אשר במלחמת ברק וסיסרא:
על פי הבנה זו את עניין מפרציו של אשר, ניתן כבר להבין את דברי דבורה על אשר שלא בא לעזרת ברק במלחמתו עם סיסרא:
שופטים ה' י"ז: "…אשר ישב לחוף ימים ועל מפרציו ישכון". רש"י ד"ה ועל מפרציו ישכון: "לשמור פרצות ארצו".
נראה שדברים אלו של דבורה מהוים ביקורת כלפי אשר, כיון שכפי שהסברנו, עצם אופיו ותכונתו של אשר, מהוים לא רק הופעה השגחתית המאפשרת לגויים לבא להתקשר ולקנות פרות מישראל, אלא הוא גם מהוה את בריחיה ומנעולה של הארץ מכוח היות טבעו וגשמיותו בעלי מימד רוחני בתוכם (בעצם מוכנות טבעו להתקשר כלפי העולם העליון). אולם בכל אופן, אשר במלחמת סיסרא, לא בא לעזרת ברק מפני פחדו שיפלשו למפרציו. פחד זה מבטא למעשה חולשה באשר, כשעל פי הבנתינו יש לומר שהיא באה לו מצד הופעתו את הכוח הטבעי שנמצא בו, בלא שיופיע בו גם צד ההקשר שהיה צריך להיות לו כלפי העולם העליון. על כן בלא הופעת ההקשר הזה, הוא נשאר במציאותו הטבעית חסוף לפגיעת הגויים.
נראה שמצב זה של אשר, פוגע בו לא רק במלחמת סיסרא, אלא גם בעניין התנחלותו בארץ. אנו רואים שאשר אינו מצליח לרשת רבות מן הערים שניתנו לו בנחלה, והוא אף מהוה כמיעוט בתוך הכנעני כפי שמובא בשופטים א' ל"ב: "וישב האשרי בקרב הכנעני יושבי הארץ, כי לא הורישו".
על פי הבנתנו ברור שכשלון זה, הוא מכוח חולשתו של אשר לגלות את העוצמה האלוקית שבכוח טבעיותו.