"והוא כזרע גד לבן" (שמות ט"ז ל"א) – עניין איסור אכילת קיטניות בפסח:

 

על פי הבנת אופיו ויחודו של גד, נוכל אולי להבין גם את המקור לאיסור אכילת קטניות בפסח.

שמות רבה פרשה א' סעיף ה': "גד ע"ש המן שהאכילם הקב"ה, שהוא כזרע גד".

אנו רואים ממקור זה, ששמו של גד הוא על שם המן. ומבאר הרשב"ם על "זרע גד לבן": "גד – מין קטניות הוא עגול כזרע גד". אם כן יוצא שישנה הקבלה בין משמעות שבט גד והקיטניות. כמו כן יש להבין שאם נאסרו הקיטניות בפסח יש בהם צד איסור, כשהבעיות והגזרות החיצוניות הם רק סימן לכך.

 

נראה שרמת הלחם שנאסר מן התורה בפסח, מבטא את שיא הכוח הטבעי התחושתי, כפי שראינו אצל יוסף שהכתוב משתמש במושג הלחם לעניין משכבי אישה ["כי אם הלחם אשר הוא אוכל" (בראשית ל"ט ו')] וכפי שיתרו משתמש במושג הלחם לעניין הנישוואין ["קראן לו ויאכל לחם" (שמות ב' כ')]. כך גם במציאות היום יומית, הלחם מהוה לגבינו את המזון הבסיסי והמזין ביותר. אם כן מתוך איסור אכילת הלחם בפסח יש להסיק, שכוח ההשגחה האלוקית העליונה שחלה אז, מחייבת את המציאות הטבעית להיות במצב כנוע יותר מולה, ע"מ שתוכל לעמוד בעוצמת הופעתה (זאת לעומת ה"מצריות" שאי כניעתה מול אותה השגחה, מביא אותה לקונפליקט מולה, הגורמת לשיבוש והרס כל המערכות הטבעיות ה"מצריות", עד לרמת מכת הבכורות). מצב זה אומר למעשה שהטבעיות הגשמית לא מופיעה בשיא עוצמתה, אלא רק בכוחה הבסיסי. הביטוי בכך בלחם הוא באסור אכילתו, ובמקומו חיוב אכילת מצה, שיש בה אמנם את החומרים הבסיסיים שבלחם (קמח ומים), אולם בלא החימוץ – כלומר בלא התפתחותם ו"תפיחתם".

  

על פי הבנת מציאות ההשגחה הזאת בפסח והשפעתה על כוח הטבעיות שבנו, ניתן להבין שגם הקטניות יהיו אסורות בפסח וזאת אם נקביל בין כוח הקטניות ובין אופיו של גד הנקרא על שמם. כפי שאמרנו גד מבטא מצב של איזון בין הצד הרוחני והטבעי. מצב זה הוא אינו קיצוני כפי שמתבטא בלחם שבו הצד הטבעי התחושתי הוא הדומננטי, אולם בכל אופן הצד הטבעי במערכת זו היא שות ערך ומקבילה כמעט לצד הרוחני המופיע בה. וכיון שהשגחת פסח מבטאת מצד המציאות הטבעית מצב הופעה עוד יותר נמוך מאשר מצב מאוזן כלפי ההופעה הרוחנית – מצב של טבעיות כנועה המופיעה רק ברמתה הבסיסית, על כן גם אכילת קטנית יש בה משהו מהפרת האיזון הניצרך על פי דרך ההשגחה שמופיעה בפסח.

  

את עובדת היות הקטנית רמת ביניים מצד כוחה התזונתי, ניתן לראות גם מתוך התבוננות על הקטניות וחשיבותם לדרך התזונה שלנו. מזון זה הוא למעשה השני בחשיבותו לאחר הלחם ומוצריו, כשבארצות מסוימות (במזרח הרחוק) הוא אף מהוה את בסיס המזון העיקרי. עובדה זאת מלמדת על הכוח הטבעי הגדול שקיים גם בהם, אם כי בפחיתות לעומת הלחם. על כן גם הקטניות אסורות בפסח אך רק מדרבנן.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.