התאמת צורתו הפיזית של התבור לאופי ההשגחה המופיע בו:
את היות התבור במשמעות הבולטת ביותר כהר, ניתן לראות גם בצורתו היחודית של ההר המהוה שלמות סימטרית יוצאת מגדר הרגיל של הר, שכל צדדיו עולים למעלה באופן שוה (כפי שניתן לראות גם במפות מצורת קוי הגובע הסימטריים שלו) דבר שמבטא את שלמות הופעתו.
גם משמו של ההר – "תבור", ניתן לראות את הדגשת אופיו ההררי – מצד אחד כוח ההופעה של האלוקי מלמעלה, ומצד שני הופעתו במציאות הטבעית החומרית המלאה.
כך מסביר האנציקלופדיה "אוצר ישראל" בערך "תבור": "השם תבור הוא בלשון ארמית כמו שבור בעברית, מפני שאין לו קשר עם הרים אחרים ועומד לבדו. ולדעת אחרים נקרא תבור כמו טבור, ע"ש עיגולו".
נראה שבשני ההבנות האלו בשם "תבור", מבוטאים שני הצדדים אותם הזכרנו: מצד אחד היות השפע הזה מופיע במציאות הטבעית החומרית המלאה, תכונה המתבטאת בכך שהר התבור נמצא בשטח שכולו משורי והוא בודד בהרריותו, כפי שמתבטא במשמעות של "שבור". מצד שני הוא מבטא גם את היותו "טבור", שהוא ה"צינור" המעביר את הכוח העליון למציאות התחתונה הארצית, דבר שמודגש ביותר דווקא בהופעת נפתלי שכל כוחותיו הטבעיים מופעים כפי ערכיות העולם העליון (כאילה), עובדה שמלמדת על ירידת האלוקות בתוך המציאות הטבעית. תכונה זאת מופיעה באופן בולט דרך צורתו ההררית הסימטרית של הר תבור.
הערה: נראה שאין סתירה בכך שאנו רואים דווקא את התבור כביטוי המושלם של בחינת ההר, למרות שהר החרמון הוא ההר הגבוה ביותר בארץ ישראל. נראה שיש להבדיל בין בחינת המימדים שבהר ובחינת צורתו. שלמות הצורה היא הביטוי גם לשלמות המשמעות שעומדת מאחורי אותה צורה. על כן דווקא התבור שצורתו ההררית היא כה ציורית הוא הביטוי גם לשלמותו הערכית כהר. לעומת זאת בחינת הגודל וגובע ההר, הוא ביטוי לקיצוניות ולדומננטיות של הגילוי הפיזי הארצי, עד כדי כך שהבחינה הערכית מופיעה בארציות ב"הגדלה" מרובה. אפיון כזה מתאים דווקא בהר החרמון כשבהיותו מופיע את כוח ההשגחה האלוקית ה"טרום-מבולית", רמת העצמאות והעוצמה של הכוח הארצי בו הוא גדול, על כן ביחס שוה גדולים גם מימדי ההר (כפי שראינו גם בעוג עצמו). אולם אין בהם כדי לבטא באופן האופטימלי את משמעותו הערכית של בחינת ההר, המופיע דווקא בסימטריות של הר תבור.