שמשון:
דן בברכת יעקב:
בראשית מ"ט ט"ז: "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל, יהי דן נחש עלי דרך, שפיפון עלי אורח, הנושך עקבי סוס, ויפול רוכבו אחור, לישועתך קיותי יהוה". רש"י ד"ה דן ידין עמו: "ינקום נקמת עמו מפלישטים". ד"ה כאחד שבטי ישראל: "כל ישראל יהיו כאחד עימו ואת כולם ידין. ועל שמשון ניבא נבואה זאת. ועוד יש לפרש כאחד שבטי ישראל, כמיוחד שבשבטים, הוא דוד שבא מיהודה" (ב"ר צ"ח י"ג). ד"ה שפיפון: "הוא נחש…". ד"ה הנושך עקבי סוס: "כך דרכו של נחש ודמהו לנחש הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור, שלא נגע בו ודוגמתו מצינו בשמשון, וילפות שמשוןאת שני עמודי התוך (שופטים ט"ז כ"ט) ושעל הגג מתו".
אנו רואים שהתיחסות יעקב לשבט דן "מתנקזת" בשמשון שיוצא מן השבט הזה. אם כן, יש להבין מה משמעות שמשון וכוחו, ודרך התנהגותו, כדי להבין מתוך כך את משמעות שבט דן (וזאת ביחס לאותם נקודות עקרוניות שכבר ראינו, המשפיעות עליו בהולדתו).
סוטה י' ע"א: "ויגדל הנער ויברכהו יהוה (שופטים י"ג) במה ברכו, אמר רב יהודה אמר רב, שברכו באמתו, אמתו בבני אדם וזרעו כנחל שוטף…ואמר רבי יוחנן, שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים שנאמר: כי שמש ה' ומגן ה' אלוהים…ואמר רבי יוחנן: בלעם חגר ברגלו אחת היה שנאמר: וילך שפי (במדבר כ"ג), שמשון חיגר בשתי רגליו היה שנאמר: שפיפון עלי אורח. ת"ר חמישה נבראו כעין דוגמא של מעלה וכולן לקו בהן: שמשון בכוחו…"
רש"י ד"ה שברכו באמתו: "להיות זרעו כנחל שוטף, למה שנתאוה נתברך…"
בראשית רבה צ"ח י"ד: "היה יעקב אבינו רואה אותו וסבור בו שהוא מלך המשיח, שגאולה מגעת בימיו, כיון שראה אותו שמת, אמר אף זה מת? לישועתך קיותי ה'."
ב"ר צ"ח י"ג: " כאחד שבטי ישראל – כיחידו של עולם, מה יחידו של עולם אינו צריך סיוע, כך שמשון אינו צריך סיוע, בלא חרב אלא בלחי חמור."
כשאנו מתבוננים על שמשון, אנו רואים שדמותו כשופט יחודית מבין כל השופטים לפניו ולאחריו. הכוח בו משתמש שמשון ושבו אלוקים מברכו, הוא אינו כוח החוכמה וכו', אלא הכוח הפיזי והעוצמה הפיזית. ביטוי לעוצמה הזאת אנו רואים מהגמרא בסוטה י' ע"א המביאה שה' ברכו לשמשון באמתו – הוא כוח המין שהיה יוצא אצלו מגדר הרגיל, וכן בכוחו הפיזי שיצא אף הוא מגדר הרגיל כפי שמביאה הגמרא בהמשך:"חמישה נבראו כעין דוגמא של מעלה – שמשון בכוחו…" ביטוי לכוחו העצום ניתן לראות גם בבראשית רבה צ"ח י"ג, שם מביא המדרש ששמשון לא היה צריך סיוע, כשהוא נלחם בלא חרב אלא בלחי של חמור.
מצד שני אנו רואים שנתוניו האישיים של שמשון מצד עצמו, הם פחותים, וכך אומרת הגמרא בסוטה י' ע"א: "שמשון חיגר בשתי רגליו היה".
המסקנה הנובעת ממקורות אלו היא, שכל כוחו של שמשון לא נובע מעצמו, אלא האלוקות היא זאת שעוברת דרכו ומתגלת דרך הכוח הפיזי. ממילא התוצאה היא, הופעת כוחות פיזיים עצומים דרכו, כשכל הכוחות האלו, כל כולם הם ביטוי להשגחה האלוקית ותלויים בהשגחה האלוקית, אע"פ שמבחינה חיצוניתש נראה שאין להם ולא כלום מן ההשגחה הזאת.
כך אנו באמת רואים שכבר מהריונה של אשת מנוח נאמר לה בשופטים י"ג ד': "ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר, ואל תאכלי כל טמא, כי הנך הרה יולדת בן ומורה לא יעלה על ראשו, כי נזיר אלוהים יהיה הנער מן הבטן, והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלישתים". לשיא ההכרה באלוקיותו של כוח שמשון, מגיע יעקב בחושבו ששמשון הוא מלך המשיח.