אליהו בהר הכרמל, הוא למעשה מקיים את אותו הקישור של ישראל כלפי הגויים והפיכת ישראל לבחינת שר ונגיד עליהם, כפי שמוזכר בברכתו של ה' ליעקב.
כך בדיוק בארנו את משמעות הופעת אליהו בהר הכרמל, המעורר מחדש את כוח השגחת אשר שמכוחו מופיע גם כוח הצמיחה והפריון במציאות. כל השגחה זה הוא המקשר את הגויים לישראל, כפי שראינו בברכת משה לאשר "כימך דובאיך". מטרה זאת שעומדת מאחורי מעשהו זה של אליהו, היא גם המביאה אותו להקריב בכרמל בבמה כגויים, שהרי בהקרבה זאת בהר המופיע את כוח ההשגחה הקרוב ביותר אליהם, הוא מבטא את יחס ישראל כלפי הגויים. על כן, גם אופן הופעת כוח ההשגחה הזה מחדש, נעשה כגויים ע"י הקרבת הבמה. סטיה זאת של אליהו מחוקי התורה האוסרים בנית הבמות, באה בעקבות השתלטות כוח הבעל והאשרה על ישראל, המחייבת חיזוק מיוחד של כוח ההשגחה הזה שבישראל.
יש לבאר שהתגלות בחינת ההתקשרות כלפי הגויים גם בשאול וגם באליהו דרך בחינת אשר שבהר הכרמל, מתאימה לברכת ה' ליעקב אע"פ ששם הכוחות בישראל המוזכרים בהקשר ליכולת ההתקשרות הזאת הם שבטי בנימין, מנשה ואפרים, זאת כיון שכפי שהסברנו, כוח אשר הוא השתלשלות מכוח בנימין. כך גם באליהו עצמו ראינו שבחינת בנימין הקימת אצלו היא הנותנת לו את הכוח לפעול את פעולותיו (מהיותו "מבני בניה של רחל"). יש להבין שהזכרת ה' בברכתו של יעקב דווקא את בנימין, מנשה ואפרים (בניה של רחל), באה לצין את הכוחות הראשיים שמכוחם הופך יעקב להיות שר ונגיד על כל העולם, בהיות הכוחות האלו אופני ההשגחה האלוקית המתיחסות באופן הישיר ביותר כלפי הארציות הטבעית. אולם כדי לקיים בפועל קישור זה כלפי אותה טבעיות גויית, יש צורך בהופעת כוחות נמוכים יותר המשתלשלים מאותם כוחות בסיסיים שברחל. כוחות אלו הם כוח השפחות המשתלשל מכוח האמהות. כוח אשר הוא אם כן הכוח הנמוך ביותר המאפשר את הקישור הזה עם עולם טבעיות הגויים.