כפי שהבדלנו בין דרך הוראתו של לוי ודרך הוראתו של יהודה, יש מקום להבדיל גם בין הוראתו של שמעון והוראתו של יהודה. כפי שהסברנו, השיכות של יהודה למציאות המקבלת – היות עולמו הרוחני מקובע במציאות הגשמית הטבעית החיצונית, גורם לכך שלימוד התורה שלו יצריך את ההתמודדות ופרוק הבעיות עד שיתישבו על ליבו. לעומת זאת אצל שמעון, אנו רואים שמצד אחד גם הוא משתייך לעולם המקבל, (בניגוד ללוי כפי שכבר הסברנו.) אולם מצד שני, יש בו את צד ההתנגדות למציאות החומרית הטבעית החיצונית. (כך ראינו גם מתוך הבנת שמו שמעון: "שמע יהוה כי שנואה אנוכי") אם כן לכאורה היה צריך שמעון לגלות כוח הוראה בישראל אליבא דהילכתא אפילו יותר מאשר יהודה, שהודעתו במישור הגשמי, רק גורמת לו "בעיות", אולם בפועל אנו רואים ששמעון לא מגיע להיות מורה התורה בישראל, אלא כמלמד תינוקות וסופר סת"ם והשאלה היא מדוע? אלא יש להבין ששמעון בדרך גילוי אופיו, נשאר דווקא בחיסרון, כיון שמצד אחד, אין כוחו שיך לרוחניות מן הצד הנותן, כפי שזה אצל לוי, אלא לעולם המציאות המקבלת, כלומר שעולמו הרוחני הפנימי קיים בתוך המציאות המקבלת. על כן כדי שבאמת עולמו הרוחני של שמעון יתגלה כהלכתו, כלומר יתאים למציאות בה הוא נמצא, יש את הצורך בהרמוניה והקישור בין שני העולמות, כשההתמודדות "עד שיתישב על ליבו" הוא חלק מן התהליך המחויב לשם כך. (וזאת בניגוד ללוי, שמתוך שהוא המגלה את השגחת ה' מן הצד הנותן, אין חסרון הקישור לעולם המקבל מהוה חיסרון בתורתו.) לעומת זאת אם לא מתקימת ארמוניה, אלא התרחקות ו"שנאה" למישור הטבעי גשמי חיצוני, כיון שבכל אופן שמעון לא יכול להתנתק מהיותו שיך לרובד ה"מקבל"הוא גם לא "יתאמץ" ו"יטרח" לשלב בין העולמות. ממילא עניין ה"ישוב על ליבו" מתוך בירור, לא יופיע, והתורה תהיה סתומה אצלו כפי צורתה הראשיתית כתורה שבכתב ולא כתורה שבע"פ, (המביעה את התורה שבכתב כפי המציאות שבה היא חלה). על כן דרך גילוי התורה ע"י שמעון נשארת באופן הסתום שלה, בכתיבת הסת"ם של הסופרים, ולימוד התינוקות שאינם מגיעים עוד לרמת פרוק פשטי המקראות.
השוואת לימוד יהודה ללימוד שמעון:
תפריט