גד, כבחינת "עקב" המשיח:
פי הבנת כוחו זה של גד באיזון שיש בכוחותיו, ויכולתו "לחזור על עקביו", ניתן גם להבין את דברי המדרש בבראשית רבה צ"ט י"א: "…כיון שראה אותו יעקב אמר לישועתך קיויתי ה'. אין זה מביא את הגאולה אלא מגד שנאמר גד גוד יגודנו והוא יגוד עקב, לאותו שהוא בא בעקב (מלאכי ג') הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא שהוא משבט גד. לכך נאמר והוא יגוד עקב".
נראה שכוחו של גד להביא את הגאולה, נובעת מאופיו היחודי, מכוח האיזון שיש בו בין המערכת הטבעית והרוחנית, המביאה לו את היכולת לבא בעקב המשיח. משמעות היכולת הזאת היא שכוח הטבעיות המופיע בגד מסוגל להופיע מציאות המהוה "עקבות" של הבחינה המשיחית, כשאמנם בחינת העקב היא לא מהות המשחיות עצמה, אולם היא שמובילה אליה.
כשאנו מדברים על בחינת ה"משיח וזמן הגאולה, אנו מדברים על מצב שכוח האלוקות השמימי העליון נהפך להיות הגורם הדומננטי במציאות חיינו. אם כך, ניתן להבין שבחינת העקב המביאה לאותה גאולה, מופיעה מצב המקדים לאותה דומננטיות. מצב זה הוא המצב שבו ישנו איזון בין הצד הטבעי והצד הרוחני שבמציאות. מצב זה קיים באופיו של גד, ועל כן דווקא על ידו מופיעה בחינת העקב.
הבנת התאמת בחינתו של גד להוות עקב הגאולה, מבארת גם את דברי המדרש, מדוע בעקבות התאכזבות יעקב מבחינת ההשגחה המופיעה בשמשון, הוא מגיע למסקנה שדווקא בחינת גד מתאימה להביא לגאולה.
נראה שכשלונו של שמשון מדגיש ליעקב שגם אם הכוח הטבעי הארצי שמופיע במציאות, הוא אלוקי (כפי שהיה אצל שמשון בנזירותו), כל עוד לצד הזה ישנה את הדומננטיות, אין למציאות את היכולת להשתחרר מהנטיה כלפי החומריות (כפי שקרה אצל שמשון שחטא באמתו). רק מתוך הופעה מאוזנת בין הכוחות הטבעיים והרוחניים, כשבאיזון הזה הצד הטבעי הוא נימול, ניתן להוביל מהלך שבסופו תופיעה האלוקות במציאות בהופעתה המלאה.
הערה: אנו בהמשך נדון על משמעותו של אליהו, מתוך הבנת אופיו של גד, בהקשר למעשיו בהר הכרמל. זאת נעשה לאחר ניתוח אופיו של אשר, כיון שעניין הר הכרמל שבשטח אשר צריך גם הוא להתבאר בהקשרו של גד.